פרופ' עדה יונת, כלת פרס נובל לכימיה, מתה בגיל 87
יונת, מהמחלקה לביולוגיה מבנית וכימית במכון ויצמן למדע, הייתה חלוצה של חקר הריבוזום, וזכתה בפרס נובל לכימיה לשנת 2009 על מחקריה בתחום; נשיא מכון ויצמן, פרופ' אלון חן: "עדה הייתה מדענית יוצאת דופן, שלא חששה לבחור בדרך שאחרים חשבו לבלתי אפשרית"
פרופ' עדה יונת, כלת פרס נובל לכימיה לשנת 2009 וכלת פרס ישראל, הלכה היום (יום ב') לעולמה והיא בת 87. כך נמסר ממכון ויצמן למדע. יונת, מהמחלקה לביולוגיה מבנית וכימית במכון ויצמן למדע, הייתה חלוצה של חקר הריבוזום, בית-החרושת לחלבונים של התא, וזכתה בפרס נובל לכימיה לשנת 2009 על מחקריה בתחום.
מסעה המדעי של יונת, שנמשך עשרות שנים, החל במחקר בסיסי שנועד לפענח את פעולתה של אחת המכונות הביולוגיות המורכבות ביותר בטבע. בהמשך הוביל המחקר להבנת דרך פעולתן של אנטיביוטיקות שונות וסלל את הדרך לפיתוחן של תרופות אנטיביוטיות חדשות ולמאבק בחיידקים עמידים לאנטיביוטיקה.
יונת נולדה בשכונת גאולה בירושלים בשנת 1939 למשפחה מסורתית ודלת אמצעים שחלקה דירה עם עוד שלוש משפחות וילדיהן. כבר בגיל חמש היא ביקשה לחקור ולהבין כיצד פועל העולם סביבה. את גובה המרפסת היא ניסתה לבדוק באמצעות הרהיטים שהיו בבית. היא הניחה שולחן על שולחן ועליהם כיסא ועליו שרפרף, וכשהגיעה לקצה המגדל נפלה לגינה ושברה את ידה. בתמונת המחזור של הגן מאותה השנה היא נראית כשידה חבושה בגבס.
שנים מעטות לאחר מכן התייתמה מאביה ונאלצה לצאת לעבוד עוד בטרם מלאו לה 12. אמה גידלה את יונת ואת אחותה התינוקת לבדה ועשתה מאמצים כבירים כדי שעדה תוכל להשלים את לימודיה. לימים חלקה יונת את אהבתה ללימודים, למדע ולידע עם בתה שלה, ד"ר חגית יונת, כיום מנהלת מחלקה פנימית ומנהלת מרפאת גנטיקה למבוגרים בבית-החולים שיבא (תל השומר).
לאחר לימודי כימיה באוניברסיטה העברית בירושלים השלימה פרופ' יונת בשנת 1968 דוקטורט בקריסטלוגרפיה בקרני רנטגן במכון ויצמן למדע בהנחייתו של פרופ' וולפי טראוב. לאחר מכן המשיכה ללימודי פוסט־דוקטורט באוניברסיטת קרנגי מלון ובמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT). בשנת 1970 הקימה במכון ויצמן את המעבדה הראשונה בישראל לקריסטלוגרפיה של חלבונים, ובמשך כמעט עשור הייתה זו המעבדה היחידה מסוגה בארץ.
במהלך השנים מילאה יונת שורה של תפקידים בכירים במכון ויצמן, ובהם ראש המחלקה לכימיה מבנית (1989–1990), ראש המחלקה לביולוגיה מבנית (1992–1994) ומנהלת מרכז מזר לביולוגיה מבנית (1988–2004). בשנים 1986–2004 עמדה במקביל לעבודתה במכון ויצמן גם בראש קבוצת מחקר באגודת מקס פלאנק בהמבורג שבגרמניה.
יונת הייתה חברה בשורה ארוכה של אקדמיות וארגונים מדעיים מובילים בעולם, ובהם האקדמיה הלאומית למדעים של ארצות־הברית, האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, האקדמיה האירופית למדעים ולאמנויות, הארגון האירופי לביולוגיה מולקולרית (EMBO), האקדמיה האפיפיורית למדעים בוותיקן והאקדמיה הבינלאומית לאסטרונאוטיקה.
לצד פרס נובל זכתה יונת בעשרות פרסים ואותות הוקרה. בין היתר הוענקו לה הפרס האירופי הראשון לקריסטלוגרפיה (2000), פרס ישראל לכימיה (2002), פרס הארווי של הטכניון (2002), מדליה על-שם פרנק אלברט קוטון של האגודה האמריקאית לכימיה (2002), פרס אנפינסן של האגודה הבינלאומית לחלבונים (2003), מדליית הזהב על־שם פאול קארר של אוניברסיטת ציריך (2004), פרס מסרי (2004), פרס לואיזה גרוס הורביץ של אוניברסיטת קולומביה (2005), פרס רוטשילד במדעי החיים (2006), פרס א.מ.ת במדעי החיים (2006), פרס פאול ארליך ולודוויג דרמשטטר (2007), פרס וולף בכימיה (2006/7), פרס לוריאל־אונסק"ו לנשים במדע (2008), מדליית לינוס פאולינג (2008), פרס אלברט איינשטיין העולמי למדע (2008), מדליית מארי קירי של האגודה הפולנית לכימיה (2011) ומדליית רנטגן (2015).
כמו כן הוענקו לה תוארי דוקטור לשם כבוד מכארבעים אוניברסיטאות ברחבי העולם, ובהן אוניברסיטת אוקספורד (2008), אוניברסיטת ניו יורק (2011), האוניברסיטה הטכנית של ברלין (2014), אוניברסיטת מוסקבה (2015), אוניברסיטת שטרסבורג (2016) ואוניברסיטת האינאן בסין (2023).
נשיא מכון ויצמן למדע, פרופ' אלון חן: "עדה הייתה מדענית יוצאת דופן, שלא חששה לבחור בדרך שאחרים חשבו לבלתי אפשרית ולצעוד בה בנחישות, בסקרנות ובאומץ במשך עשרות שנים. פריצת הדרך שלה בחקר הריבוזום שינתה את הבנתנו את אחד התהליכים הבסיסיים ביותר של החיים ופתחה אפשרויות חדשות למאבק בעמידות לאנטיביוטיקה. אבל מורשתה של עדה גדולה אף מהישגיה המדעיים. היא הראתה לדורות של מדעניות ומדענים מה אפשר להשיג כאשר מעזים לשאול שאלות גדולות ולא מוותרים על חיפוש עיקש אחר תשובות. עדה הייתה 'פרופסורית מכון' – הדרגה הרמה ביותר שמעניק המכון לרשימה מצומצמת של מדענים דגולים, והיא המשיכה לחקור ולפרסם, להחזיק מעבדה פעילה ולקיים שיתופי פעולה מדעיים ממש עד לימיה האחרונים".
