ניתוח
התלות בגז הישראלי מאיימת על כלכלת מצרים, בירדן יש חלופה
הזרמת הגז מישראל לשכנותיה הופסקה עם פרוץ המלחמה, אך בחלוף הזמן מתברר כי הן תלויות בו במידה שונה. בעוד עמאן נשענת על מערך גיבוי שתוכנן לאורך עשור, קהיר ניצבת בפני משבר רב־ממדי העלול לאיים על היציבות הכלכלית והחברתית
מאז 28 בפברואר 2026, היום שבו הופסקה הזרמת הגז מישראל בעקבות פתיחת המערכה מול איראן והפגיעה בתשתיות האנרגיה, המזרח התיכון מצוי בתהליך של ניסוי חי בביטחון אנרגטי. שתי המדינות המושפעות ביותר מהמהלך, ירדן ומצרים, מצאו את עצמן ניצבות בפני שוקת שבורה, אולם ככל שחולפים השבועות, כך מתברר כי נקודות הפתיחה שלהן ויכולתן לספוג את המכה, הן שונות בתכלית. בעוד עמאן נשענת על מערך גיבוי שתוכנן בקפידה לאורך עשור, קהיר נאלצת לנהל משבר רב־ממדי שבו מחסור בחשמל, מצוקת מטבע חוץ ודעיכה בייצור המקומי מתלכדים לכדי איום ממשי על היציבות הכלכלית והחברתית.
עבור הממלכה ההאשמית, עוצמת המכה נגזרת מהתלות העמוקה של משק החשמל בגז הטבעי. לפי נתוני חברת החשמל הלאומית הירדנית (NEPCO) לשנת 2024, תחנות הכוח בממלכה צרכו כ־344 מיליון רגל מעוקבת גז ביום (MMcf/d), נתון שהציב את הגז הטבעי כמקור ל־68% מייצור החשמל במדינה. עם תלות של למעלה מ־50% בצינור הישראלי, עצירת ההזרמה בסוף פברואר היתה אמורה, בתיאוריה, להחשיך את עמאן.
אולם, ירדן הוכיחה כי היא מתנהגת כמבוגר האחראי בניהול משברי אנרגיה אזוריים. המפתח להצלחה הירדנית נעוץ בנמל הגז הטבעי הנוזלי (LNG) בעקבה, מסוף השייח' סבאח. הספינה המגזזת (FSRU) העוגנת שם מאפשרת לממלכה לייבא גז נוזלי ממקורות גלובליים ולהזרימו לרשת הלאומית בתוך זמן קצר. הצעדים שהכריז עליהם שר האנרגיה, סאלח אל־ח'ראבשה, מלמדים על ניהול משברים סדור: המערכת עברה לתצורת חירום שכללה מעבר מיידי של חלק מתחנות הכוח לעבודה עם מזוט וסולר, שימוש במלאי אסטרטגי שטרם מוצה ואבטחת רצף לוגיסטי של מטעני LNG נוספים שהגיעו במהלך מרץ וצפויים להגיע גם באפריל.
עם זאת, החוסן הזה אינו מגיע ללא מחיר. הכלכלה הירדנית סופגת קנס כבד על עצמאותה. מחיר הגז בחוזים המיידיים (ספוט) זינק מכ־7 דולרים לכ־25 דולר למיליון BTU. בחישוב כלכלי יבש, מדובר בתוספת עלות של כ־4 מיליון דולר ביום לקופת המדינה. בראייה חודשית, זוהי תוספת של 120 מיליון דולר — נטל משמעותי על תקציב המדינה, במיוחד בתקופה שבה ההכנסות מתיירות ומלוגיסטיקה צונחות עקב המתיחות הביטחונית. גם המגזר התעשייתי משלם את המחיר. מפעלים שנותקו מהגז ועברו לדלקים חלופיים מדווחים על התייקרות של עד 40% בעלויות הייצור, דבר שמקשה על היצוא הירדני להתחרות בשווקים הבינלאומיים.
כחלק מהלקחים, ירדן מאיצה כעת את הפיתוח בשדה א־רישא שבמזרח המדינה. אף על פי שהתפוקה הנוכחית — כ־2.5 מיליון רגל מעוקבת ביום — היא טיפה בים לעומת הצורך הלאומי, היעד של 20 מיליון רגל מעוקבת מסמן את הכיוון האסטרטגי החדש של עמאן: צמצום התלות בצינורות חוצי גבולות לטובת משאבים ריבוניים.
מצרים נקלעה לסערה המושלמת
מעברו השני של הגבול, בקהיר, התמונה מורכבת וקודרת הרבה יותר. מצרים נכנסה למשבר הנוכחי כשהיא כבר מצויה על הקצה מבחינה כלכלית ואנרגטית. הייצור המקומי של מצרים, שבעבר הפך אותה ליצואנית גז גדולה, נמצא בדעיכה מתמדת: מ־49.37 מיליארד מ"ק ב־2024 ל־42.34 מיליארד מ"ק בלבד ב־2025. דעיכת השדות הגדולים בים התיכון, ובראשם שדה זוהור שסובל מקשיים טכניים של חדירת מים, הפכה את הגז הישראלי למרכיב חשוב בעמוד השדרה של מגזר החשמל המצרי.
נתוני ינואר 2026 לבדם ממחישים את עומק התלות: מצרים ייבאה מישראל 802 מיליון מ"ק — כמות קריטית המהווה חלק ניכר מצריכת הגז למשק החשמל, שתלוי בגז בשיעור של 82%. כאשר הזרם נעצר, המחסור הפך מיידי. התגובה של ראש הממשלה מוסטפא מדבולי היתה אגרסיבית יותר מזו של ירדן, אך היא משקפת ייאוש מסוים. בחודש האחרון זינק חשבון יבוא האנרגיה החודשי של מצרים מ־560 מיליון דולר ל־1.65 מיליארד דולר. העלייה הדרמטית בעלויות, המתרחשת במקביל למשבר מט"ח מתמשך, מעמידה את הכלכלה המצרית בפני סכנה ממשית של אי־עמידה בתשלומים.
כדי למנוע את החזרה לתמונות של הפסקות חשמל יזומות שזיעזעו את מצרים בעבר, הממשלה עברה לניהול צד הביקוש באמצעים כמעט צבאיים. סגירת חנויות וקניונים בשעה 21:00, צמצום תאורת חוצות וסגירת משרדי ממשלה מוקדמת אינם רק צעדי חיסכון, כי אם מסר פוליטי לציבור שמצרים נאבקת על כל קילוואט.
אחד הצעדים המעניינים שנקטה קהיר הוא האצת פירעון החובות לחברות הנפט הזרות. החוב, שירד מ־6.1 מיליארד דולר ב־2024 ל־1.3 מיליארד דולר כיום, נועד לשכנע את ענקיות האנרגיה כמו ENI ו־BP להמשיך ולהשקיע בקידוחים חדשים במים הכלכליים של מצרים. אלא שבתנאי המלחמה הנוכחיים מול איראן, והסיכון הגובר בים התיכון, השקעות אלו נראות רחוקות מאי־פעם. גם עסקת הענק עם קטאר לאספקת 24 מטעני LNG נמצאת בסיכון גבוה, לאחר שחברת קטאר אנרג'י הכריזה על "כוח עליון" עקב הפגיעה במתקני הייצור שלה במפרץ.
ניתוח המשבר הנוכחי מוביל לשלוש מסקנות מרכזיות עבור עתיד האנרגיה במזרח התיכון. ראשית, בזירה הירדנית, הוכח כי ביטוח אנרגטי בצורת טרמינל LNG הוא נכס אסטרטגי שאין לו תחליף. למרות המחיר התקציבי הכבד, היכולת לשמור על רשת חשמל יציבה ולמנוע תסיסה חברתית היא ההבדל בין משנה כלכלית סדורה לבין כאוס שלטוני. המסקנה השנייה נוגעת למלכודת היבוא המצרית, כאשר כאן הודגם הסיכון הטמון בתלות יתר ביבוא גז ממקור יחיד (ישראל), תוך הזנחת תשתיות הייצור המקומיות. בעיניים מצריות, ללא בלימה של דעיכת השדות המקומיים, היא תמשיך להיות חשופה לתנודות במחירי ה־LNG העולמיים, מה שיגרור האטה תעשייתית ארוכת טווח.
צל כבד על האפשרות לשת"פ ישראלי־ערבי
בשורה התחתונה, המשבר הנוכחי מטיל צל מסוים על התפיסה של "מרכז גז אזורי" המבוסס על שיתוף פעולה ישראלי־ערבי. שני הצדדים מבינים כעת, כי בימי מלחמה רב־זירתית, הצינורות הופכים ליעדים צבאיים או לכלי לחץ פוליטיים. המגמה העתידית כחלק מהמסקנות של המלחמה הנוכחית יכולה להיות דגש על השקעה מסיבית באנרגיות מתחדשות ובמקורות ייצור ריבוניים, גם אם אלה יקרים יותר בטווח הקצר.
במבט קדימה, המבחן האמיתי יגיע בקיץ 2026. אם המלחמה עם איראן תימשך אל תוך החודשים החמים, הביקוש לחשמל במצרים ובירדן יזנק ב־30%־40% עקב הצורך במיזוג אוויר. בנקודה זו, ירדן תצטרך להכריע בין ייקור תעריפים דרסטי לצרכן לבין העמקת הגירעון, בעוד מצרים צפויה לעמוד בפני גל של השבתות תעשייתיות שיפגעו בצמיחת התמ"ג שלה לשנים הבאות.
בעוד ירדן הצליחה לרכוש יציבות באמצעות היערכות נכונה והשקעת כסף גדול, מצרים, לעומתה, מנסה לקנות זמן עם צעדי חיסכון נואשים. בסופו של דבר, שתי המדינות מבינות כעת, כי ללא הגז הישראלי עליהן להמציא מחדש את משק האנרגיה שלהן תחת אש.
