הצפון שוב בלהבות אבל לחברי הממשלה שום דבר לא בוער
למרות ההבטחות של הממשלה על מכות המחץ שספג חיזבאללה במלחמה הקודמת והקריאה הנחרצת לשוב ליישובים "הבטוחים" בצפון, קצב הירי מלבנון גובר. גם כעת, מבחינת המדינה דין תושבי הצפון כדין התושבים במרכז הארץ. קיימים חוסרים משמעותיים של מיגון והיעדר תוכניות פיצוי ופיתוח לתושבים ולעסקים המקומיים
בצפון מקווים, ולא בפעם הראשונה, שזאת תהיה המלחמה האחרונה. ביישובים שלאורך גבול לבנון שוב מייחלים שהפעם הממשלה תיתן לצה"ל את הזמן למצות את מהלכיו מול חיזבאללה, לנקות את השטח ולהכריע אותו. אומרים שאם היא אכן "משנה את פני המזרח התיכון לדורות" הם רוצים להרגיש את השינוי המדובר, לחוות ולחיות אותו. ועד שהשינוי הזה, שיבוא או לא, הצפון שוב סופג אש כשעד לא מכבר סיפרו לתושביו שחיזבאללה מתפרק, נאבק על קיומו, שמכות המחץ שהנחיתה עליו ישראל במלחמה שהסתיימה רק בנובמבר 2024 יקשו עליו להרים ראש.
קצב הירי מלבנון מלמד שחיזבאללה הרים ראש, ועוד איך הרים. אין שם אזעקות על שיגורים תכופים של טילי נ"ט קילומטרים מתוך שטח לבנון אל היישובים הישראליים. כשמדובר בירי רקטות ניתנות להם התרעות של שניות בודדות. לפחות בינתיים, מבחינת המדינה דין קריית שמונה כדין חולון, דין מטולה כזה של נס ציונה. הטילים נופלים פה על כולם, מאיראן ומלבנון, בהמשך אולי גם יצטרפו החות'ים מתימן ולפי שעה הממשלה לא ממהרת להכיר בהבדל. לא בין אלה שגרים במרכז הארץ ולרוב מקבלים התרעה של דקות ארוכות על שיגורים מאיראן לאלה שיכולים לחטוף טיל נ"ט שרק במקרה הטוב, האזעקה תופעל רק אחרי שכבר פגע.
יותר מ־60 אלף תושבים ב־39 יישובים לאורך גבול הצפון פונו מהם בתחילת מלחמת 7 באוקטובר תחת אימת הפלישה האפשרית מצד חיזבאללה, בדומה לזאת עשה חמאס ביישובי עוטף עזה. במשך שנה וחצי הם היו פליטים בארצם, גרו במלונות או בדירות ששכרו ברחבי הארץ, קהילות התפצלו. לפני שנה הממשלה קראה להם לשוב אליהם, עודדה את חזרתם באמצעות מענקים של עשרות אלפי שקלים לכל משפחה, הבטיחה להם ביטחון ואמרה להם שמעתה, יהיו להם חיים נורמליים.
אלה ששבו, מוצאים עצמם כעת במלחמה חדשה ועם בעיות ישנות. "מה שמפחיד אותי יותר מהכל זה שאנשים יקפלו מה שיש להם, יקומו וילכו", אמר אתמול ראש מועצת מבואות החרמון בני בן מובחר בשיחה עם כלכליסט, עודו בחמ"ל הממוגן של המועצה בזמן שהאזור שלו מטווח ברקטות. "אנחנו מפעילים מרכז חוסן לתושבים, מספקים למי שצריך תמיכה פרטנית ואם צריך, גם תמיכה משפחתית ומקווים שיישארו. הרבה מאוד מזה תלוי בפעילות שצה"ל מקיים לאורך כל הגזרה ובמהלכי הממשלה שיבואו בעקבותיהן. הניתוק של הקשר הגורדי בין המשטר באיראן לבין חיזבאללה בלבנון יכול להיות בסיס טוב להבנות ולהסכמים עם ממשלת לבנון. אפשר לחזק את צבא לבנון, לחמש אותו ולבסס אותו כך שחיזבאללה ייעלם ואולי משם אפילו יבוא שלום".
אלא שבינתיים הוא לא יודע אם נכון לו להאמין שזאת תהיה המלחמה האחרונה. "איך אפשר לדעת דבר כזה במקום הזה. מה שכן, אם הפעם יעצרו את צה"ל ולא יתנו לו לסיים את המלאכה נמצא את עצמנו בתוך חצי שנה בעוד מלחמה או סבב. בשביל השקט והשינוי המיוחלים צה"ל צריך לתפוס שטח עד הליטאני אבל בינתיים אני לא רואה שהדברים זזים בקצב הנכון", אומר בן מובחר.
בקיץ שעבר האלוף אורי גורדין שעמד בראש פיקוד צפון וניהל את המלחמה עם חיזבאללה ששיתקה והרסה את הגליל במשך יותר משנה סיים את תפקידו. באחד הראיונות שנתן הוא סיפר "שהמצב הביטחוני בצפון הוא הטוב ביותר מ־1982". דבריו נאמרו ברקע האופוריה שאחזה בצה"ל ובמערכת הביטחון משבירת משוואה ארוכת שנים מול חיזבאללה. אותו ארגון טרור, שעד לפני כשנתיים וחצי ישראל נרתעה מסילוק של אוהל שהקים בצד מתריס נגדה בגזרת הר דב, נחשף למתקפות יומיות של צה"ל מבלי להגיב על חיסול של פעילים ועל פגיעה בתשתיות.
במלחמה הקודמת חיל האוויר חיסל בשיטתיות את מנהיגו חסן נסראללה עם יותר מ־80 פצצות כבדות שהטיל על הבונקר שלו בביירות, מפקדי הארגון חוסלו בזה אחר זה. אלפים מפעיליו נשאו ביפרים שהתפוצצו בידיהם בזה אחר זה באופן שזרע בהם בהלה וכאוס. עד לא מכבר במערכת הביטחון ראו בחיזבאללה "ארגון נכה ומורתע". אלא שבמזרח התיכון להישגים צבאיים יש תוקף קצרצר, או שמישהו לא מספר את כל האמת.
ביום חמישי שעבר פגעה רקטה של חיזבאללה בבית בחצור הגלילית, שנמצאת כ־12 ק"מ מהגבול עם לבנון ורחוקה שנות אור מכל מתווה סיוע ושיקום שמציעה הממשלה ליישובי הצפון. תושביו נחלצו בשן ועין, פונו לתקופה ארוכה למלון. "ל־50% מתושבי חצור הגלילית אין מיגון ואין שום תוכנית פיצוי ופיתוח לעסקים המקומיים. איך ייתכן שיישוב שנמצא במקום גבוה בסולם הסוציואקונומי מקבל מהמדינה הטבות, כמו מעונות לילדים ב־1,000 שקל, כאשר אצלי מעון לילד עולה 3,000-4,000 שקל? בהיגיון של מי דבר כזה יכול לעבור?", שואל ראש המועצה מיכאל קבסה. "והמצב הביטחוני הוא לא הבעיה היחידה שלנו. אנחנו בין הערים האדומות בישראל, החשופות ביותר לפגיעה ברעש אדמה. רוב בנייני המגורים כאן הוקמו לפני 1980 והתאמת עמידותם לרעידות אדמה דורשת תקציבים, תוכניות להתחדשות עירונית אבל אנחנו לא כלולים בשום תוכנית כזאת. כשתהיה כאן רעידת אדמה חזקה, עוד נתגעגע לטראומות הלאומיות שכבר חווינו במדינה. זה יהיה אסון".
לא רק מיגונים ותוכניות לשיקום וחיזוק מבנים חסרים בחצור הגלילית. מאז המלחמה הקודמת תופעת הפרוטקשן מצד משפחות פשע הרימה ראש, בתי עסק מאוימים ונדרשים לשלם כסף שממילא קשה להשגה כדי שמטה לחמם לא יעלה באש. "אנחנו חבוטים, סופגים מכל הכיוונים אבל לא הוסיפו לנו כאן אפילו שוטר אחד, לא תגברו אותנו בניידות, וביקשנו", אומר קבסה. "חצור לא מופיעה על שום מפה שממשלת ישראל מסתכלת עליה. כל תוכניות הסיוע מתמקדות בתווך שבין 0 ל־9 ק"מ מהגבול. לפחות מבחינה ביטחונית אני אופטימי. הפעם צה"ל מטפל בראש התמנון בטהרן והאפקט שיתקבל בשטח הוא שכל זרועותיו ינשרו ממנו. שינויים במזרח התיכון עושים מתוך עוצמה ואנחנו במומנטום הנכון, יותר מתמיד".
לדברי קבסה, "אולי מהמלחמה הנוכחית ייצא מזה אפילו הסכם שלום עם לבנון. אם אירופה למדה לחיות ביחד אחרי מלחמות ארוכות, גם אנחנו נוכל. המשבר במזרח התיכון הוא משבר צעיר לעומת משברים של מאות שנים שהיו בין אומות שהיום כבר לא זוכרות שנלחמו זו בזו. זה לא עוד סבב רגיל, זאת הזדמנות היסטורית ואני אופטימי".
אתמול, בין אזעקות תכופות ליירוטים בשמיים קבסה קיבל בכל זאת חדשות טובות ממדינת ישראל כשהמועצה הארצית לתכנון ובנייה אישרה תוכנית לבניית 8,000 יחידות דיור חדשות שיגדילו בשנים הקרובות את היישוב שלו בכ־60%. "חזבאללה מנסה להחריב ואנחנו עושים להרחיב. זה הניצחון שלנו", אמר.
