פרשנות
משבר הורמוז הגיע לשלב הרגיש: מלאי הנפט העולמיים מתקרבים לרמה קריטית
חסימת המצר הרחיבה את הפער בין כמות הנפט הקיימת "על הנייר" לבין זו שזמינה בפועל לשימוש מהיר. חודש יוני יהיה זמן מבחן לשוק, לא משום שהעולם צפוי להישאר בלי נפט, אלא משום שמלאים מסחריים לא יכולים לרדת לאפס. הצפי: מחיר חבית עלול לזנק ל־140 דולר
שוק הנפט העולמי נכנס עתה לשלב רגיש יותר של משבר הורמוז. בשבועות הראשונים התרכזו הכותרות במחירי החבית ובתקיפות של מכליות ומתקנים באזור המצר, ובשבועות האחרונים, בשאלה האם ארצות הברית ואיראן מתקרבות להסדר. כעת מתפתחת בעיה עמוקה יותר: שחיקה מהירה במלאי הנפט הזמין לצריכה ולזיקוק והתרחבות הפער בין כמות הנפט הקיימת "על הנייר" לבין זו שנמצאת בפועל במקום שבו ניתן להשתמש בה במהירות.
כדי להבין את הסיכון, יש להבחין בין מלאי נפט כולל לבין מלאי זמין לשימוש מהיר. "מלאי נפט גלובלי נצפה" הוא מושג רחב הכולל מלאים יבשתיים, כלומר נפט שנמצא במכלים, במסופי אחסון, בצינורות ובבתי זיקוק, וגם נפט שנמצא "על המים", כלומר במכליות בדרכן ליעד, ממתינות לפריקה או נעות במסלולים ארוכים מהרגיל. מבחינה סטטיסטית, שני סוגי החביות נספרים כמלאי. מבחינה תפעולית, אין שיוויון ביניהם, שכן חבית שנמצאת במכל ליד בית זיקוק זמינה לשימוש מהיר בעוד חבית שנמצאת במכלית שמתעכבת בגלל ביטוח, סיכון ביטחוני או שינוי נתיב, אינה מספקת את אותה רמת ביטחון לשוק.
ההובלה איטית ויקרה
לפי הדו"ח האחרון של סוכנות האנרגיה הבינלאומית (IEA), המלאים הגלובליים הנצפים ירדו ב־129 מיליון חביות במרץ וב־117 מיליון חביות באפריל. המלאים היבשתיים ירדו באפריל ב־170 מיליון חביות, בעוד כמות הנפט על המים עלתה ב־53 מיליון חביות. זהו נתון משמעותי שמלמד כי חלק מהנפט לא "נעלם", אלא עבר ממצב של אחסון יבשתי, זמין יותר, לשימוש במערכת ספנות, המתנה והובלה שהפכה איטית, יקרה ופחות ודאית.
המצב המורכב הזה הפך את יוני לחודש של מבחן לשוק, לא משום שהעולם צפוי להישאר בלי נפט, אלא משום שמלאים מסחריים אינם יכולים לרדת עד לאפס. בתי זיקוק, נמלים, צינורות ומערכות הפצה זקוקים למלאי תפעולי מינימלי. כאשר המלאים מתקרבים לרמה הנמוכה, השוק נעשה רגיש יותר לכל עיכוב נוסף. מכליות שלא יכולות להשתמש במצר, קשיי ביטוח, תקלה בבית זיקוק או תקיפה נוספת יכולים לייצר תגובת מחיר חדה. זו הסיבה שמומחים מעריכים, כי אם הורמוז יישאר סגור והמלאים ב־OECD ימשיכו לרדת בקצב שנרשם באפריל, הם צפויים להגיע לרמות נמוכות ברמה קריטית עד סוף יוני. בתרחיש כזה, מחיר החבית עלול לזנק ל־140 דולר לפחות לעומת כ־109 דולר כיום.
הדוגמה העיראקית ממחישה מדוע אין צורך בסגירה הרמטית של הורמוז כדי לגרום נזק כבד. שר הנפט הנכנס של עיראק, באסם מוחמד, אמר בסוף השבוע כי באפריל ייצאה המדינה 10 מיליון חביות בלבד דרך הורמוז לעומת כ־93 מיליון בחודש שקדם למלחמה. לדבריו, היצוא דרך המצר תלוי בהגעת מכליות, שאינן נכנסות בגלל בעיות ביטוח, וזאת אף שעיראק נחשבת למדינה הידידותית ביותר לאיראן באזור. המשמעות היא, שארצות הברית יכולה לדבר על מבצע להוצאת מכליות תקועות, אך מבחינה מסחרית, ללא הסכם, המצר ייחשב על ידי התעשייה כחסום, וזאת מאחר שמרבית בעלי האוניות והמבטחים לא יהיו מוכנים לקחת את הסיכון.
הביקוש לדלקים בעלייה
הבעיה לא מוגבלת לנפט גולמי. לפי הערכות ה־IEA, תפוקת בתי הזיקוק תרד ברבעון השני ב־4.5 מיליון חביות ביום, בין היתר בשל נזקי תשתית, מגבלות יצוא וזמינות נמוכה יותר של חומרי גלם. זו נקודה משמעותית, מאחר שהכלכלה לא צורכת חבית ברנט, כי אם דיזל, דלק סילוני, בנזין, מזוט ותזקיקים אחרים. לפיכך, אם הנפט הגולמי לא מגיע בזמן לבתי הזיקוק, המחסור עלול להופיע קודם בתחבורה, בתעופה, בחקלאות, בהובלה ימית ובמחירי המזון. העיתוי בעייתי במיוחד, משום שהמשבר נכנס אל חודשי הקיץ בחצי הכדור הצפוני — תקופה שבה הביקוש לדלקים נוטה לעלות.
במקביל מתחיל להתברר גם הממד הדיפלומטי של המשבר. לאחר השעיית המבצע האמריקאי לליווי כלי שיט בהורמוז הודיעה איראן כי תדאג למעבר בטוח "בהתאם לנהלים חדשים", אך לא פירטה מהם. נראה כי השימוש במונח נהלים עורר סקרנות בקרב מדינות המפרץ, שאינן מתלהבות בהכרח מפתיחת נתיב ימי בכוח, אלא מעוניינות במסגרת שתשכנע את השוק שהמעבר שוב ניתן לביטוח, תמחור ותכנון. זה מסביר גם את הדיווחים שלפיהם המפרציות מנסות לבחון השגת הבנות חדשות עם איראן, למרות האיבה שהעמיקה בחודשים האחרונים.
מבחינת ריאד, אבו דאבי, דוחא וכווית, הסוגיה איננה רק ביטחונית. היא נוגעת להכנסות מיצוא, אמינות מול לקוחות באסיה, עלויות ביטוח, תדמית של ספקים יציבים ויכולת להמשיך לתפקד בתוך שוק אנרגיה עולמי שמתוח גם כך. עבור קטאר וכווית, שלהן אין יכולת מעקף משמעותי לים הפתוח, מדובר בצורך קריטי.
בסופו של דבר, האיראנים השיגו את שלהם: הם לא היו צריכים לסגור הרמטית את הורמוז כדי לשבש את שוק האנרגיה. די בכך שהוא חדל להיות נתיב שהשוק מוכן לבטח, לתמחר ולתכנן סביבו. זו הסיבה שהחודש הקרוב משמעותי, שכן ככל שהמלאים היבשתיים נשחקים, פוחתת היכולת של השוק לספוג עוד עיכוב, עוד החרגת ביטוח או עוד פגיעה בתשתית. אם לא תיווצר ודאות מינימלית סביב המעבר במצר, המשבר עלול לעבור משלב של תנודתיות במחירי הנפט לשלב של לחץ על אספקת תזקיקים, הובלה, תעופה ושרשראות מזון. במובן הזה, הורמוז כבר לא יהיה רק נקודת חיכוך צבאית בין וושינגטון לטהראן, אלא יהפוך למבחן של האמון התפעולי שעליו נשענת כלכלת האנרגיה העולמית.
