פרינגלס ואוראו מעבר לגדר: החברות הישראליות שמגלגלות מיליונים ממכירות לעזה
הפסקות האש והרחבת הכנסת הסיוע לרצועה יצרו שוק חדש עבור רשתות שיווק, יבואנים וספקי מזון ישראלים. ויקטורי מכרה בתוך חודש סחורה בכ־100 מיליון שקל, מהדרין ב־60 מיליון שקל ברבעון. כ־30 חברות קיבלו רישיון לפעול, אך רבות מעדיפות להצניע את הפעילות מחשש לביקורת מהימין ולסיכוני הברחות
סיום המלחמה באיראן וחופשת הקיץ, שאותה יבלו רבים מחוץ לישראל, צפויים להביא לצמצום בקניות המזון שעמדו בסימן עלייה במחצית הראשונה של השנה. אלא שבענף המזון כבר זיהו הזדמנות חדשה לצמיחה. זאת לאחר שהפסקת האש ברצועת עזה לוותה בהתחייבות לאפשר כניסת מאות משאיות מזון וציוד ביום.
בדו”חות לסיכום הרבעון הראשון של השנה ניתנה הצצה חלקית לקופון שגוזרים אנשי עסקים ישראלים על שיקום עזה, ולטפח מזירת הפעילות החדשה שכבר תרמה מאות מיליוני שקלים לשורת המכירות של חברות המזון. החברות מצידן מעדיפות להצניע את העובדה שהן מוכרות מוצרים לסוחרים עזתים. ניתן להעריך שהדבר נעשה מתוך חשש שהחשיפה תגרום לפגיעה תדמיתית בחברה, נוכח הדיווחים שלפיהם הצבא מזהה שחמאס, השולט ברצועה, התאושש ומתעצם.
ההסתרה הובילה לכך שרשות ניירות ערך אילצה השבוע את רשת ויקטורי, שבשליטת (67.3%) משפחת רביד ובניהולו של אייל רביד, לחשוף כי במהלך חודש אחד מכרה לסוחרים בעזה מוצרים בכ־100 מיליון שקל. זאת בעוד החברה נימקה את הקפיצה במכירות בעיתוי חג הפסח ובמלחמה באיראן, מבלי לחשוף מה היתה הסיבה העיקרית לעלייה.
הרתיעה מהשלכות מכירת סחורות לעזה נרשמה גם מצד רשת שיווק השקמה שבשליטת (39.91%) רמי לוי. לדברי יפית אטיאס, מנכ”לית משותפת של הרשת: “הוצאנו רישיון, אך לא עשינו בו שימוש ולא מכרנו סחורה לעזה בזמן שמדינת ישראל במצב מלחמה”.
מבדיקה שערך כלכליסט עולה כי ויקטורי לא לבד. יש כ־30 חברות שקיבלו רישיון לספק סחורה לעזה, ובהן חברת מהדרין שבשליטת (61.36%) דלק של יצחק תשובה, הפועלת בתחום החקלאות ומשווקת אבוקדו, הדרים ותמרים, שמכרה ברבעון הראשון לעזה סחורה בכ־60 מיליון שקל.
עוד ברשימת בעלי הרישיונות: קרפור שבשליטת אלקטרה צריכה שבשליטת (45.87%) אלקו של האחים דני ומייקי זלקינד, סופר ספיר שבבעלות האחים אורן ואבינועם ספיר, חצי חינם בבעלות משפחות שלום וקופרלי, ורשת מעיין 2000 שבבעלות איש העסקים גרשון חיטמן.
ברשימת הגופים המאושרים לספק לעזה נמצאים גם ספקים בולטים ובהם נטו, יבואנית הבשר ומוצרי המזון שבשליטת (46.1%) עדי עזרא ודוד מצסה; ויליפוד שבשליטת (58.97%) האחים יוסי וצביקה ויליגר; סיטונאית הירקות והפירות ביכורי שדה שבשליטת (78.41%) האחים אילן וששי שבע; דיפלומט שבשליטת (38.8%) נעם וימן ומשפחת מנדל; שסטוביץ בבעלות יוני שסטוביץ; ויצרנית מוצרי הנייר וחומרי הניקוי שניב שבשליטת (40.69%) קרן ההשקעות מנור וקיבוץ סאסא (24.06%). גורם בולט נוסף בתחום הסחורות לעזה הוא איש העסקים אבן ניומן, לשעבר מבעלי מקס סטוק.
חברות מזון רבות נוספות, ובהן יצרניות המשקאות יפאורה המספקת תפוזינה ואר סי קולה וטמפו יצרנית פפסי קולה, מספקות מוצרים לעזה, אך מעדיפות לעשות זאת דרך אחד הספקים המורשים, ככל הנראה מתוך חשש להיות קשורות לתהליך שמתגלות בו מדי יום הברחות. לכלכליסט נודע כי רק השבוע גילו קב”טי סופר ספיר כי בארגזי חטיף פרינגלס שסופקו להם על ידי ספק מהמגזר הערבי, לטובת העברה לסוחר עזתי, הוסלקו סיגריות. החברה דיווחה על כך באופן מיידי למערכת הביטחון, שהחלה בבדיקת המקרה. במסגרת האירוע התברר כי אריזות החטיפים רוקנו מתכולתן ובמקומה הוכנסו סיגריות. ניסיון הברחה בולט נוסף שסוכל נרשם לפני כמה שבועות, אז הוסלקו מאות קילוגרמים של טבק לרצועת עזה בתוך עשרות קופסאות שימורים של עלי גפן.
“במקרה של הפרינגלס הרשת, המהווה ספק מורשה, גילתה את ההברחה במסגרת פריקת המשאית, בדיקת הארגזים והעמסתם לשינוע לעזה, ובלמה אותה. אבל יש לא מעט מצבים שבהם ההברחות מתגלות רק בפריקת המשאית בנקודת הבדיקה בכרם שלום”, מסביר גורם במתפ”ש. לדבריו, “זה יכול לקרות אם בדרך מהמחסן לעמדת הבידוק בכרם שלום נהג איפשר למישהו להכניס סחורה למשלוח, או אם הספק הזמין סחורה מגורם ביהודה ושומרון ושם הוכנס המוצר המוברח”.
הפסקת האש פתחה דלת
ברקע הדברים עומד ניסיון של ישראל לסכל השתלטות של חמאס על אספקת המזון לרצועת עזה. לאורך המלחמה שנוהלה משלהי 2023 היו האו”ם, ארגונים בינלאומיים ומדינות שונות הגורמים שהיו אמונים על הכנסת סחורות לרצועה.
אלא שבמהלך המלחמה נרשמו הפסקות אש שכללו שחרור חטופים, ובין התמורות לכך ישראל התחייבה להגדיל את היקף המשאיות שנכנסו לרצועה. כך, בינואר 2025 נחתמה עסקה שהתבססה על הפסקת אש למשך 42 יום, שחרור 33 חטופות וחטופים והכנסת סחורות בהיקף של כ־600 משאיות ביום.
מכיוון שהאו”ם והארגונים הבינלאומיים מסוגלים, על פי הערכות, לדאוג להעברת כ־200 משאיות מלאות בסחורה ביום בלבד, נדרש משרד הביטחון לאתר גורמים שיוכלו לגשר על הפער. לשם כך פנה המשרד לחברות פרטיות בענף המזון, שעד לפני המלחמה פעלו באופן עצמאי מול הסוחרים בעזה.
במהלך הפסקת האש בינואר 2025 זיהה חמאס הזדמנות והשתלט על מנגנון הכנסת הסחורות, גבה מס מהסוחרים העזתים, לקח חלק מהסחורה, יצר קשר ישיר עם חברות ישראליות ורכש מהן סחורות.
בתום הפסקת האש, שארכה כחודש וחצי, החליטה הממשלה לעצור את העברת הסחורות למשך כשלושה חודשים. במהלך תקופה זו התגבש מנגנון מרכזי החלוקה בניהולה של הקרן ההומניטרית לעזה (GHF), שפעלה בשיטת חלוקה שנועדה למנוע מחמאס לבזוז את הסיוע ההומניטרי. הפעילות התבצעה באמצעות חלוקת ארגזי מזון, אך גם אלה נבזזו.
בתגובה גיבשה מערכת הביטחון מנגנון לצמצום מספר הסוחרים העזתים למקבץ של כעשרה סוחרים ששב”כ אישר כי הסחורה שלהם אינה מגיעה לחמאס. במקביל ביצע המכס התאמות בצד הישראלי במטרה למנוע מסוחרים ביהודה ושומרון ובפזורה, המקושרים לחמאס, לספק סחורה לעזה.
במסגרת זו קבע המכס מנגנון תנאי סף לקבלת רישיון למכירת סחורות לסוחרים שאישר שב”כ בעזה. בנוהל שפרסם המכס נקבע כי רק חברות העונות להגדרת ספק גדול או קמעונאי גדול בחוק המזון, ויכולות לבצע פיקוח הדוק על שרשרת האספקה, יהיו רשאיות להעביר סחורות מאושרות לסוחרים בעזה.
משיחות עם גורמים בחברות שקיבלו את הרישיון עולה כי ארגוני הסיוע מספקים לתושבי עזה מוצרי יסוד כמו קמח, סוכר, אורז ושמן, ולכן הביקוש מתמקד במוצרי צריכה אחרים. “הם מזמינים חטיפים מלוחים ומתוקים, שתייה קלה, עוגיות אוראו, פרינגלס, טונה, פפסי ודגים קפואים”.
הספקים המורשים עברו תהליך מורכב כדי לקבל את הרישיון, ומאז הם נדרשים לעמוד בשורה ארוכה של מגבלות. “הגשנו את הטפסים והאישורים הנדרשים, ואז נשלח נציג של משרד הביטחון שערך סיור של כשעתיים במחסני החברה. הוא בדק היכן ממוקמות המצלמות, שבמקרה הצורך יוכלו לחשוף מי היה מעורב בהכנת המשלוח, וכן את קיומם של אמצעי GPS במשאיות, כדי לאפשר מעקב אחר מסלול הנהגים בדרך לעזה”, סיפר אחד הספקים.
לדבריו, בהמשך הגיע נציג נוסף לישיבת ההנהלה והבהיר לחברי ההנהלה את הדרישות. “הבהירו לנו שעלינו להיות קפדנים וזהירים מאוד. אם משהו, אפילו קטן, לא יהיה בהתאם לנהלים - הרישיון ייפסל”.
בחברה אחרת תיארו דרישה להקצאת אזור סטרילי במחסנים לטובת ליקוט ההזמנה והעמסתה למשאית. “נדרשנו להקים אזור מגודר, מוקף מצלמות ואבטחה 24 שעות ביממה, ולהשתמש במגנומטרים לבדיקת הסחורות, כדי לוודא שלא יוכנס למשטחים דבר שאינו בהתאם לרשימת המוצרים המאושרת, הכוללת מזון, ציוד למחסה ומזון לבעלי חיים”, מסר גורם בחברה.
הדרישות המורכבות אינן נעצרות במגנומטרים ובמצלמות. לדברי בכיר באחת החברות המספקות לעזה, קיימות מגבלות נוספות, ובראשן איסור על מכירת מוצרים שאינם מיועדים לשיווק בישראל. “קיבלתי הזמנת ענק לפחיות פפסי, אבל כשביקשתי להציע פחיות שמיוצרות בירדן עבור שטחי הרשות הפלסטינית ומחירן נמוך ביחס לתוצרת המשווקת בישראל, הובהר לי שאסור למכור מוצר שאינו משווק בישראל”, הוא מספר.
מגבלה נוספת נוגעת לגובה משטחי הסחורות. “המשטחים צריכים להיות בגובה של עד 1.7 מטר, משום שהמשאית עוברת במנהרת בידוק שיש לה מגבלת גובה”, מתאר ספק אחר.
לדבריו, הסוחרים העזתים מבקשים לרכז כמה שיותר משטחים בכל הזמנה, משום שעלות העברת הסחורות בתוך הרצועה גבוהה מאוד.
החלו בהתנפלות בכל מחיר
בתחילת התקופה שבה החלו הסוחרים בעזה להזמין סחורות, נרשמה הסתערות על מוצרים ישראליים תוך נכונות לשלם מחירים גבוהים במיוחד, לאחר תקופה ממושכת של מחסור.
“הסוחרים היו מוכנים לשלם כמעט כל מחיר ורוקנו לנו מחסנים של סחורות, במחירים שהיו גבוהים פי חמישה מהמחיר בישראל. אבל ככל שחלף הזמן והרצועה התמלאה בסחורות, הביקושים נרגעו, ואיתם גם מחירי הקנייה, מה שצמצם את הרווחיות”, מתאר מנהל בחברת מזון.
ההתמתנות באה לידי ביטוי בדו”חות ויקטורי ומהדרין. למרות הזינוק במכירות, הציגה ויקטורי שחיקה ברווחיות הגולמית, שהסתכמה ב־23.1% לעומת 23.9% בתקופה המקבילה. החברה ייחסה זאת לעלייה במכירות לעזה, המאופיינות ברווחיות גולמית נמוכה יותר.
גם מדו”חות מהדרין עולה כי מכירות בהיקף של 60 מיליון שקל הניבו רווח גולמי של 4 מיליון שקל בלבד - שיעור רווחיות של 6.6%, לעומת רווחיות גולמית של 9.5% בכלל פעילות החברה.
הרווחיות הנמוכה בשלב זה מוסברת בהיצע הרב העומד בפני הסוחרים העזתים. “אנחנו שולחים להם הצעת מחיר, ולא תמיד הם מזמינים מאיתנו, משום שהם פונים למספר גורמים ובוחרים בהצעה המשתלמת ביותר”, מתאר ספק של מותגים מובילים.
עם זאת, לדבריו, “כל ההתקשרות נעשית במהירות ונסגרת בתוך שעתיים־שלוש, משום שבכל יום צריכות לעבור 600-400 משאיות. המשאית של הספק צריכה להגיע לנקודת הבידוק בדרום, שבה פועלת גם חברה ששכר משרד הביטחון ואחראית לבדוק לפחות 25% מתכולתה של כל משאית. לכל משאית יש חלון זמן קצר, של כשעה בלבד, ולכן התיאום חייב להיות הדוק”.
דווקא הקשר ההדוק הזה מהווה גורם מרתיע עבור חלק מהספקים בישראל. “אני מעדיף לספק לקמעונאי ישראלי והוא ימכור לעזה. כך גם הכסף שלי מובטח וגם אין לי חשש מהברחות שייקשרו לשמי. אני מספק לקמעונאי, פורק את הסחורה במחסנים שלו, ומשם זו כבר אחריותו”, מבהיר ספק שקיבל רישיון אך לא עשה בו שימוש.
ספק אחר נימק את החלטתו שלא למכור בעזה בחשש מתמונות שבהן יראו מוצר חיוני שהוא מספק בידי גורמים ברצועה, בזמן שבישראל יירשם מחסור באותו מוצר.
גם גורמים שקיבלו רישיון, כמו רמי לוי וקרפור, לא מיהרו לעשות בו שימוש. זאת הן מטעמים אידיאולוגיים, לצד חשש מחרם צרכנים מצד גורמים המתנגדים להעברת סחורות לעזה, והן בשל החשש מניסיון הברחת מוצר שאינו נמצא ברשימה המאושרת על ידי גורם חיצוני, כמו נהג משאית המשנע את הסחורה. למרות ניסיונות ההברחה והאתגרים הרבים, נראה כי שטף הסחורות לא צפוי להיעצר בקרוב. ככל שיחלוף הזמן, צפויות חברות נוספות להצטרף למעגל המצומצם של הספקים המשתתפים בהזרמת המזון לרצועת עזה.
