מנצ'סטר סיטי קנתה את ההצלחה - ועכשיו מגיע החשבון
ועדה עצמאית חשפה שבעלי מנצ'סטר סיטי הזרים למועדון מאות מיליוני ליש"ט באופן לא חוקי. כעת הפרמייר ליג נדרשת להכריע איך אימפריית הכסף תיענש
הסערה הפיננסית והמשפטית המטלטלת כעת את מנצ'סטר סיטי, ואת עולם הכדורגל האנגלי והאירופי כולו, אינה עוד מחלוקת חשבונאית על חריגה בתקציב, אלא קו שבר היסטורי וחסר תקדים שמעמיד למבחן את שלטון החוק בספורט העולמי. ממצאי ועדה עצמאית מטעם הפרמייר ליג משרטטים תמונה קודרת של מועדון אשר ביצע יותר ממאה הפרות שונות של תקנות הכספים, בין 2009 ל־2018, תוך הזרמת כמיליארד יורו באופן לא חוקי ומוסווה לפעילות הכדורגל שלו.
הפרשה טומנת בחובה שאלות נוקבות לגבי עתיד התחרותיות, מעמדם של גופים רגולטוריים, ואף השפעות גיאו־פוליטיות דרמטיות בין הממלכה המאוחדת למדינות המפרץ הפרסי. גילויים אלו נשענים על פרסום המסמך המרכזי בתקדים המשפטי, החלטה רשמית בת 40 עמודים של הוועדה העצמאית, שהגדירה את חוזי החסות של המועדון כפיקטיביים וכמצג שווא שנועד להונות את הרשויות.
כדי להבין את עוצמת ההונאה, יש לצלול למנגנון המימון המוסווה שעמד בלב השיטה הפיננסית של מנצ'סטר סיטי לאורך כמעט עשור. בפני הרשויות והציבור הוצגו הכנסות משגשגות מחברות חסות מסחריות מבוססות מאבו דאבי, אך המציאות היתה שונה לחלוטין. על פי הנתונים המפורטים של הוועדה שפורסמו ב"גרדיאן", מתוך כ־950 מיליון ליש"ט שרשמה מנצ'סטר סיטי כהכנסות מחסויות מאיחוד האמירויות לאורך תשע עונות, רק כ־119.25 מיליון ליש"ט שולמו בפועל על ידי הספונסרים כדמי בסיס אמיתיים. היתרה, למעלה מ־830.69 מיליון ליש"ט, מומנה ישירות מכיסו של הבעלים השייח' מנסור באמצעות חברת ההשקעות שלו ADUG.
כספים אלו הוגדרו כ"סכומים מסומנים" שהועברו בחשאי כדי לנפח באופן מלאכותי את הכנסות המועדון. היקף המימון המוסווה הזה צמח בהתמדה מ־22.5 מיליון ליש"ט בעונת 2009-10 ועד לשיא של 134.73 מיליון ליש"ט בעונת 2017-18, והיווה לפי הערכות עד כ־30% מהכנסות המועדון.
בנוסף לכך, הוועדה חשפה הסדרים מוסווים נוספים, בהם תשלומים של למעלה מ־15 מיליון ליש"ט ששולמו לעובדים ונושאי משרה בכירים, בהם המאמן לשעבר רוברטו מנצ'יני והשחקן יאיא טורה, דרך חוזי ייעוץ חיצוניים שלא נרשמו בחוזיהם הרשמיים. זאת לצד הסכם למכירת זכויות יוצרים של שחקנים לחברה שהיוותה למעשה מעטפת פיקטיבית עבור חברת ההשקעות של הבעלים.
הקשר לאבו דאבי וניסיונות ההכחשה
בלב המערכת הניהולית הזו פועל יו"ר המועדון ח'לדון אל־מובארק, האיש החזק באבו דאבי שאינו בן מלוכה, המנהל קרן ענק ומקושר לענקים פיננסיים עולמיים. עוד נחשף כי בגיבויו של אל־מובארק עוד בטרם פרסום פסק הדין, ניהלה הנהלת מנצ'סטר סיטי משא ומתן סודי וחשאי מול הפרמייר ליג, שבמסגרתו הציעה לשלם קנס כספי חסר תקדים בתמורה לחסינות מפני עונשים ספורטיביים כמו הורדת ליגה או שלילת תארים. המהלך קרס לאחר שהמועדון התעקש על חפות מלאה ונתקל בהתנגדות עיקשת מצד יריבותיה הגדולות כמו ליברפול, ארסנל ומנצ'סטר יונייטד.
תגובת המועדון והתנהלותו לאורך החקירה רק החריפו את חומרת הממצאים בעיני הוועדה והציבור. הוועדה קבעה כי מנצ'סטר סיטי נקטה מאמצים מרוכזים ושיטתיים כדי להכשיל, לעכב ולסכל את חקירת הפרמייר ליג. חמורה מכך היתה קביעת הוועדה כי עדים מרכזיים וחשובים מטעם המועדון מסרו עדות שקרית ביודעין.
בתגובה לקביעות הקשות, מנכ"ל המועדון פראן סוריאנו פנה לעובדים בסרטון וידיאו והדף את ההאשמות כ"תיאוריית קונספירציה" של הפרמייר ליג. המועדון הודיע כי יגיש ערעור וינהל מאבק משפטי אגרסיבי בכל הערכאות האפשריות, בעוד מנכ"ל הפרמייר ליג, ריצ'רד מאסטרס, הבהיר כי הממצאים מוכיחים שהמועדון הפר את הכללים באופן שיטתי לאורך כמעט עשור וכי הליגה נחושה להשלים את שלב הענישה במהירות.
השאלות הבוערות ביותר שמטרידות כעת את הענף כולו הן ההשפעה ההרסנית של הפרשה על המפעלים השונים של העונה הנוכחית. מנצ'סטר סיטי מוליכה את טבלת הליגה, ומחזיקה בסגל מהנוצצים בעולם בהובלת ארלינג האלנד, אך מעל ראשה מרחפת סכנה ממשית של סנקציות חסרות תקדים, החל מהפחתת נקודות חריפה, דרך ירידת ליגה ועד למכירה כפויה של המועדון. מצב חוסר הוודאות הזה קטסטרופלי לטוהר התחרות בספורט: אם הקבוצה תזכה באליפות, בגביע האנגלי או במגן הקהילה, או שתעפיל לשלבים המכריעים בליגת האלופות, ולאחר מכן תיענש בהורדת ליגה או בהפחתת נקודות, מעמדם ואמינותם של כל המפעלים הללו ייפגעו אנושות.
כפי שמשקף זאת הפרשן ג'ונתן וילסון בטורו ב”גרדיאן”, יום הדין המרחף מעל מנצ'סטר סיטי מעיב צל כבד על חזרת הליגה ומייצר תחושה עמוקה של חוסר מציאותיות וארעיות, מציאות שבה כל הישג ספורטיבי של המועדון מלווה בכוכבית עד לפרסום עונשו. וילסון מדגיש כי כשבוחנים את מנעד העונשים האפשריים, הנעים בין הפחתת ענק של 90 עד 100 נקודות ועד לסילוק מהליגה לצד שלילת תארים, מדובר בהונאה הגדולה ביותר בתולדות הכדורגל האנגלי. לטענתו, בקרב הציבור הרחב והאוהדים של המועדונים היריבים כבר נצרבה התפיסה הבלתי הפיכה כי מדובר ברמאות.
לוח הזמנים המשפטי מוסיף גם הוא למתח ולדריכות. סיטי הגישה רשמית את הערעור שלה ב־1 באוקטובר, והשימוע המשפטי חייב להתקיים בתוך 12 שבועות מאותו התאריך. פסק הדין הסופי והמוחלט יינתן בתוך 30 ימים מרגע סיום השימוע, כלומר באזור חג המולד. פירוש הדבר הוא שכאשר יתחיל שלב שמינית הגמר של ליגת האלופות באביב הקרוב, כבר תשרור בהירות לגבי העונש ברמת בית הדין בספורט.
ארלינג האלנד, כוכב מנצ'סטר סיטי. המועדון בסכנה לירידת ליגה או מכירה כפויה
(צילום: Oli Scarff / AFP)
בהקשר הבינלאומי, הפרשה מהווה מקרה מפתח דרמטי עבור אופ"א והסדר הכספי ביבשת. במשך שנים מתחולל מאבק יצרי בין המחנה השומר על רגולציה קפדנית, הכולל את הבונדסליגה והליגה הספרדית, לבין כוחות הדוחפים לליברליזציה כגון הסרייה א' האיטלקית, מועדונים מסוימים באנגליה ופריז סן־ז'רמן. אם אלופת אנגליה תצא בעונש קל בלבד של קנס כספי, כפי שקרה בהחלטת אופ"א שנהפכה ב־2020 בבית הדין לבוררות בספורט (CAS), המסר למערכת יהיה שבאמצעות הון עתק וסוללת עורכי דין ממולחים אין מה לחשוש מסנקציות, מה שיחסל למעשה את הרגולציה האירופית ותחרותיות השוק.
גל התביעות כבר מתחיל להיערם
במקביל להתפתחות המשפטית, נחשולי תביעות אזרחיות ודרישות פיצויים מצד מועדונים שנפגעו מעליונותה של סיטי מתחילים להיווצר, בהם מצד ליברפול ומועדונים נוספים באירופה. קולות מהעבר ומההווה ממחישים את עומק השבר: מנג'ר מנצ'סטר יונייטד מייקל קאריק הצהיר כי הענקת תארים רטרואקטיבית לא תרפא את הפצע, דברים המהדהדים גם את קפטן העבר קייל ווקר שהדגיש כי שנות התהילה אינן ניתנות להפקעה. זעם האוהדים הגיע לשיא במשחקה של סיטי באנפילד, שם נתקלו השחקנים בשריקות בוז ובשלטים לעגניים בסגנון שיריה של להקת אואזיס ודוגמת "שאמצ'סטר".
מעל לכל ניצבת הדילמה הגיאו־פוליטית. הבעלות של השייח' מנסור קושרת את גורל המועדון ליחסים הכלכליים של בריטניה במזרח התיכון, בהיקף סחר של למעלה מ־25 מיליארד ליש”ט בשנה. אל־מובארק, שהיה ידוע בעבר בנגישותו הישירה ובשיחותיו הפתוחות עם עיתונאים, מוצא את עצמו כעת במבחן התדמיתי הקשוח ביותר בחייו לנוכח האיום על פרויקט הכוח הרך של האמירויות. כפי שמנתח ג'ונתן ליו ב”גרדיאן”, זהו משל נוקב על מציאות שבה אינטרסים לאומיים מוחזקים כבני ערובה בבית דין לספורט.
הפרשה היא מבחן קיומי לשאלה האם הכללים המשותפים עדיין מסוגלים לעמוד כנגד כוחם הבלתי מוגבל של ההון והמינוף הגיאו־פוליטי.
