יו"ר הפד הוא האצבע בסכר שמגן על כלכלת ארה"ב מטראמפ
אחרי הקללות ואיומי הפיטורים נגד ג'רום פאוול, הנשיא שלח את שר האוצר "לחקור את יעילות הפד" במטרה ללחוץ להורדת ריבית. אלא שהסמכות הזו נמצאת רק בידי הבנק המרכזי הנאבק למנוע התפרצות אינפלציונית מסוכנת כתוצאה ממכסי הנשיא
הריבית בארצות הברית לא יורדת, החוב הממשלתי מתנפח, והנשיא דונלד טראמפ לא רק שאיבד את הסבלנות, אלא גם את העשתונות.
אחרי שקילל את יו"ר הפדרל ריזרב ג'רום פאוול (שאותו מינה בעצמו), איים לפטרו והריץ שמות מועמדים להחלפתו, טראמפ שלח את שר האוצר סקוט בסנט "לחקור את הפד". "מה שאנחנו צריכים לעשות זה לבחון את הפדרל ריזרב כמוסד ולבדוק האם הם הצליחו", אמר בסנט שלשום בריאיון טלוויזיוני.
המתקפה על הפד החלה לפני כמה שבועות, כאשר הממונה על התקציבים מטעם הבית הלבן ראסל ווט דרש לחקור אי־סדרים סביב השיפוץ בהיקף 2.5 מיליארד דולר המתבצע במטה הבנק. אבל, המהלך לא ממש עבד, ובסנט היה זה שהתבקש לעלות להתקפה בסגנונו הממלכתי יותר, זאת לקראת ההחלטה המוניטרית הבאה, בעוד כשבוע.
בסנט, בניגוד לטראמפ, הוא גם זהיר. "עצמאות ה'פד' היא אבן היסוד של הצמיחה והיציבות הכלכלית בארה"ב", צייץ, ואז סייג, "אבל המנדט הרחב המאפשר לו 'להתגנב' לאזורים שאינם בפעילות הליבה מאיים על אותה עצמאות". טראמפ מהלך על חבל דק, ומתקפה ברוטלית מדי עלולה להקריס את הכלכלה הגדולה בעולם, כפי שקרה כמעט עם בריטניה במהלך המנדט הקצר של ראשת הממשלה ליז טראס, שכמעט והביא לאסון.
החוב הציבורי של ארצות הברית מתקרב לכ־30 טריליון דולר (כ־122% תוצר), כאשר תשלומי הריבית בתקציב הנוכחי כבר עקפו את היקף תקציב הביטחון. כלומר, תשלומי הריבית מעיקים מאוד על הצמיחה ופוגעים בכלכלה. מדובר במשקולת משמעותית על המשק, שמסכנת את יציבותו הפיסקאלית, ולפיכך הפיננסית. (אג"ח ריבוניות של ארה"ב בכ־44 טריליון דולר מפוזרים בעולם).
הדרך היעילה ביותר לצמצם את החוב היא להוריד את הגירעון באמצעות העלאות מסים וקיצוץ תקציבים. אלא שטראמפ דווקא העניק הטבות מס מפליגות לעשירים ביותר, והקיצוצים (שאותם ספגו החלשים ביותר) לא מספיקים כדי לסגור את הפער. התוצאה: ה"מיני תקציב" שלו (המכונה OBBBA) עלול להוסיף כ־3.25 טריליון דולר לחוב הממשלתי בעשור הקרוב.
המצב רגיש במיוחד, שכן מאז תחילת השנה, הריבית הריאלית על החוב גבוהה משיעור הצמיחה במשק — מצב מסוכן מאוד המבטיח מתווה חוב עולה. לטראמפ נותר כלי אחד בלבד כדי לצמצם את החוב ובעיקר את תשלומיו: הפחתת ריבית הפד, המכונה הריבית קצרת הטווח. לפי התיאוריה (וגם המציאות), להפחתת הריבית קצרת הטווח השפעה משמעותית על הריבית "הארוכה" (הריבית על החוב). בנוסף, ריבית נמוכה מעודדת צריכה פרטית וגם ראלי בבורסה - שתי מטרות שטראמפ קבע, המיועדות לעודד את הפופולריות שלו לקראת בחירות האמצע המתקרבות.
אלא שישנה בעיה טכנית אחת: אין לטראמפ שליטה על הריבית. הסמכות הזו הוענקה לפדרל ריזרב לפני 74 שנה והוא משוחרר חוקתית משיקולי הממשל. אחרי תהליך ארוך, כולם הבינו כי הממשלות, מתוך רצון למצוא חן בעיני הציבור, דואגות לחולל צמיחה ותעסוקה, ולשם כך מדפיסות כסף ללא הגבלה ומזניחות את שיקולי האינפלציה. כל הכלכלות בעולם הלכו בעקבות הפד, והתוצאה ידועה: למעט אפיזודות חולפות, מאז הענקת עצמאות לבנקים מרכזיים, האינפלציה העולמית ירדה בחדות.
פאוול וחבריו לוועדה המוניטרית לא מוכנים לשמוע על הפחתת הריבית מ־4.25%־4.5%, רמה גבוהה היסטורית. אין מדובר בגחמה, כפי שטראמפ מנסה להציג זאת, אלא בהחלטה מבוססת היטב. המדיניות הניצית מנסה לעצור את הלחצים האינפלציוניים ובעיקר למנוע התפרצות מחודשת בעקבות הטלת המכסים של טראמפ, שיקפיצו מחירים בשלב ראשון עבור משקי הבית האמריקאיים. פאוול מקפיד לפרט את השיקולים המקצועיים להחלטתו, והנתונים הרשמיים תומכים בה. האינפלציה קפצה ביוני ל־2.7% (לעומת 2.4% במאי), כאשר יעד הפד עומד על 2% בממוצע. חמור מכך, אינפלציית הליבה (ללא אנרגיה וללא מזון) עומדת על כ־3%, מה שמעיד על היקבעות מסוכנת שלה במשק האמריקאי.
האחראי לכך הוא לא אחר מאשר טראמפ והמדיניות שלו, המבוססת על הזנקת המכסים והגירעונות התקציביים לרמות אסטרונומיות, המאיימות להותיר את האינפלציה גבוהה בטווח הארוך. אלא שטראמפ רוצה לתפוס את המקל משני קצותיו ונדמה כי הוא נחוש לשים קץ למשטר מוניטרי עצמאי שמנע משברים אינפלציוניים הרסניים. השווקים מבינים, שאם הנשיא יקבע את הריבית, יהיה זה, כרגיל, לפי גחמותיו. אין לשכוח, כי העולם ממשיך לרכוש אג"ח אמריקאיות, בין השאר משום שפאוול, הנתפס כמבוגר האחראי היחיד בסביבה, שומר על ציפיות האינפלציה ועל יציבות הכלכלה הגדולה בעולם. פגיעה בפד עלולה להיות הקש שישבור את גב הגמל.
