התעשיות באסיה תלויות באנרגיה מהמזה"ת, מחנק האספקה מזעזע את השווקים
החרפת האיומים האיראניים על נתיבי השיט ובראשם מצרי הורמוז והחשש לשיבושים ממושכים באספקת נפט וגז הפילו אתמול את המדדים המובילים באסיה ובאירופה. ביפן, גובר החשש מפגיעה בייצור החשמל ואילו דרום קוריאה מתמחרת פגיעה בתעשיות מפתח, מפטרוכימיה ומתכות ועד כלי רכב
היום הרביעי של המלחמה כבר לא נראה כמו סיכון גיאופוליטי בתמחור, אלא יותר כמו הלם מוחלט בשווקים. בורסות אסיה ירדו בחדות על רקע החשש לשיבושים ממושכים באספקת אנרגיה מהמפרץ, זאת אחרי עצירת תפוקת הגז הטבעי הנוזלי (LNG) בקטאר והחרפת האיומים האיראניים על נתיבי השיט.
בדרום קוריאה, מדד קוספי צנח ב־7.24% לרמה של 5,791.91 נקודות, בעוד הניקיי היפני ירד ב־3.1% לרמה של 56,279 נקודות — ירידות שמסמנות כי השוק מתמחר לא רק קפיצה זמנית במחירי הנפט, אלא גם שיבוש משמעותי באספקת הגז, שצפוי להאיץ את האינפלציה ולפגוע ברווחיות התאגידים.
החוט שמחבר בין סיאול, טוקיו וניו דלהי עובר דרך צוואר בקבוק אחד — מצרי הורמוז. לפי מינהל המידע לאנרגיה של ארצות הברית, ב־2024 עברו דרכם כ־20 מיליון חביות נפט ביום בממוצע, בערך חמישית מהתצרוכת העולמית. זאת בהיעדר חלופות מספקות, שגם אותן דואגת איראן לתקוף, כמו נמל פוג'יירה באמירויות ונמל א־דקם בסולטנות עומאן. מעבר לכך, 84% מהנפט והקונדנסט ו־83% מהגז הטבעי הנוזלי שעברו דרך הורמוז ב־2024 הגיעו לאסיה, בהובלת סין, הודו, יפן ודרום קוריאה.
סין נמנית עם היבואניות המובילות של נפט וגז מהמפרץ, ולכן, כל שיבוש מתרגם במהירות ללחץ על המחירים והפעילות התעשייתית. על רקע משבר האספקה, בתי זיקוק בסין כבר החלו לצמצם פעילות. במקביל, יצואני פלדה משהים פעילות מול המזרח התיכון, בשל הזינוק בתעריפי ההובלה והקושי בביטוח. המשבר מתרחש לאחר שהאזור הפך לשוק השני בגודלו עבור הפלדה הסינית, עם כ־16% מהיצוא של כלכלת הענק במגזר. ועדיין, לסין יש משענת יציבה יחסית בזכות מלאים ויבוא ממקורות אחרים, מה שצפוי לדחות את המכה, אך לא לבטלה, אם השיבוש יתארך.
יפן מייבאת כ־95% מהנפט שלה מהמזה"ת
ביפן, נקודת התורפה איננה רק גז טבעי נוזלי, אלא בראש ובראשונה נפט. יפן מייבאת כ־95% מתצרוכת הנפט שלה מהמזרח התיכון. במקביל, גם אם חלקה של קטאר ביבוא הגז ליפן איננו דומיננטי, הבעיה היא המחיר האזורי והזמינות בשוק הספוט, כשכל אסיה מחפשת מטענים חלופיים. יפן אומנם מחזיקה כרית ביטחון משמעותית בדמות מלאי נפט לאומי שמכסה 254 ימים של יבוא נטו, ומלאי LNG של כשלושה שבועות, אבל השוק איננו מתמחר את השבוע הבא. הוא מתמחר את הסיכון שהפרמיה על אנרגיה תישאר בעינה חודשים קדימה ותשפיע על אינפלציה, ריבית וצמיחה, זאת בעיקר משום שגז הוא רכיב מרכזי בענף ייצור החשמל. נתונים ממחקר שנערך ביפן על תמהיל החשמל מצביעים על כך ש־LNG היווה כ־29% מייצור החשמל ב־2024. זוהי אמנם ירידה לעומת 2016, אבל עדיין רכיב מרכזי. זהו גם ההסבר לתגובה החריפה בשוק המניות: כשהאנרגיה מתייקרת, המשקיע לא בוחן רק את חברות האנרגיה. הוא מתמחר מחדש אינפלציה, ריבית ושולי רווח של תעשייה ותחבורה, ולפיכך, הירידות מתרחבות לבנקים, לתעשייה ולחברות בענף הצריכה.
הירידה בבורסת דרום קוריאה אתמול היתה החריפה ביותר, ולא במקרה. לפי הערכות של גורמי שוק, דרום קוריאה מקבלת כ־70% מהנפט שלה מהמזרח התיכון וכ־20% מהגז הטבעי הנוזלי מאותו אזור. המקרה של דרום קוריאה משקף לא רק את התייקרות היבוא. מאחר שהמדינה האסיאתית היא כלכלת יצוא תעשייתית, הזינוק במחירי האנרגיה מנחית מכה ישירה ובעצם מהווה "מס ייצור" שמוטל על תעשיות מפתח — מפטרוכימיה ומתכות ועד שרשראות אספקה של רכבים ושבבים. בשילוב עם תנודות מטבע (מאחר שהיבוא נקוב בדולרים) ועם תמחור מחדש של אינפלציה וריבית, התוצאה היא ירידה רוחבית כמעט בכל המגזרים.
לפי הנתונים הזמינים, ייצור החשמל מגז טבעי ב־2022 עמד על כ־170 טרה־וואט בשעה, נתון המשקף קרוב ל־30% מייצור החשמל בדרום קוריאה. כשהשוק חושש ממחסור או מעליית מחירים חדה, החשש מתגלגל ישירות לתמחור מניות החשמל והתעשייה, וגם לתחושת סיכון מערכתית.
הודו תשמר אספקה לתעשיית הדשנים
גם מהודו הגיעו אתמול איתותי מצוקה משמעותיים. לפי הדיווחים, חברות אנרגיה מקומיות הודיעו על הפחתה של אספקת גז לתעשיות, וזאת כהיערכות למחסור צפוי בעקבות עצירת התפוקה בקטאר והידוק ההיצע הכולל מהמזרח התיכון. בשלב זה, הקיצוצים ללקוחות התעשייתיים נעים סביב 10%־30%.
הרגישות הרבה של הודו להתרחשויות במזרח התיכון נובעת ממבנה השימושים של תשומות האנרגיה בשוק שלה. לפי נתוני משרד הסטטיסטיקה ההודי, הענף הגדול ביותר מבחינת צריכת גז טבעי בתת היבשת הוא תעשיית הדשנים, האחראית, לפי הנתונים העדכניים ביותר, על 32.35% מהצריכה. הענף הבא אחריו הוא סיטי־גז — רשת הפצה המחלקת גז טבעי לצרכנים בערים. מגזר החשמל בהודו אחראי על צריכת כ־10% מהיצע הגז הטבעי, ולכן, כשמתהדק ההיצע, הקיצוץ הראשון נוטה להגיע ללקוחות התעשייתיים, וזאת כדי לשמר אספקה לענפים עם רגישות ציבורית גבוהה יותר, כמו דשנים (המשפיעים על מחירי מזון), סיטי־גז (המשפיעה על תחבורה ובישול), וחשמל.
בעיה נוספת היא המורכבות במציאת חלופות. חברות אספקת האנרגיה בהודו שוקלות לצאת למכרזי ספוט כדי לגשר על הפער שנוצר עתה, אבל במקביל, מחירי הספוט, עלויות ההובלה והביטוח מתייקרים. בדיוק בגלל זה הודו עלולה להרגיש את המשבר בכלכלה הריאלית מוקדם יותר מכולן, כלומר, לא רק במדדי המניות, אלא בצמצום אספקה למפעלים, שכאמור כבר התחיל, לחץ על מחירי תשומות וסכנה לגל התייקרויות.
שוק ה־LNG רגיש במיוחד משום שנתח משמעותי ממנו עובר דרך הורמוז. ב־2024, כ־20% מסחר ה־LNG עברו במצר, כאשר קטאר לבדה העבירה דרכו כ־263 מיליון מ"ק ליום. כשהזרימה הזו נפגעת, התחרות על מטעני ספוט מחריפה באופן מיידי, ולכן, מאז פרוץ המלחמה זינקו מחירי ה־LNG בעשרות אחוזים באסיה ובאירופה. במובן זה, ההשוואה למשבר הגז שפרץ ב־2022 עם תחילת המלחמה באוקראינה איננה מופרכת. אז, אירופה למדה מה קורה כאשר נוצר חלל משמעותי בהיצע, וכעת, אסיה מגלה מה קורה כשגם הנפט וגם ה־LNG עוברים באותו צוואר בקבוק ימי.
האם המפתח להקלת המשבר נמצא בידיה של ארצות הברית? ברמת המגמה, היא אכן נמצאת בעמדת יתרון. לפי תחזיות שפרסמו גופים במערב, בשנה הנוכחית צפויה האצה נוספת בצמיחת היצע ה־LNG העולמי ביותר מ־7% להיקף של למעלה מ־40 מיליארד מ"ק בשנה, כאשר צפון אמריקה אחראית על יותר מ־85% מהעלייה הזו. אבל, זהו כאמור פוטנציאל לטווח של חודשים קדימה, ולא פיתרון לשבוע הבא. בטווח הקצר, היכולת להחליף בבת אחת LNG קטארי מוגבלת ביותר, במיוחד משום שקטאר היא אחת מספקיות העל של השוק עם כ־20% מהיצוא העולמי, כשרוב היצוא שלה ממילא מיועד לאסיה, וזאת באמצעות חוזים ארוכי טווח.
