שני מיליון מגרשי פוטבול: טייקון הספורט שהפך לבעל הקרקעות הגדול בארה"ב
סטן קרונקי, הבעלים של קבוצת הפוטבול לוס אנג’לס ראמס, רכש בדצמבר האחרון 4 מיליון דונם של חוות בניו מקסיקו - והוא מחזיק כעת בקרקעות בהיקף של יותר מ-10 מיליון דונם; הוא מצטרף למיליארדרים שרואים ברכישת קרקעות כגידור מפני אינפלציה
סטנלי (סטן) קרונקי, בעלי קבוצת הפוטבול לוס אנג’לס ראמס, מחזיק כבר שנים באימפריית הספורט היקרה בעולם. כעת מתווסף לו תואר נוסף: בעל הקרקעות הפרטי הגדול ביותר בארה"ב. כך לפי CNBC, המסתמכת על דיווחי דה לנד ריפורט (The Land Report), פרסום מקצועי העוקב אחר בעלות פרטית על קרקעות.
היקף השטח שבבעלות קרונקי עומד על כ־2.7 מיליון אקרים (כ-10.9 מיליון דונם) – גדול מזה של פארק ילוסטון, ושווה ערך לכשני מיליון מגרשי פוטבול. הקפיצה לצמרת הדירוג נבעה מרכישה משמעותית במיוחד: בדצמבר האחרון קנה קרונקי כמעט מיליון אקרים (כארבעה מיליון דונם) של חוות בניו מקסיקו ממשפחת הבעלים של הקונגלומרט התעשייתי טלדיין.
לפי דה לנד ריפורט, עסקת חוות סינגלטון (Singleton Ranches) היא רכישת הקרקע הגדולה ביותר בארה"ב זה יותר מעשור. החוות הוקמו בשנות ה־80 על ידי מייסד טלדיין המנוח, הנרי סינגלטון, וצמחו לאחת מפעילויות גידול הבקר והסוסים הגדולות במדינה. בעקבות העסקה זינק קרונקי מהמקום הרביעי לראש דירוג 100 בעלי הקרקעות הפרטיים, כשהוא עוקף את משפחת אמרסון ואת אילי התקשורת ג’ון מאלון וטד טרנר.
עם זאת, רשימת בעלי הקרקעות אינה מורכבת רק משמות מוכרים. משפחת אמרסון, המדורגת שנייה, מחזיקה בכ-9.8 מיליון דונם באמצעות חברת מוצרי היער סיירה פסיפיק אינדסטריז (Sierra Pacific Industries). משפחת סינגלטון, שמכרה את החוות לקרונקי, עדיין נכללת בדירוג במקום ה־98 עם 684 אלף דונם.
הרקע הכלכלי מסביר חלק מהמגמה: השקעה בקרקעות חקלאיות הפכה בשנים האחרונות לכלי גידור מועדף על עשירי־העל מול אינפלציה ותנודתיות בשוקי ההון. בין 2019 ל־2024 עלו מחירי הקרקעות החקלאיות בארה"ב בקצב שנתי ממוצע של 5.8% (כ־2% ריאלי), לפי משרד החקלאות האמריקאי.
קרונקי עצמו בנה את תיק הקרקעות במהירות יחסית באמצעות רכישת חוות ענק שהוחזקו בידי משפחות דורות ארוכים. ב־2016 רכש את ואגנר ראנץ’ (Waggoner Ranch) בצפון טקסס ב־725 מיליון דולר - עסקה שסיימה 160 שנות בעלות משפחתית. חוות ייחודיות כאלה נדירות, אך יותר מהן יוצאות לשוק כאשר יורשים מעדיפים למכור ולא להמשיך את העסק המשפחתי, מגמה שממשיכה להזין את מירוץ הקרקעות של המיליארדרים.
