סגור
דונלד טראמפ נשיא ארצות הברית
דונלד טראמפ נשיא ארצות הברית (Evan Vucci, AP)
פרשנות

מפציץ סירות סמים ומקצץ בסיוע: טראמפ מזעזע גם את אמריקה הלטינית

מי שכונתה "החצר האחורית" של ארה"ב נמצאת כעת גבוה בסדרי העדיפויות של הנשיא האמריקאי בזכות נפט, גז ומתכות קריטיות. המשימה של הבית הלבן: הסלמה מול ונצואלה וקולומביה שבראשן עומדים נשיאים אנטי־אמריקאים 

לצד המזרח התיכון, גם אמריקה הלטינית מדורגת גבוה על המפה האסטרטגית האמריקאית. מי שפעם כונתה "החצר האחורית" של ארצות הברית חוזרת לזירה הפעילה של מדיניות החוץ האמריקאית תחת הנשיא דונלד טראמפ, בתחום הכלכלי, הצבאי והפוליטי. המהלכים הכוחניים כוללים תקיפות לאור יום נגד סירות סמים בים הקריבי, איומים והטלה בפועל של מכסים וסנקציות, ניתוק סיוע ואפילו איומים על פלישה לוונצואלה. כלומר, טראמפ מנהל מדיניות של "מקל" מול מדיניות שבראשן יריבים פוליטיים מרים המזוהים עם השמאל הפופוליסטי האנטי־אמריקאי, כמו נשיא ונצואלה ניקולס מדורו ונשיא קולומביה גוסטבו פטרו. זאת לצעד חיבוק כלכלי ו"גזר" לבני ברית אידיאולוגיים כמו נשיא ארגנטינה חאבייר מיליי, הכולל חבילות סיוע נדיבות (בשעה שהממשל האמריקאי נמצא בהשבתה בגלל חילוקי דעות תקציביים).
אין מדובר בשינויים קוסמטיים, כי אם בשינויים חסרי תקדים למפה הפוליטית. הדוגמה הבולטת היא הקריביים — אזור אסטרטגי קריטי עבור המדינה החזקה בעולם. מאז סוף אוגוסט פרסה ארצות הברית כמויות של כוחות צבא שלא נצפו שם יותר מ־30 שנה, כולל ספינות, צוללת וכ־4,000 נחתים ואנשי צוות. אם לא די בכך, ארצות הברית גם הקימה כוח משימה ייחודי המיועד להילחם ב"נארקו־טרוריסטים" (שכבר לא מוגדרים "קרטלי סמים").
אכן, גם השפה והנרטיב משתנים, והנוכחות האמריקאית איננה מיועדת רק להרתעה. בספטמבר ואוקטובר חוסלו בהפצצות יותר משש סירות כאלה, כולל קורבנות בנפש, כאשר בוונצואלה ובקולומביה טוענים כי מדובר בהוצאה להורג ללא משפט.
אך טראמפ, בדרכו האופיינית, רק מחריף את הלחימה. הוא כינה את פטרו ראש קרטל סמים, אחרי שהתברר כי הנשיא הקולומביאני הורה על הרחבת שטחי גידולי הסמים ב־53%, השית על קולומביה מכסים כבדים וחתך את הסיוע הקבוע. בוונצואלה המהלכים חריפים יותר. מעבר לסנקציות, משרד ההגנה האמריקאי הקים כוח הגנה ייעודי שרק מעצים את השמועות לגבי פלישה אפשרית של צבא ארצות הברית. ממש Boots on the Ground. זאת אף שהאפשרות הזו לא נראית סבירה.
לארצות הברית היסטוריה מסועפת ובעייתית מול מדינות אמריקה הלטינית (אמל"ט): מבריתות עם חונטות צבאיות ועד לתוכנית קונדור בשנות ה־70 וה־80, שבמסגרתה התקיים שיתוף פעולה מתוזמן על ידי ארצות הברית בין דיקטטורות הדרום, לדיכוי ורדיפת אופוזיציה. הזיכרון הזה מוחשי עדיין בבירות היבשת ומעורר חשש עמוק מפני כל נוכחות צבאית אמריקאית.
אלא שהמצב באזור השתנה לבלי הכר. ונצואלה היא דיקטטורה פופוליסטית (שהחלה עוד עם הוגו צ'אבס) שהצליחה למחוק 75% מהכלכלה (רק הנפט נשאר), להזניק את האינפלציה לרמה תלת־ספרתית (סביב 180%), לייצר חוב ציבורי של כ־160% מהתוצר ולהביא להגירה המונית של כ־8 מיליון איש, שהפכה לאחת הגדולות בהיסטוריה המודרנית והגדולה באזור. בגלל ההגירה, ונצואלה גם הצליחה לשבש משטרים במדינות שכנות.
בחלק מהטריטוריה הוונצואלנית אין לממשלת מדורו שליטה, ואזורים אלו מנוהלים על ידי מאפיות. ואם לא די בכך, המדינה נקלעה למיתון חריף (עם ירידה של כ־4% בתוצר השנה), ובגלל האינפלציה, הריבית עומדת על כ־60%.
אף שהמצב הכלכלי של קולומביה טוב מזה של ונצואלה, מצב הרוח הלאומי בכי רע. פטרו, מרקסיסט שהשתייך לתנועת הגרילה M-19, פתח במלחמה נגד מעמד הביניים ומיישם מדיניות פופוליסטית אגרסיבית שכוללת מתקפה חריפה נגד כל המוסדות הדמוקרטיים. זו הסיבה שהתמיכה בו בקרב הציבור צנחה ל־20% בלבד. תחושת חוסר הביטחון הביאה לצניחה בהשקעות בקולומביה, אלה שחילצו אותה ממשבר עמוק בעקבות המלחמה בסוחרי הסמים (נרקוס) לפני יותר מעשור. גם רמת הביטחון האישי בשפל והיא שוב מדינה מסוכנת.
לאורך השנים השתנו גם האינטרסים של ארצות הברית. טראמפ מעוניין להפסיק את זרם הסמים מהמדינות הללו, ולא פחות חשוב, את זרם המהגרים. בנוסף, ארצות הברית מעוניינת בנפט ובגז באזור, אבל גם במתכות ובמינרלים נדירים, החיוניים לתעשייה שלה. וכמובן, היא שואפת שאמריקה הלטינית תמשיך להוות אזור השפעה אמריקאי מובהק, המנותק מסין, שמעוניינת גם היא להעצים את השפעתה באזור.
טראמפ לא המציא את ההתערבות האמריקאית באמריקה הלטינית, אבל זו אינה אותה אמריקה וגם לא אותה אמל"ט. גישתו הרבה פחות ליברלית, הרבה פחות מחוברת לשיח של זכויות אדם ומשפט בינלאומי, וגם הרבה יותר אגרסיבית ופחות בוחלת באמצעים. במקביל, באמריקה הלטינית פועלים משטרים המזעזעים את האזור ומערערים את היבשת מבחינה כלכלית, דמוגרפית, פוליטית וחברתית. זו תמונה הרבה יותר מורכבת, ובעיקר, עם שחקנים נרקיסיסטים ובלתי צפויים, בהובלת טראמפ, מדורו, פטרו ומיליי.