פרשנות
מלכודת הים האדום: ההשלכות הכלכליות הדרמטיות של כניסת החות'ים למלחמה
כניסת החות’ים למערכה משמעותית פחות בשל ההשפעה הצבאית הישירה על ישראל, ויותר בשל הפיכת מצר באב אל-מנדב לצוואר בקבוק המאיים על הסחר העולמי. האיום לסגור את המצר פוגע בהכנסות מצרים מתעלת סואץ, מערער את נתיבי הייצוא של סעודיה, ומייצר פרמיית סיכון שמייקרת את השיט בין אסיה לאירופה ומגבירה לחץ אינפלציוני עולמי
שיגור הטיל הבליסטי הראשון מתימן לעבר ישראל היום אינו מסתכם בצעד צבאי סמלי של "ציר ההתנגדות". מדובר בהכרזת מלחמה רשמית מצד החות'ים, שמחזירה באופן מיידי אל מרכז הבמה את אחת מנקודות התורפה הרגישות והנפיצות ביותר של הכלכלה הגלובלית - מצר באב אל-מנדב ונתיבי השייט בים האדום. בעוד שבהודעת החות'ים מאתמול (ו') הודגש כי "האצבע על ההדק" וכי פעולותיהם מכוונות אך ורק נגד "האויב הציוני והאמריקאי", השוק החופשי אינו אמור לקנות את ההבחנה הזו. מבחינת ענקיות הספנות וחברות הביטוח, הים האדום הפך שוב ל"אזור סכנה" והמשמעויות הכלכליות החלו להצטבר עוד לפני שהטיל הראשון יורט בדרכו לנגב.
הכוח האמיתי של החות'ים אינו טמון ביכולת לסגור את המצר הרמטית, אלא ביכולת לייצר "פרמיית סיכון" שמשתקת את התנועה. כבר עם פרוץ המלחמה ב-28 בפברואר, עוד לפני המעורבות החות'ית הפעילה, החלו ענקיות הספנות להיערך לתרחישי קיצון. חברת CMA CGM הצרפתית כבר הודיעה על השעיית המעבר דרך תעלת סואץ והסטת אוניות לנתיב העוקף דרך כף התקווה הטובה – מסלול שמוסיף כ-10 עד 14 ימי הפלגה ומייקר דרמטית את עלויות הדלק והתפעול. גם מארסק הדנית עצרה הפלגות מתוכננות בבאב אל-מנדב. מבחינת השוק, כניסת החות'ים למערכה היום הפכה חשש תפעולי לשיבוש מבני ממושך בשרשראות האספקה בין אסיה לאירופה.
מי שנמצאת בקו האש הכלכלי הישיר היא מצרים. תעלת סואץ, מקור המט"ח הקריטי של קהיר, חשופה כעת יותר מאי פעם. בתחילת פברואר נרשמה התאוששות קלה כאשר רשות התעלה דיווחה על מעבר של 1,315 ספינות והכנסות של כ-449 מיליון דולר מאז תחילת השנה, אך המלחמה במפרץ גדעה את המומנטום. לפי נתוני הבנק העולמי, מצרים כבר איבדה כ-7 מיליארד דולר מהכנסות התעלה במהלך 2024 ו-2025. התעלה אחראית על כ-12% מהסחר הימי העולמי ועל כ-22% מסחר המכולות הגלובלי. כשהחות'ים מאיימים על הגישה הדרומית לתעלה (באב אל-מנדב), הם למעשה חונקים את צינור החמצן הכלכלי של מצרים. גם אם קהיר מתעקשת כי התנועה נמשכת כסדרה, הסטת האוניות סביב אפריקה מרוקנת את קופת המדינה המצרית ממטבע חוץ יקר בדיוק כשהיא זקוקה לו לניהול משבר האנרגיה הפנימי שלה.
האיום החות'י פוגע בנקודה רגישה נוספת: הניסיונות של ערב הסעודית לשמר את ייצוא הנפט תחת אש. מאז החלה המלחמה לפני כחודש, הגבירה ריאד את השימוש בצינור "מזרח-מערב" (פטרוליין), המאפשר להעביר נפט מהשדות במפרץ הפרסי אל נמל ינבוע שעל חוף הים האדום. המטרה הייתה ברורה: לעקוף את הסיכונים במצר הורמוז הנשלט על ידי איראן. אלא שהגמישות האסטרטגית הזו נשענת על ההנחה שהיציאה מהים האדום דרומה תישאר בטוחה. ברגע שהחות'ים מאיימים על באב אל-מנדב, סעודיה מאבדת את נתיב המילוט שלה. החות'ים אינם צריכים לתקוף מתקנים סעודיים כדי לפגוע באינטרס של הממלכה, אלא די בכך שהם הופכים את הים האדום לזירה מסוכנת כדי לבטל את היתרון הלוגיסטי של נמל ינבוע ולהחזיר את הנפט הסעודי למלכודת של מצר הורמוז.
גם חלופות אחרות באזור, כמו נמל פוג'יירה באיחוד האמירויות הנמצא מחוץ להורמוז, אינן חסינות. הצטרפות החות'ים למלחמה מייקרת את פוליסות הביטוח הימי לכל המרחב האזורי. בעלי אוניות נדרשים כעת לשלם "פרמיות סיכון מלחמה" שמתגלגלות בסופו של דבר למחיר המוצר הסופי לצרכן בישראל, באירופה ובמדינות המפרץ.
לסיכום, כניסת החות'ים למלחמה משמעותית לא בגלל היכולת הצבאית שלהם להשפיע על מאזן האש נגד ישראל, אלא בגלל היכולת שלהם לייקר את הסחר הבינלאומי. נוצרה כאן משוואה מסוכנת: אם מצר הורמוז הוא מנוף הלחץ של איראן על שוק האנרגיה, באב אל-מנדב הוא מנוף הלחץ של החות'ים על תעבורת המכולות והסחורות. כאשר שני המצרים הללו נמצאים תחת איום בו-זמני, גם בלי סגירה מלאה של אחד מהם, התוצאה היא לחץ אינפלציוני גלובלי - עוד הסטת מסלולים, עוד עיכובים בשרשראות האספקה ולחץ פוליטי כבד על מצרים ועל האיחוד האירופי.
