האתלטיקה רצה מהר, אבל לא מדביקה את הפער הכלכלי
בעוד כוכבי כדורגל וכדורסל מרוויחים סכומים דמיוניים, רוב האתלטים, גם ברמות הגבוהות ביותר, נאבקים על פרנסתם. אליפות העולם המתקיימת כעת בטוקיו מעלה לקדמת הבמה גם את המאבק של הענף לאיתנות פיננסית
טוקיו, 2025. האצטדיון הלאומי רועד. מיליוני עיניים נשואות אל המסלול, רחבת הקפיצה ועמדות הזינוק. אליפות העולם באתלטיקה החלה בשבוע שעבר ביפן, ורגעים של תהילה ספורטיבית עומדים להירשם בדפי ההיסטוריה. אבל מאחורי כל זינוק, קפיצה או הטלה, מסתתרת שאלה שמטרידה את מיטב ספורטאי הענף: האם מלכת הספורט מצליחה להפוך למכונה משומנת שמייצרת סופרסטארים פיננסיים, כמו בענפי הכדור? התשובה, לעת עתה, היא מורכבת. בעוד כוכבי כדורגל, כדורסל ופוטבול מרוויחים סכומים דמיוניים, רוב האתלטים, גם ברמות הגבוהות ביותר, נאבקים על פרנסתם.
אין ליגה רציפה
הפער הכלכלי העצום בין ענפי הספורט נובע בעיקר משלושה גורמים מרכזיים. הגורם הראשון הוא מבנה עסקי מיושן. בניגוד לליגות הכדור, המבוססות על מודל של קבוצות ועונה רציפה, ענף האתלטיקה מורכב בעיקר מסדרת תחרויות חד־פעמיות כמו ליגת היהלום או אירועים עונתיים. מבנה כזה מקשה על יצירת נאמנות של קהל ועל בניית מודל עסקי קוהרנטי. כפי שציין"האינדיפנדנט" בכתבה על המשבר הפיננסי בליגת Grand Slam Track שהקים האצן האגדי מייקל ג'ונסון ב־2024, גם לשמות גדולים יש אתגר לייצר הכנסות יציבות.
הגורם השני הוא הכנסות נמוכות מזכויות שידור וספונסרים. אף על פי שהאתלטיקה פופולרית מאוד בזמן אירועי שיא כמו אליפות העולם והמשחקים האולימפיים, חשיפתה התקשורתית מוגבלת לאורך השנה. על פי מגזין "Sports Management Degree Hub", כ־50% מהאתלטים המדורגים בטופ 10 בארה"ב מרוויחים פחות מ־15 אלף דולר בשנה מכלל המקורות. סכום זה נמוך משמעותית משכר המינימום ברוב ליגות הספורט המקצועניות. חברות ענק כמו נייקי ואדידס אומנם משקיעות בספורטאים, אבל הסכמים אלו, למעט במקרים של כוכבי־על בודדים, אינם מתקרבים למשכורות העתק של שחקני כדור.
הגורם השלישי הוא היעדר כוכבי־על מתמשכים שמחזיקים את תשומת הלב הציבורית לאורך זמן. ריצת 100 מטר נגמרת בשניות, וקפיצה במוט היא אירוע נישתי יותר, למרות היותו מרתק. זה מקשה על מקסום חשיפה מסחרית. כפי שהתבטא הרץ הבריטי ג'וש קר: "הכסף המוענק לאלופי העולם באתלטיקה הוא מטורף ביחס לענפים אחרים. אנחנו צריכים להכניס השקעות, גם אם הן מסעודיה או מכל מקום אחר". קר הביע תמיכה בליגה החדשה של ג'ונסון, שמנסה להכניס מבנה של קבוצות ותחרויות מרובות משתתפים.
למרות הפערים, ישנם אתלטים שהצליחו לפרוץ את תקרת הזכוכית הפיננסית, אך מדובר בחריגים. ארמנד "מונדו" דופלנטיס, שיאן העולם בקפיצה במוט, הוא דוגמה מצוינת. עם הישגיו חסרי התקדים, דופלנטיס הפך לאחד האתלטים המרוויחים ביותר. ההערכות הן שהכנסותיו השנתיות עומדות על למעלה מ־7 מיליון דולר — סכום נאה בעולם האתלטיקה, אך עדיין רחוק מאוד בהשוואה לכוכבי כדור. דופלנטיס הוא הפנים של פומה העולמית, וחברות יוקרה כמו רולקס ו־Red Bull משלמות סכומים משמעותיים עבור חסותו. הוא גם יכול לדרוש בין 50 אלף דולר ל־100 אלף דולר עבור הופעה בתחרויות.
בענף האתלטיקה, הריצות הקצרות, ובפרט ריצת 100 מטר, נחשבות ל"מלכת האתלטיקה" לא רק מבחינה ספורטיבית אלא גם כלכלית. "המאבק על תואר 'האדם המהיר ביותר בעולם' הוא תמיד גולת הכותרת", מציין מנהל ליגת היהלום סבסטיאן קו. כוכבים כמו נואה ליילס, שיאן העולם ב־200 מטר, יכולים להרוויח מעל 3 מיליון דולר בשנה מחסויות ותחרויות.
הברכה של בלסינג
בתוך המציאות הזו, סיפורו של בלסינג אפריפה, שיאן ישראל בריצת 100 מטר ומדליסט זהב באליפות העולם עד גיל 20, מהווה עדות לכוחה של נחישות, אך גם למגבלות הכלכליות. האתלט הצעיר, שבחר באתלטיקה למרות רקע בכדורגל, עובר כיום שינוי מקצועי בהולנד, שם הוא מתאמן עם ספורטאים מהטובים בעולם. "אני מרגיש שאני במקום הנכון", הוא משתף, "כאן אני מתאמן עם ספורטאים ברמה הכי גבוהה שיש באירופה. אני מרגיש שאני חלק מהם וזה דוחף אותי למעלה".
ההצלחה הספורטיבית של אפריפה – זכייה באליפות העולם עד גיל 20 ב־2022, שבירת שיא ישראל ב־100 מטר, וזכייה בזהב ב־200 מטר באליפות אירופה עד גיל 23 — היא בלתי ניתנת לערעור. אבל האם הישגים אלה מציבים אותו ברף הכלכלי של "סופרסטאר פיננסי"? עדיין לא. בעוד אתלט ברמתו מקבל תמיכה מאיגוד האתלטיקה, מכבי תל אביב וספונסרים, סכומים אלו אינם דומים אפילו במעט להכנסות של כוכבי כדורגל או כדורסל. עם זאת, אפריפה מכוון למקום שבו הכסף הגדול נמצא: הוא רץ 100 מטר. הפוטנציאל המסחרי שלו טמון במהירות המתפרצת ובסיפור המרתק שלו — ילד למהגרי עבודה מגאנה שהפך לסמל ישראלי.
1 צפייה בגלריה
מימין: ארמנד "מונדו" דופלנטיס, שיאן העולם בקפיצה במוט. הפך לאחד האתלטים המרוויחים ביותר. משמאל:בלסינג אפריפה. שיאן ישראל בריצת 100 מטר ומדליסט זהב באליפות העולם עד גיל 20
(צילומים: Hannah Peters/Getty Images AP Photo/Eugene Hoshiko)
ארגונים שונים, בראשם World Athletics, ארגון הגג העולמי של ענף האתלטיקה, מבינים את הבעיה ומנסים להוביל שינוי. בריאיון ל־Sky News, הסביר הנשיא קו: "הענף שלנו הוא יפהפה וטהור, אבל הכנסות הכוכבים שלנו לא תמיד משקפות את ההשקעה וההקרבה שלהם". הוא הוסיף: "אנחנו עובדים קשה כדי למשוך ספונסרים חדשים ולהגדיל את נתח השוק שלנו, אבל יש לנו דרך ארוכה לעבור".
באליפות העולם בטוקיו, סך הפרסים עמד על כ־8.5 מיליון דולר. זוכי מדליות זהב קיבלו 70 אלף דולר, זוכי כסף קיבלו 35 אלף דולר וזוכי ארד קיבלו 22 אלף דולר. בנוסף, אתלט שמנפץ שיא עולם זכאי לבונוס בסך 100 אלף דולר. פרסים אלו, אף שהם משמעותיים עבור רבים, עדיין לא מתקרבים לסכומי הכסף המטורפים המסתובבים בענפי הכדור.
בצעד פורץ דרך נוסף, World Athletics הודיע כי החל מאולימפיאדת פריז 2024, הם מעניקים 50 אלף דולר לכל זוכה מדליית זהב. זהו צעד תקדימי, שכן הוועד האולימפי עצמו אינו משלם כסף לספורטאים על השתתפות או זכייה. זו הפעם הראשונה בהיסטוריה המודרנית של המשחקים האולימפיים שאיגוד ספורט בינלאומי משלם ישירות לספורטאים. הארגון גם הצהיר כי בכוונתו להרחיב את המודל ולשלם לזוכי מדליות כסף וארד החל מאולימפיאדת לוס אנג'לס 2028.
צעדים אלו נועדו לתת הכרה כלכלית הולמת יותר לספורטאים ולשמש כזרז לשינוי כולל במבנה הענף, שיאפשר לו למשוך יותר ספונסרים ולהעניק לספורטאים תמריצים כלכליים גבוהים יותר לאורך כל הקריירה שלהם, ולא רק בזמן האירועים הגדולים.
אפריפה, עם שאיפותיו "לרוץ מהר" ולהגיע למדליה "באליפות אירופה, ומשם נראה", מהווה דוגמה ומופת לנחישות, התמדה ואמונה. הוא ההוכחה לכך שחלומות יכולים להתגשם, גם כשמתחילים אותם רחוק מהמסלול המוכר, וגם כאשר המסלול הפיננסי רצוף מכשולים. הוא רץ, ואיתו רצים הלבבות של מיליוני אנשים, שצופים בו בכמיהה ומאמינים כי השמים הם הגבול — גם אם הדרך לשם עדיין לא סלולה בזהב כמו בענפי הכדור.
