פרשנות
עם אינפלציה דוהרת וריבית חונקת, טורקיה מחכה למתנות של טראמפ
פסגת נאט"ו תיפתח מחר באנקרה תחת אבטחה כבדה ובצילו של משבר כלכלי המאיים על שלטונו של הנשיא ארדואן. קלף המיקוח הטורקי: חשיבות אסטרטגית ייחודית בזירה האזורית שבזכותה תקדם מולה ארה"ב עסקאות ביטחון ואנרגיה
אנקרה נכנסת לשבוע פסגת נאט"ו כשהיא נראית פחות כמו בירת מדינה מארחת ויותר כמו עיר במצור. רבבות שוטרים ואנשי ביטחון נפרסו ברחבי העיר, מערכות ההגנה האווירית הועלו לכוננות שיא, התכנסויות ציבוריות נאסרו ל־13 יום וחלקים מהעיר נסגרו לתנועה. בעוד האופוזיציה רואה בכך דיכוי, עבור נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן, המצור הפיזי מסתיר מצור מסוג אחר — המצור הכלכלי שמאיים על שלטונו.
הפסגה שתיפתח מחר ואשר בה יארח ארדואן את מנהיגי 32 מדינות הברית ובראשם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, איננה רק אירוע ביטחוני דרמטי. עבור טורקיה, מדובר במפגן של גיאופוליטיקה כגלגל הצלה מאקרו־כלכלי. ארדואן מנסה להחליף את שיח המשבר המקומי — אינפלציה חונקת, לירה מרוסקת ושווקים מבוהלים — במטבע החזק ביותר שלו: חשיבות אסטרטגית ייחודית בזירות כמו סוריה, איראן, הים השחור והמזרח התיכון.
התזמון איננו מקרי והדחיפות מורגשת בכל פינה. אף שהאינפלציה השנתית ירדה ביוני ל־32.11%, היא עדיין חונקת את משקי הבית, פוגעת בצריכה ומקשה על המגזר העסקי לתכנן קדימה. כשהלירה נסחרת בשפל של 47-46 לדולר והצמיחה ברבעון הראשון האטה ל־2.5% — הנתון הנמוך ביותר מאז אמצע 2024 — לטורקיה אין הרבה מרחב תמרון. המלחמה באיראן פגעה בדיוק בנקודות התורפה של הכלכלה, הזניקה את מחירי האנרגיה, שחקה את מאזן התשלומים והגדילה את הסיכון הפיננסי. הבנק המרכזי הטורקי, שהותיר ביוני את הריבית על רמה של 37%, כבר נאלץ להקפיץ את יעד האינפלציה לסוף 2026 מ־16% ל־24%. במצב שבו הכלים המוניטריים המקומיים מיצו את עצמם, ארדואן זקוק נואשות לזריקת מרץ חיצונית. הוא זקוק לטראמפ שיספק שורה של מתנות מוחשיות, שיאותתו לשווקים שטורקיה חזרה למשחק.
במערכת היחסים הזו, הכלכלה והביטחון שזורים זה בזה. המתנה המיידית והמעשית ביותר שעל הפרק היא קידום עסקת מנועי ה־F110 של ג'נרל אלקטריק (GE) עבור מטוס הקרב הטורקי KAAN. מדובר בעסקה בשווי כ־700 מיליון דולר שממשל טראמפ כבר מקדם מול הקונגרס. עבור אנקרה, מדובר לא רק בגאווה לאומית, אלא בפתיחת צוואר הבקבוק התעשייתי של פרויקט הדגל של תעשיית הביטחון המקומית, שנועד להפוך למנוע צמיחה כלכלי וליצור אלפי מקומות עבודה איכותיים. הפרס הגדול באמת, החזרה לתוכנית ה־35-F שממנה הורחקה טורקיה, נותר חסום פוליטית, אך עצם נכונותו של טראמפ לבחון "נוסחה יצירתית" משדרת לשווקים אופטימיות.
טראמפ, מצדו, פועל מתוך ריאליזם עסקי מובהק. כשהוא מלא ביקורת על תפקוד שאר החברות בברית, טורקיה מציעה לו שילוב נדיר: הצבא השני בגודלו בנאט"ו, מיקום גיאוגרפי קריטי ותעשייה ביטחונית מתפתחת, שנערכת להגדלת תקציבי ביטחון וחימוש מהיר. מעבר לכך, אנקרה מחזיקה במפתחות לזירות אזוריות רגישות. בסוריה, ארדואן היה ציר מרכזי שדחף את וושינגטון להסרת הסנקציות מעל משטרו החדש של אחמד א־שרע. עבור טראמפ, טורקיה היא שער כלכלי ומדיני לשיקום סוריה, לבלימת כאוס בגבולותיה ולהחלשת איראן וחיזבאללה. גם בעזה, למרות ההתנגדות המובנת של ישראל וההצהרות החריפות של ארדואן נגד ירושלים (אותה כינה רק לאחרונה "מכורה למלחמה"), טראמפ רואה באנקרה ערוץ השפעה חיוני.
הפוטנציאל הכלכלי האמיתי טמון ביעד השאפתני שהציבו השניים — 100 מיליארד דולר בסחר משותף לעומת 43 מיליארד דולר ב־2024. בסחורות בלבד, הסחר ב־2025 כבר הגיע ל־36.8 מיליארד דולר, אם כי פריצת הדרך המעשית ביותר התרחשה בתחום האנרגיה. הסכם הגז הטבעי הנוזלי (LNG) ל־20 שנה שנחתם בניו יורק בין חברת BOTAŞ הממשלתית ל־Mercuria, המבטיח אספקה שנתית של כ־4 מיליארד מ"ק, הוא דוגמה קלאסית לעולם המושגים של טראמפ: יצוא אנרגיה אמריקאי, יצירת מקומות עבודה בארצות הברית וגמילה הדרגתית של טורקיה מהגז הרוסי.
במקביל, הדרמה הפיננסית השקטה מתנהלת בגזרת הסנקציות והבנקים. ההסדר שהושג במרץ בין הבנק הממשלתי הטורקי Halkbank למשרד המשפטים האמריקאי ודחיית כתב האישום ביוני בפרשת עקיפת הסנקציות על איראן, הם איתות לכך שממשל טראמפ מוכן לנקות את השולחן ממשקעי העבר, שהכבידו קשות על המערכת הפיננסית והרחיקו משקיעים. אמנם אין לצפות להסרה גורפת ומיידית של המגבלות על בנקים טורקיים נוספים, אך המודל המסתמן הוא של תן־וקח מדורג: הקלות פיננסיות וביטחוניות נקודתיות תמורת התגייסות טורקית ליעדים האמריקאיים.
בעולם העסקאות של טראמפ, ערכים דמוקרטיים או זכויות אדם נדחקים הצידה לטובת נכסים מוחשיים. ארדואן מבין זאת היטב. הוא מגיע לשולחן כדי למכור לו גיאוגרפיה בין אירופה, רוסיה והמזרח התיכון; צבא גדול; חוזי LNG שמשרתים את תעשיית האנרגיה האמריקאית וערוצי השפעה בסוריה, בעזה, בים השחור ובזירה האיראנית.
