סגור
מימין אנואר איברהים ראש ממשלת מלזיה נשיא ארה"ב דונלד טראמפ עם ו הון מאנט ראש ממשלת קמבודיה אתמול בקואלה לומפור
הנשיא טראמפ עם ר"מ מלזיה (מימין) ור"מ קמבודיה, היום בקואלה לומפור (צילום: ANDREW CABALLERO-REYNOLDS / AFP)
ניתוח

טראמפ נחת באסיה כדי לעצור את התקדמות הענק הסיני

במהלך ביקורו השבוע במלזיה, יפן ודרום קוריאה, ששיאו יהיה פגישה עם נשיא סין שי ג'ינפינג, שואף הנשיא האמריקאי לקדם שותפויות סחר שיסייעו בצמצום השפעתה של סין בזירה הבינלאומית. התחומים שעל הפרק: AI, מתכות נדירות ושרשראות אספקה 

הנשיא דונלד טראמפ משקיע מאמצים אדירים במזרח התיכון, באירופה ואפילו בדרום אמריקה, אבל הוא גם מצא זמן לקדם את האינטרסים של ארצות הברית באזור קריטי במיוחד מבחינה גיאופוליטית וגם כלכלית - מזרח אסיה. השבוע יבקר טראמפ במלזיה, יפן ודרום קוריאה, אך גולת הכותרת תהיה פגישה בפסגת APEC בדרום קוריאה עם נשיא סין שי ג'ינפינג, שעמו לא נפגש מאז 2019, סופה של הקדנציה הראשונה.
בראש ובראשונה, האזור הוא המקור המרכזי לגירעון המסחרי של ארצות הברית, שצמצומו מהווה חלק משמעותי בתוכנית הפוליטית של טראמפ. לפי נתוני משרד התעשייה והמסחר, הגירעון המסחרי מול אסיה הגיע בשנה שעברה לכ־758 מיליארד דולר, כ־60% מכלל הגירעון המסחרי בסחורות. השנה, ברקע התפתחות היחסים המסחריים, הגירעון צפוי להתרחב בכ־8%.
הגירעון הגדול ביותר הוא מול סין ועומד על כ־295 מיליארד דולר, מעל שליש מכלל הגירעון. בתוספת הגירעונות מול וייטנאם ודרום קוריאה, הנתון מגיע לכ־45%. לכן, בראש ובראשונה, טראמפ לא הגיע לאזור לצורך סיור מדיני בלבד, כי אם למסע מתוחכם בעקבות האיזון המסחרי שהבטיח לבוחריו. כך שלא מדובר כאן רק במדיניות חוץ, כי אם גם במדיניות פנים.
כאשר טראמפ הבטיח בקמפיין שלו כי "ייקח את המפעלים שלהם" כדי להחזיר אלפי עסקים ועושר של טריליוני דולרים לארצות הברית "הישנה והטובה", הוא מתכוון בדיוק לזה. בינתיים הוא השית מכסים על אותן מדינות (15% על יפן ודרום קוריאה ו־19% על מלזיה). מדובר במכס בשכבה הנמוכה ביותר במסגרת השיעורים החדשים שהושגו אחרי סבבים רבים של מו"מ. עבור טראמפ, מכסים הם כלי מלחמה ולאו דווקא מכשיר להשגת יעדים כלכליים. חשיבות היחסים בין ארצות הברית למדינות מזרח אסיה היא רחבה הרבה יותר, זאת משום שמונחים על הכף היבטים מהותיים נוספים עבור הכלכלה, הביטחון ומעמדה של ארצות הברית. אלה כוללים את סוגיית המינרלים הנדירים וביטחון שרשראות האספקה (אסיה, כאמור, היא קריטית לכלכלה האמריקאית).
אבל בתוך כל המגה־אירוע הזה, הנושא המרכזי הוא עצירת סין. טראמפ רואה במדינות האזור לא רק שותפות סחר, כי אם גם בלמים להתרחבותו של הענק הסיני, בראש ובראשונה, בזירת המסחר הבינלאומית. את תפיסתו לגבי הגירעון המסחרי שמנהלת ארצות הברית מול סין תמצת הנשיא האמריקאי מול המצלמות בצורה פשוטה: ארצות הברית בונה את צבא סין עם הכסף שהפסידה מסחר לא הוגן.
הסאגה המתגלגלת מול סין בסוגיית המכסים החלה עוד בקדנציה הראשונה של טראמפ והתלקחה לממדי ענק בקדנציה השנייה. ההתפתחות האחרונה: ב־10 באוקטובר הודיע הנשיא כי ישית על סין מכס נוסף של 100% (מעבר ל־10% מכס בסיס שהוטל על כל המדינות), שייכנס לתוקפו ב־1 בנובמבר, יומיים לפני הפגישה המתוכננת עם נשיא סין ביום חמישי, זאת בתגובה להגבלות יצוא על מינרלים נדירים שהשיתה סין.
טראמפ מעוניין להגיע למפגש עם שי כשבידיו קלף מיקוח חזק, או יותר מכך, אקדח טעון ושלוף. אבל התחרות, ולצידה גם תחושות העוינות, נובעות מרצון להגמוניה עולמית. מדובר, ללא ספק, באינטראקציה הבין מדינתית הרגישה ביותר בעולמנו כיום. ההיסטוריון היווני תוקידידס זיהה זאת כבר לפני 2,500 שנה, כשכתב שהחשש של ספרטה מעלייתה של אתונה הוא שהוביל למלחמה ביניהן, תבנית ששבה וחזרה על עצמה. כלומר, רמת הסיכונים במערכת הבינלאומית מזנקת לשיא לאו דווקא כשהעולם שרוי בכאוס, אלא כאשר הסדר הקיים מתחיל להתערער: מעצמה ותיקה נחלשת וחדשה עולה. פרופ' גרהאם אליסון מאוניברסיטת הרווארד הגדיר זאת "מלכודת תוקידידס", והזהיר שזו בדיוק הנקודה המסוכנת בעולם: כשהמעצמה השלטת - במקרה זה ארצות הברית - מרגישה את סין מתנשפת בעורפה. לפיכך, הפיתוי להוכיח מי באמת מספר אחת מתעצם, והטעות הקטנה ביותר עלולה להצית שרשרת אירועים שייצאו מכלל שליטה.
לכן, ביקורו של טראמפ במזרח אסיה רחוק מלהיות ביקור דיפלומטי שגרתי, כי אם שואף להגדיר מחדש את מפת ההשפעה האמריקאית, בעולם שבו הכוח נע מזרחה אחרי שנים שבהן אסיה הפכה למרכז של ייצור, חדשנות ומסחר. טראמפ מבין את התמונה היטב ויודע שכדי למלוך, הוא חייב לשלוט גם שם. כל אחוז של צמיחה סינית, כל שרשרת אספקה שמתרחבת בדרום־מזרח אסיה, הם מבחינתו איום ישיר על מעמדה של ארצות הברית, שכן מי ששולט היום באסיה שולט בעתידה על הכלכלה העולמית.
אסיה עבור טראמפ היא לא רק שוק, כי אם זירת עימות על כללי המשחק של המאה ה־21: שבבים, מינרלים, מתכות, בינה מלאכותית, סחר ימי, מטבעות, נתיבי אספקה. האינטרס שלו כפול והמשחק עדין - הוא מעוניין לצמצם את התלות האמריקאית ביבשת, אבל בו־זמנית לשמור על גישה לאזור, ואף על שליטה בו.