אין זוהר בדשא: כדורגל הנשים צומח, השחקניות פחות
תגמול נמוך, תנאי העסקה לקויים, פערים מגדריים מובהקים ושחיקה גבוהה: הרווחיות של כדורגל הנשים נמצאת בפריחה, אך לא מגיעה לשחקניות
ההתפוצצות המסחרית של כדורגל הנשים בשנים האחרונות מתוארת ללא הרף בכותרות הנוצצות על אצטדיונים מלאים עד אפס מקום, שיאי צפייה בשידורים ישירים וחוזי ענק הנחתמים מול ענקיות תוכן ומותגים בינלאומיים המזהים את פוטנציאל השוק העצום. אולם דו"ח התעסוקה הגלובלי החדש לשנת 2026 של ארגון פיפרו (FIFPRO הוא ארגון הגג הבינלאומי של שחקני ושחקניות הכדורגל המקצוענים בעולם), מספק תמונת מראה מטרידה שחושפת את הפער העמוק בין הבועה הכלכלית המנצנצת למציאות היומיומית שבה חיות רוב הכדורגלניות ברחבי העולם.
מאחורי חגיגת ההכנסות העולמיות שצפויות לחצות את רף מיליארד הדולר, מתברר כי מבנה התעסוקה של כדורגל הנשים סובל מסדקים יסודיים, מחוסר רשת ביטחון סוציאלית ומפגיעה מתמשכת ברווחתן הנפשית והכלכלית של הנשים המניעות את המשחק על כר הדשא. הדו"ח, המבוסס על מדגם רחב של קרוב ל־800 שחקניות עילית מ־40 מדינות שונות, מוכיח שאף שהענף רושם צמיחה מואצת בחלק מהשווקים המרכזיים, התקדמות זו מפוזרת באופן לא שוויוני ומשאירה רוב ניכר של שחקניות מקצועניות במצב של ארעיות תעסוקתית חמורה.
עיון מעמיק בנתונים מגלה כי בעוד ששחקניות בכירות במועדוני על באירופה ובארה”ב זוכות לחשיפה ולתנאים נאותים, נתוני הבסיס מצביעים על כך שההכנסה הממוצעת לשחקנית עומדת אמנם על 2,601 דולר בחודש, אך שכר החציון הריאלי נמוך משמעותית ועומד על 1,669 דולר בלבד בחודש, נתון המשקף שכר שנתי חציוני של 18,837 דולר. נתונים אלו מקבלים משנה תוקף כאשר בוחנים את יציבות התשלומים עצמם - הדו"ח מעלה כי 34% מהשחקניות לא קיבלו את מלוא שכרן בכל חודשי השנה, ונוסף על כך 24% מכלל השחקניות דיווחו על עיכובים חוזרים ונשנים או על קבלת תשלומים חלקיים במהלך שתי העונות האחרונות. תופעה זו מדגישה את העובדה שעבור רבות מהן, הכדורגל אינו מהווה מקור פרנסה בטוח המאפשר תכנון עתידי.
מצב עגום זה מתבטא באופן ישיר בנטישה המוקדמת של הענף - 49% מהשחקניות מודות כי שקלו לפרוש מוקדם מדי מקריירת המשחק, בעוד שבדו"ח הקודם משנת 2017 עמד שיעור זה על 90%, ירידה מסוימת המעידה על התקדמות, אך עדיין מותירה מחצית מהענף בסכנת נטישה. הסיבה המרכזית לכך, המצוינת על ידי 59% מהשחקניות, היא קשיים כלכליים ומחסור חמור במשאבים.
גורם משמעותי נוסף המוביל לפרישה הוא תחושת השחיקה הנפשית, המהווה את הסיבה השנייה בחשיבותה ועולה ל־46% מהנשאלות (זינוק חד בהשוואה ל־13%בלבד בשנת 2017). מדובר בשחקניות ברמה הגבוהה ביותר, שכן 42% מהן נמנות עם סגלי הנבחרות הלאומיות במדינותיהן, עובדה המחדדת את האבסורד שבו נשות מקצוע מובילות נאלצות להתלבט האם להמשיך להשקיע את מיטב שנותיהן בענף שאינו מסוגל לספק להן את צורכי הקיום הבסיסיים ביותר.
בחינה רוחבית של המבנה הארגוני מעלה כי בעוד שגודל שוק הכדורגל העולמי לנשים צפוי לזנק מ־581 מיליון דולר ב־2024 ליותר ממיליארד דולר ב־2026, פערים עצומים נפערים בין היבשות השונות. במרכז ובמערב אירופה עומד השכר החודשי הממוצע על כ־3,983 דולר (ובצפון אמריקה על כ־6,450 דולר), באפריקה הוא צונח לשכר חודשי ממוצע של 480 דולר בלבד, ובמזרח אירופה נרשם ממוצע של 878 דולר בלבד, סכומים הנמוכים במקרים רבים משכר המינימום הלאומי באותן מדינות.
מעטפת תמיכה לקויה בהשוואה לגברים
ההשוואה המתבקשת למודל הפעילות של כדורגל הגברים חושפת תהום מקצועית עמוקה שאינה מתמצה אך ורק בפערי השכר הגבוהים, אלא נוגעת לכל רובדי המעטפת התומכת המובנת מאליה עבור כדורגלנים. בעוד שהגברים נהנים באופן מסורתי ממערך מקצועי מוסדר הכולל צוותי תמיכה רחבים, רשת ביטחון סוציאלית מובטחת ומסגרות עבודה קשיחות, כדורגלניות רבות מתמודדות עם מציאות מורכבת שבה תנאי העבודה הבסיסיים תלויים בתנאים סביבתיים־מקומיים ובחוסנו הכלכלי של המועדון שבו הן משחקות. כך למשל 47% מהשחקניות סבורות שאין מספיק אנשי צוות המועסקים במועדון שלהן כדי לענות על צורכי הבסיס שלהן כספורטאיות עילית, וכתוצאה מכך 32% מהשחקניות מצהירות בגלוי כי הן לא מקבלות מספיק ימי מנוחה לאורך עונת המשחקים.
מחסור זה מוביל לחוסר בצוותי שיקום וכושר מתאימים, וממילא חושף את השחקניות לעומסי יתר ולפציעות קשות דוגמת שברי מאמץ. מציאות זו מחריפה נוכח העובדה ששחקניות רבות נדרשות להתמודד עם שבועות עמוסים הכוללים מספר משחקים רב בפרקי זמן קצרים וללא ימי מנוחה נאותים, היעדר בולט של תקופות התאוששות בין עונות, ושילוב מפרך של לימודים או עבודה נוספת בצד אימוני הכדורגל האינטנסיביים כדי להצליח לסגור את החודש (31% מהשחקניות נדרשות לשלב עבודה נוספת לצד קריירת המשחק, ו־39% נוספות משלבות לימודים גבוהים).
אין תכנון ארוך טווח
רובד נוסף שבו בא לידי ביטוי הפער המדאיג בין המגדרים נוגע לסוגיית הייצוג המקצועי והסוציאליזציה של הקריירה. בעוד שמערך הסוכנים והייצוג המשפטי של שחקני גברים פועל תחת פיקוח הדוק ומערכות מוסדרות, כדורגלניות רבות מוצאות עצמן מתמודדות לבדן מול מערכות חוזיות מורכבות. הדו"ח מעלה כי רק 41% מהשחקניות מחזיקות כיום בייצוג של סוכן מורשה (עלייה ניכרת לעומת 14% בלבד ב־2017), אך מתוכן 28% מהשחקניות נאלצות לממן שכר טרחה של הסוכן שלהן מכיסן הפרטי, נטל כספי כבד ומעיק במיוחד עבור ספורטאיות המשתכרות סכומים נמוכים יחסית, בעוד שבשאר המקרים העלויות נופלות על המועדונים או שהשחקניות כלל אינן בטוחות לגבי מתווה התשלום. שיעור הייצוג צונח באופן דרסטי במדינות מתפתחות ובליגות חלשות יותר שבהן השחקניות פגיעות פיננסית לחלוטין. לצד זאת, סוגיית הביטחון ארוך הטווח מהווה כשל מוסדי מטריד במיוחד; 42% מהשחקניות אינן מקבלות הסדר פנסיוני מהמועדון או מהמסגרת שבה הן משחקות, 38% נוספים מהן, אינן יודעות אם קיימת עבורן תוכנית פנסיונית כלשהי, ו־13% בלבד מדווחות כי המועדון הוא זה שמספק להן בפועל כיסוי פנסיוני מסודר. נתונים אלו מוכיחים כי הענף מעניק פתרונות נקודתיים לטווח הקצר אך מתעלם באופן שיטתי מעתידן הכלכלי של השחקניות לאחר פרישתן ממשחק פעיל בגיל צעיר יחסית.
פגיעה אנושה בבריאות הנפשית
ההשלכות של תנאי ההעסקה הרעועים אינן מתבטאות רק במישור הכלכלי אלא פוגעות אנושות גם בבריאותן הנפשית של השחקניות, תחום שזכה להתעלמות מערכתית ארוכת שנים. על פי ממצאי הדו"ח, 57% מכלל השחקניות ברחבי העולם הודו כי סבלו בשלב כלשהו בקריירה מבעיות בריאות נפשית. לחץ פסיכולוגי הפך לגורם השני בחשיבותו המוביל שחקניות לשקול פרישה מוקדמת, והוא מדווח על ידי 46% מהנשאלות, זינוק דרמטי בהשוואה לשנים קודמות. מתוך אותן שחקניות שדיווחו כי התמודדו עם אתגרים נפשיים, למרבה ההפתעה 50% מהן ציינו כי מעולם לא קיבלו סיוע, מענה טיפולי או משאבים תומכים מצד המועדון שלהן, בעוד ששביעות הרצון הכללית מתמיכה פסיכולוגית מדורגת כנמוכה ביותר מבין כלל מתקני ושירותי התמיכה במועדונים. מצב זה מחמיר בשל החשיפה המוגברת לתופעות של אלימות מילולית והטרדות ברשתות החברתיות (כאשר מחקרים משותפים של פיפרו ופיפ"א מצביעים על כך שאחת מכל חמש שחקניות בטורנירים בינלאומיים סובלת מתכנים מאיימים או מפלים ברשתות), שבהן השחקניות נאלצות להשתמש לעיתים קרובות כדי לקדם את מעמדן ולפצות על פערי השכר, תוך שהן חשופות לביקורת קשה ללא גיבוי מוסדי או ניהול מקצועי של החשבונות שלהן.
בשורה התחתונה, הנתונים החדשים מוכיחים כי כדורגל הנשים אינו סובל מבעיה של פופולריות או של עניין ציבורי, אלא ממשבר חלוקתי עמוק שבו הרווחים העצומים אינם זולגים למטה אל השחקניות עצמן. כל עוד מועדונים, ליגות וראשי הכדורגל העולמי יימנעו מיצירת רשת ביטחון מוסדרת הכוללת שכר מינימום אמיתי, הסכמים קולקטיביים מחייבים (הקיימים כיום בשמונה ליגות בלבד מתוך 30 שנבחנו בדו"ח) ותשתיות רפואיות ונפשיות נאותות, יישאר כדורגל הנשים ענף שבו הצמיחה הכלכלית מנוגדת לחלוטין לרווחתם של האנשים שעושים אותו למה שהוא.
