מלחמת הסחר מערערת את שוק הנפט ומכה בחברות האנרגיה האמריקאיות
מאז פרסם טראמפ את תוכנית המכסים צנחו מחירי הנפט בכ־15%. אי־הוודאות שיוצרת מלחמת הסחר בשילוב מדיניות אופ"ק+ להגדלת ההיצע ימשיכו ללחוץ מטה את המחירים. חברות האנרגיה בארה"ב כבר החלו בקיצוצי תפוקה ופיטורים
שוק הנפט העולמי נמצא בימים אלה בתקופה מורכבת כשהוא מנסה לנווט בסביבה המושפעת מגורמים מנוגדים כמו מתחים גיאופוליטיים, שינוי אסטרטגיית התפוקה ודפוסי ביקוש משתנים. ההתפתחויות האחרונות, כולל סנקציות חדשות שהטילה ארצות הברית על יצרניות וצרכניות נפט, כמו גם שינויים במכסות התפוקה שעליהם הכריז ארגון אופ"ק+, בשילוב אי־ודאות כלכלית - כל אלה יוצרים דינמיקה תזזיתית בשוק העולמי.
במחירי הנפט נרשמו תנודות בשבועות האחרונים. הנפט מסוג ברנט נסחר סביב כ־66 דולר לחבית, בעוד שנפט מסוג מערב טקסס (WTI) עומד על כ־63 דולר לחבית. מחירים אלה מייצגים את הרמות הגבוהות ביותר של הזהב השחור מאז תחילת אפריל, וייתכן כי הם מאותתים על התאוששות מסוימת, או לפחות התייצבות, לאחר תקופה שאופיינה בעיקר בירידות חדות. מגמת ההתאוששות מיוחסת למספר גורמים הרומזים על הקטנת ההיצע, ובהם הטלת סנקציות אמריקאיות על יצוא נפט מאיראן — כולל צעדים נגד בית זיקוק סיני — קיצוצים אפשריים בתפוקה של OPEC+, לאחר שעיראק וקזחסטן הודו כי בעבר חרגו מהמכסה שהוקצתה להן, וכן היחלשות הדולר האמריקאי בשווקי העולם (דולר חלש יותר יוצר ביקוש גבוה יותר לנפט).
עם זאת, המגמה הכללית במחירי הנפט בשבועות האחרונים היא בכיוון מטה. גם אם לוקחים בחשבון את העלייה האחרונה במחירים, מחירי הנפט ירדו בכ־15% מאז תחילת אפריל והגיעו לרמות הנמוכות ביותר מזה ארבע שנים.
נראה כי הגופים הבינלאומיים העוסקים בשוק הנפט אינם מתרשמים שעליית מחירי הנפט תימש זמן רב, ולכן, התחזיות לצמיחת הביקושים בהמשך השנה זהירות. סוכנות האנרגיה הבינלאומית (IEA) הפחיתה את תחזית העלייה בביקושים לנפט לשנת 2025 ב־300 אלף חביות ליום ל־730 אלף חביות, תוך שהיא מדגישה את המתיחות העולמית סביב מלחמת הסחר, דבר שיוצר אי־ודאות כלכלית. האקלים הבעייתי מורכב מהחשש מהתחזקות הלחצים האינפלציוניים כמו גם צמיחה מופחתת בשוק היבוא העולמי המוביל לנפט — סין. גם אופ"ק הורידה את תחזית העלייה בביקושים לשנת 2025 ב־150 אלף חביות ליום, ל־1.30 מיליון חביות ליום. ארגון יצואניות הנפט הסביר את התיקון כלפי מטה בהסתמכות על נתוני הרבעון הראשון שהיו חלשים מהצפוי. הארגון גם ציין שהתחזית המופחתת נובעת מההשפעות השליליות הצפויות של מדיניות המכסים החדשה של ממשל טראמפ.
התחזיות הצופות האטה בביקושים לנפט מושמעות דווקא כשהיצרניות העולמיות מתכננות להגדיל את ההיצע. החל מהחודש הבא, מדינות אופ"ק+ החליטו לצמצם בהדרגה את מדיניות קיצוץ התפוקה (הנאמדת ב־2.2 מיליון חביות ביום) ויחל להזרים לשוק 411 אלף חביות ביום "בהתאם לתנאי השוק". לפי מספר מקורות, צעד זה נובע ממאבקים פנימיים בין המדינות, וביחוד לאחר שנודע לסעודיה כי עיראק וקזחסטן חרגו בעבר מהמכסות שהוקצו להן (כאמור, שתי המדינות עשויות "לפצות" על כך בקיצוץ התפוקה בקרוב).
מינהל המידע האמריקאי לאנרגיה (EIA) צופה שההשפעה המשמעותית על מחירי הנפט תורגש בשנה הבאה עם העלייה בהיצע ואי־הוודאות הכלכלית העולמית. לפי EIA, מלאי הנפט העולמי יגדל החל מאמצע השנה הנוכחית, ולכן מחירי הנפט הגולמי מסוג ברנט יצנחו בשנת 2026 לממוצע של 61 דולר לחבית לעומת 68 דולר השנה.
מי שחשות היטב את ההשלכות של מדיניות הסחר התקיפה של ממשל טראמפ הן יצרניות הנפט בארצות הברית. במיוחד אמורים הדברים לנוכח המכסים החדשים שהוטלו על היבוא ולחצו על מחירי הנפט כלפי מטה. זו הסיבה שבאחרונה התרבו הדיווחים, כי חברות המפיקות נפט מפצלי שמן, במיוחד באגן פרמיאן שבטקסס, מצמצמות את פעילות הקידוח ומפטרות עובדים. הסיבה: עלויות ההפקה עולות על מחירי הנפט הנוכחיים. המכסים שהכריז טראמפ על פלדה וציוד קידוח מיובאים תרמו להגדלת העלויות התפעוליות הכרוכות בהקמת אסדות קידוח, צנרת ובתי זיקוק, מה שצפוי לעכב פרויקטים חדשים. מחיר החבית הצפוי השנה — 68 דולר בממוצע — יוצר חוסר כדאיות כלכלית בהשקעות גדולות בענף פצלי השמן.
ההשפעה של ממשל טראמפ על שוק הנפט נובעת משילוב של שני מרכיבים עיקריים במדיניותו, שיכולים להשפיע על עליות המחירים כמו גם על ירידתם: דגש מחודש על דומיננטיות אנרגטית אמריקאית וביטול רגולציה בנושא האנרגיה.
במסגרת זו, הנשיא טראמפ הציע שהאיחוד האירופי ירכוש נפט וגז אמריקאי בשווי 350 מיליארד דולר כדי לאזן את הגירעון המסחרי של ארצות הברית. יוזמה זו היא חלק מאג'נדת הדומיננטיות האנרגטית של הממשל הנוכחי, שנועדה, בין השאר, לעשות שימוש בייצוא דלק מאובנים כמנוף במו"מ לעיצובה מחדש של מערכת הסחר העולמית.
עם זאת, ספק אם דרישתו זו של טראמפ תצליח להתממש, זאת עקב אתגרים משמעותיים, כולל העובדה כי מדינות האיחוד חתומות כבר על חוזים ארוכי טווח עם ארצות הברית ליבוא גז טבעי נוזלי. מדינות האיחוד אינן ששות להסתמך במידה רבה על ספק יחיד של תשומות אנרגיה, במיוחד לאור התלות הקודמת שלהן באספקת תשומות אנרגיה מרוסיה.
אסיה דווקא תייבא מארה"ב
באסיה, לעומת זאת, נראה כי למדיניות זו של ארצות הברית תהיה הצלחה גדולה יותר. מספר מדינות כבר הודיעו שהן מוכנות להגביר את יבוא הנפט האמריקאי כדי לצמצם את הגירעון המסחרי ולמתן את ההשפעה של מדיניות המכסים החדשה. כך למשל, אינדונזיה, אחת מ־20 הכלכלות הגדולות בעולם, מתכננת להגביר את היבוא האנרגטי מארצות הברית ב־10 מיליארד דולר בשנה, בעוד פקיסטן עשויה לראשונה להתחיל לייבא נפט גולמי מארצות הברית.
במסגרת הסנקציות התקיפות חתם טראמפ בחודש שעבר על צו המטיל מכס של 25% על הסחורות המיובאות לארצות הברית ממדינות שמייבאות נפט מוונצואלה. מהלך חסר תקדים זה נועד ללחוץ על מדינות להפסיק לרכוש נפט מוונצואלה, ובכך לבודד את משטרו של ניקולס מדורו מבחינה כלכלית. החשש בתעשיית הנפט הוא שמדיניות כזו עלולה לשבש את שרשראות אספקת הנפט העולמיות, בעיקר בשל היווצרות שוק שחור להברחת הנפט מוונצואלה, כולל באמצעות סיוע מסין. בנוסף, למרות חידוש המו"מ הגרעיני בתיווך עומאן, משרד האוצר האמריקאי הטיל בשבוע שעבר סנקציות על בית זיקוק סיני במחוז שאנדונג, לאחר שרכש נפט גולמי איראני בשווי של למעלה ממיליארד דולר. הסנקציה הזו מסלימה את העימות הסיני־אמריקאי, לאחר שבייג'ינג מתחה ביקורת עליה, בטענה שהיא פוגעת בסחר הבינלאומי ומפרה את הזכויות של החברות הסיניות.
