פרשנות
הטרגדיה האיראנית: אוצרות טבע של מעצמה בידיים של משטר עריץ
איראן היא מובילה עולמית בעתודות נפט וגז ועשירה באבץ, עופרת, ברזל ופלדה, אך כלכלתה מוחזקת בידי משמרות המהפכה, המופקדים על דיכוי הציבור ברחובות. שכבה דקה בצמרת נהנית מהכנסות האנרגיה והמינרלים, בזמן שהאזרח הפשוט נחנק תחת אינפלציה משתוללת
מבחינת תושביה, איראן היא אחת הטרגדיות הכלכליות הגדולות של העשורים האחרונים. זוהי מדינה שיושבת על אוצרות טבע בקנה מידה של מעצמה — נפט, גז ומחצבים — ובכל זאת חיה כבר שנים בתוך כלכלה לחוצה, אינפלציה משתוללת, סנקציות ושחיקה חברתית הולכת וגוברת, שמגיעה לשיאה בימים אלה.
כדי להבין למה המשטר מצליח לשרוד גם כשהרחוב רותח, יש להפנות את הזרקור לא לעבר הכוחות הפועלים לדיכוי הציבור ברחובות, כלומר המשטרה ואנשי המיליציות, אלא למי שמחזיקים את האצבע לא רק על ההדק, כי אם גם על ברז הכספים: משמרות המהפכה. כוח זה בנה לאורך השנים, ובייחוד תחת לחץ הסנקציות המערביות, "כלכלה בתוך כלכלה", שכוללת תשתיות, אנרגיה, קבלנות, לוגיסטיקה ופטרוכימיה. זוהי מערכת שמייצרת כוח פוליטי, משום שהיא מייצרת כסף, והרבה. אבל ההכנסות הללו אינן מופנות למען שגשוגו של הציבור הרחב, כי אם לשכבה דקה בצמרת השלטון, למקורבים שלא יודעים מחסור, וכן למימון מזימות הטרור והתככנות האזורית של המשטר.
קשה לאמוד כמה מהפעילות במשק האיראני נשלטת בפועל בידי משמרות המהפכה. בשנים האחרונות עלו הערכות שונות המדברות על רמת שליטה שנעה בין 30% ל־70%, אולם הקושי לנקוב בנתון המדויק נובע מחוסר השקיפות המכוונת, הנוגע לפעילות משמרות המהפכה. הערפול הזה מתאפשר דרך שימוש ברשת מסועפת של חברות, קבלני משנה וקרנות צדקה כביכול (הנקראות בוניאדים), שנועדו להסוות את היקפי הפעילות מהציבור האיראני כמו גם מגורמי חוץ. אף על פי שלא קיים נתון מספרי מדויק, אין מחלוקת על כך כי משמרות המהפכה מהווים גוף בעל תפקיד כלכלי משמעותי לצד התפקיד הביטחוני, עם נוכחות דומיננטית במגזרים מסחריים ופיננסיים מרכזיים. המשמרות מפעילים, בין השאר, בנקים וחברות בתחומים שונים ושולטים בהכנסות הנפט, שהוא כרגע מקור ההכנסה העיקרי של המשטר, גם אם הוא נמצא במגמת ירידה.
הזרוע הכלכלית החשובה ביותר של משמרות המהפכה, המשמשת כזרוע ההנדסה והתשתיות, נקראת באופן רשמי "מטות הבנייה של ח'אתם אל־אנביאא", או בקיצור, “ח'אתם אל־אנביאא”. מדובר בתאגיד שפעילותו חוצה ענפים, הן במגזר האזרחי והן במגזר הצבאי (תוכנית הגרעין ופיתוח הטילים). ח'אתם אל־אנביאא הפכה לקבלן המוביל בביצוע פרויקטי תשתית במדינה, וזאת בשל הדרת רגליהן של חברות זרות מהשוק האיראני בעקבות הסנקציות הבינלאומיות.
שליטה ב־40% מכושר הייצור הפטרוכימי
מסמכים שפורסמו בשנים עברו ממחישים את היקף העסקים של גוף זה. בדו"ח רשמי שפרסם הקונגרס האמריקאי נכתב, כי במהלך שנת 2018 בלבד, משרד הנפט האיראני העניק לח'אתם אל־אנביאא את הביצוע של עשרה פרויקטים בתחום הנפט והפטרוכימיה, בשווי כולל של יותר מ־22 מיליארד דולר. בדו"ח נכתב, כי מדובר בשווי הגבוה פי ארבעה מהתקציב הרשמי של משמרות המהפכה. לפי דיווחים שפורסמו בעבר, תחת ח'אתם אל־אנביאא פועלות מאות חברות המעסיקות רבבות איראנים.
על הנכסים הכלכליים שפועלים מתחת למשמרות המהפכה ניתן ללמוד גם מהדוגמה הבאה. כך, חברת התעשיות הפטרוכימיות של המפרץ הפרסי (PGPIC), חברת החזקות מרכזית באיראן השולטת בכ־40% מכושר הייצור הפטרוכימי ואחראית על כ־50% מהיצוא של המדינה בתחום, היא הלכה למעשה חלק ממערך המימון של הזרוע הכלכלית של משמרות המהפכה.
לצד משמרות המהפכה קיימת באיראן שכבה של בוניאדים וגופים נוספים, הפועלים ישירות תחת לשכת המנהיג העליון עלי ח'מינאי. גופים אלה אוחזים אף הם בנתחים משמעותיים מהכלכלה, וביחד עם משמרות המהפכה, השליטה היא כמעט מוחלטת. הדומיננטיות הזו, בשילוב תנאים נוספים שהבשילו באחרונה, הביאה להתלקחות המחאה הנוכחית מתוך מגזר המחפש דווקא יציבות — הסוחרים (אנשי הבזאר). במהלך שלושת העשורים האחרונים הלך ונשחק מעמדו הכלכלי של הבזאר, אשר לאחר מהפכת 1979 נחשב ללב הפועם של הסחר בערים, וזאת במקביל לעליית קרנם של הגופים הקשורים למשמרות המהפכה והבוניאדים. ביחד עם לחץ הסנקציות הגובר, התשתיות הרעועות, השחיתות, סדרי העדיפות המעוותים ואינפלציה כרונית — אנשי הבזאר החליטו לסגור את עסקיהם לפני כשבועיים ולצאת למחאה. בסופו של דבר, שכבה שבעבר היתה משענת חשובה של המשטר ובמעמד השפעה משמעותי על החלטות כלכליות ומסחריות, חשה כי נזנחה ונדחקה הצידה על ידי כוח חדש — אנשי המשמרות.
איראן היא מעצמת אנרגיה מהמובילות בעולם. לפי הנתונים העדכניים ביותר (סוף 2023), לאיראן עתודות נפט העומדות על כ־210 מיליארד חביות מוכחות — נתון שממקם אותה בצמרת העולמית. לפי הערכות, לו הסנקציות היו מוסרות מאיראן, פוטנציאל התפוקה שלה עשוי היה לעמוד על כ־4 מיליון חביות ביום. בתחום הגז הטבעי איראן בולטת אף יותר, עם עתודות מוכחות של כ־1,200 טריליון רגל מעוקב (נכון לדצמבר 2023), כ־16% מהעתודות המוכחות בעולם. במגזר זה איראן שנייה רק לרוסיה.
איראן חולקת עם קטאר את שדה הגז הטבעי הגדול בעולם (הנקרא באיראן שדה פארס), אך בעוד המדינה הערבית הזעירה מינפה את הכנסות הנפט שלה מאז אמצע שנות ה־90 בסיוע חברות בינלאומיות, איראן לא מצליחה לממש את פוטנציאל הגז שלה בשל היעדר טכנולוגיות קידוח והפקה מתקדמות.
אבל העושר של איראן איננו מסתכם באנרגיה בלבד. לפי דו"חות בינלאומיים שפורסמו בשנים האחרונות, אחד הנכסים האסטרטגיים של הרפובליקה האסלאמית הוא הנחושת. עתודות עפרת הנחושת של איראן מוערכות על ידי גורמים זרים בלמעלה מ־19 מיליארד טונות, בעוד תפוקת הנחושת השנתית שלה מוערכת בכ־300 אלף טונות. סוכנות הידיעות המקורבת למשטר, תסנים, דיווחה לאחרונה, כי עתודות הנחושת של איראן מגיעות לכ־23 מיליון טונות — נתון שלטענתה מהווה כ־2.3% מהעתודות העולמיות של המתכת. לצד הנחושת, מוערכות עתודות הבוקסיט (חומר גלם לייצור אלומיניום) של איראן בכ־40 מיליון טונות, כאשר התפוקה נעה סביב כ־600 אלף טונות בשנה.
שחקנית משמעותית בשוק הברזל והפלדה
איראן יושבת גם על עתודות זהב משמעותיות. עוד לפני פרוץ גל המחאה הנוכחי דווח בתקשורת המקומית (ולכן יש להתייחס לכך בצורה מסויגת) כי מכרה שאדאן במזרח המדינה מכיל כ־61 מיליון טונות עפרת זהב. תגלית זו, לצד הרחבת מכרה זרשוראן הגדול במדינה, יכולה להעיד על הפוטנציאל בתחום זה. לפי פרסומים בינלאומיים, איראן מייצרת כ־7,000 ק"ג זהב בשנה.
איראן מחזיקה גם בעתודות אבץ משמעותיות בקנה מידה עולמי ונחשבת לאחת המדינות המובילות בתחום זה, נכון ל־2026. בדירוג העולמי ממוקמת איראן במקום השישי מבחינת עתודות האבץ, כאשר לפי פרסומים בינלאומיים, היא מחזיקה בעתודות האבץ והעופרת הגדולות בעולם במונחים של פוטנציאל לא מנוצל. ההערכות הן, כי המדינה מחזיקה בכ־3% לפחות מכלל עתודות האבץ והעופרת העולמיות, עם עתודות מוכחות בהיקף של כ־15 מיליון טונות. איראן היא שחקנית משמעותית בשוק הברזל והפלדה העולמי, כאשר נכון להיום היא מחזיקה בעתודות וביכולות ייצור המציבות אותה בין עשר המדינות המובילות בתחום. לפיכך, התמונה הכללית המצטיירת ברורה. מבחינת מחצבים, איראן יושבת על מרבצי אנרגיה ומחצבים בלתי מבוטלים, אך אלה נשלטות כיום על ידי גופים הקשורים למשמרות המהפכה וגופים המקורבים למשטר — מה שמאפשר את המשך שרידותו על חשבון חלחול ההכנסות לכלל שכבות הציבור.
