מעקבים ממשלתיים כבשו את המרחב הציבורי
בשנים שחלפו מאז פיגועי 11 בספטמבר, וביתר שאת מאז מהפכת הבינה המלאכותית, איסוף מידע על אזרחים בעולם המערבי החל לחרוג מאילוצים של ביטחון לאומי
מיד אחרי פיגועי 9/11, גופי המודיעין והחקירה הפדרליים הבינו שיש להם בעיה. אומנם היו בידיהם הרבה אינדיקציות על ארגון הטרור אל־קאעדה והתוכנית של מנהיגו אוסמה בן־לאדן, אולי אפילו מספיק כדי לעצור את המתקפה, אבל אלו היו מפוזרים בין הסוכנויות השונות.
על בסיס הצורך לפתור את האתגר הקימו פיטר ת'יל, אלכס קארפ ואחרים את Palantir, חברה שתעשה שימוש בטכנולוגיה לא מנוסה — AI — על מנת לאפשר לגופים כמו ה־CIA וה־FBI לחלץ תובנות מנתונים שמפוזרים על פני מאגרי מידע גדולים. זה היה הפיץ' שהחברה הציגה ל־CIA בתחילת דרכה: עם הטכנולוגיה שלנו, שיכולה לרכז ולעבד מידע ממאגרים שונים, ייתכן שאפשר היה למנוע את 9/11.
אבל כמו כל טכנולוגיה שמעצימה את כוחו של הממשל, גם זו של פלנטיר לא נותרה בשדה הביטחון הלאומי בלבד, והשימוש בה התפשט לסוכנויות ומשימות נוספות. בחודשים האחרונים עמדה החברה בלב מחלוקת ציבורית לאור השימוש שעושות בטכנולוגיה שלה רשויות ההגירה (ICE) על מנת ללכוד את מי שנחשדים כמהגרים לא־חוקיים. לפי דיווחים, פלנטיר היא עמוד השדרה הטכנולוגי של מערך מידע משוכלל שמפעילה סוכנות ICE. המערך מתבסס על גישה לעשרות מאגרי מידע שכוללים נתונים על 20 מיליון איש, שקיבלה הסוכנות באדיבות צו נשיאותי של דונלד טראמפ.
באמצעות פלנטיר יכולה ICE להעשיר את המידע, לזהות דפוסים וקשרים, וליצור פרופילים מפורטים של אנשים ורשתות שמחברות ביניהם. לפי דיווח של אתר 404 Media, פלנטיר מאפשרת לסוכנות לאתר אנשים בתוך דקות, במקום שעות או אפילו ימים.
הסיפור של הממשל האמריקאי וקשריו עם ענקית ה־AI אנתרופיק הוא בזעיר אנפין הסיפור של העולם אחרי 9/11. סיפור על איך מינפו הרשויות צורך ביטחוני אמיתי לבניית מערך ריגול ומעקב אזרחי, שגדל והשתכלל מאז, אך כבר משרת מטרות אחרות לגמרי. נקודת המוצא היא ב־26 באוקטובר 2001, אז חתם הנשיא ג'ורג' וו. בוש על "חוק הפטריוט". תחת צידוקי ביטחון לאומי, בחסות אווירת הפחד ואי־הוודאות, אושר חוק שמקנה לממשל סמכויות רחבות לבצע מעקבים והאזנות סתר, להוציא לפועל חיפוש ללא הודעה מוקדמת ולאסוף נתוני תקשורת המונים. החוק התיר שימוש באמצעים קיצוניים אלו רק לצורכי ביטחון לאומי וסיכול טרור, אך בפועל הרשויות השתמשו בהם, בין השאר, גם לחקירות של סחר בסמים, הפרת זכויות יוצרים ואיסוף מידע רחב על מבקרים בלאס וגאס.
במקביל, הרשויות מינפו את החוק לצורך בניית מערך איסוף מידע וריגול חסר תקדים בעולם המערבי. מערך זה נחשף ב־2013 הודות למדליף הסוכנות לביטחון לאומי (NSA), אדוארד סנודן. הסערה שקמה אז היתה חסרת תקדים, אך שככה מאז, כשהממשל ממשיך את איסוף המידע מחברות טכנולוגיה ("תוכנית PRISM" הידועה לשמצה, שבמסגרתה יכולה ה־NSA לאסוף תכנים ישירות משרתי חברות טק, כאשר יעד המעקב הוא אזרח זר מחוץ לארצות הברית), ללא פיקוח מספק.
בשנים האחרונות, עם ההתפתחות הדרמטית ביכולות מודלי שפה גדולים (LLMs), יכולת הריגול של הממשל רק התעצמה, בזכות היכולת לנתח במהירות כמויות עצומות של מידע. פלנטיר היא אולי הספקית הבולטת של הממשל בהקשר זה, אבל גם לחברות AI אחרות, ובפרט גוגל, OpenAI וספייסX, יש חוזים עם הממשל.
