סגור
ספינות תקועות ב מצר הורמוז
ספינות תקועות במצר הורמוז (צילום: Amirhosein Khorgooi/ISNA/WANA)
פרשנות

איראן גרפה מיליארדים מהנפט לפני שארצות הברית סגרה את הברז

טהראן הספיקה למכור 40 עד 50 מיליון חביות נפט ולקבל חמצן פיננסי, בחלון הזמן הקצר שנפתח לה סביב היתר היצוא האמריקאי. מדובר בפוטנציאל הכנסות של עד 3.75 מיליארד דולר, לפני שוושינגטון ביטלה את ההיתר בעקבות התקיפות בהורמוז

הסיפור של הלילה במפרץ הפרסי מתמצה בנתון דרמטי אחד: עשרות מיליוני חביות נפט שאיראן הספיקה להזרים לשוק בחלון הזמנים הקצר שנפתח לה. לפי הערכות של גופי מעקב מכליות, טהראן הוציאה לשוק 40 עד 50 מיליון חביות מאז שנוצר "חלון ההזדמנויות" סביב מזכר ההבנות והיתר היצוא האמריקאי.
בחישוב שמרני של 65-75 דולר נטו לחבית, מדובר בפוטנציאל הכנסות ברוטו של 2.6 עד 3.75 מיליארד דולר עבור משטר האייתולות (לפני הנחות, עלויות הובלה, תיווך ועקיפת סנקציות). זהו המספר המניע את התקיפות ההדדיות, את ביטול ההיתר ואת הזינוק במחירי הנפט. טהראן קיבלה בשבועיים האחרונים חמצן פיננסי חיוני וסחטה את הלימון עד תום, אלא שכעת ממשל טראמפ סגר את הברז.

הרישיון הפך למנגנון ענישה

המהלך הכלכלי האמריקאי נגד מגזר האנרגיה האיראני משמעותי בהרבה מהדרמה הצבאית שהתחוללה הלילה במפרץ. ב-22 ביוני פרסם משרד האוצר האמריקאי רישיון כללי שהתיר ייצור, מסירה ומכירה של נפט ומוצרים פטרוכימיים ממקור איראני עד ל-21 באוגוסט. אתמול, בעקבות התקיפות האיראניות על מכליות במיצר הורמוז, הרישיון הזה בוטל במחי יד.
במקומו הנפיקו האמריקאים רישיון מצומצם המאפשר אך ורק סגירת עסקאות קיימות עד ל-17 ביולי, תוך איסור גורף על עסקאות, רכישות או טעינות חדשות. בתוך לילה אחד הפך הנפט האיראני ממחווה כלכלית של הממשל לכלי ענישה מיידי וממוקד.
התנהלותה של איראן בשבועיים האחרונים מוכיחה כי היא הבינה היטב שהחלון זמני, ומיהרה לנצל אותו. רוב הנפט זרם ישירות לסין, בעוד רוכשים אחרים התקשו להשלים בתוך 60 יום בדיקות ציות, ביטוח, אשראי ותהליכי רכש מורכבים. היצוא האיראני, שנשק לאפס במאי ובמחצית הראשונה של יוני בשל המצור הימי, זינק מיד עם הסרתו. טהראן העדיפה לרוקן את המאגרים אל המפרץ, אפילו אם חלק מהתוצרת יאוחסן זמנית במכליות צפות מול חופי אסיה, מתוך הבנה שאין לה למה לחכות.

משחק מסוכן בשוק האנרגיה

התפתחות זו מכתיבה את חוקי המשחק לשבועות הקרובים. ארה"ב מנסה לבנות משטר אכיפה גמיש ודינמי: התנהגות איראנית "טובה" מתורגמת להקלות נפט; פגיעה בחופש השיט או הפרת הבנות גוררת ביטול מיידי של ההיתרים. פוליטית, מדובר בכלי יעיל, אך עבור שוק האנרגיה מדובר בניסוי מסוכן. כל ביטול של היתר מקפיץ מחדש את פרמיית הסיכון בהורמוז, וכל איום איראני על נתיבי השייט המרכזיים מזכיר לסוחרים שחלק קריטי מאספקת האנרגיה העולמית עובר באזור שבו החלטה צבאית אחת משנה לחלוטין את מחיר החבית.
המשטר האיראני מנסה להחזיק את החבל בשני קצוותיו: ליהנות ממחירי נפט גבוהים המנפחים את רווחיו, ובמקביל לשמר נתיבי יצוא פתוחים תחת לחץ אמריקאי. אלו שני יעדים שקשה ליישב יחד. ככל שאיראן מגבירה את האיומים בים, היא אמנם דוחפת את המחירים למעלה, אך גם מזמינה החמרה בסנקציות ובפיקוח על היצוא שלה. לכן, בשבועות הקרובים היא צפויה להמשיך במדיניות של "לחץ מבוקר" הכוללת איומים ופעולות נקודתיות שישמרו על פרמיית סיכון גבוהה, אך מבלי לחצות את הקו האדום שינעל בפניה לחלוטין את נתיבי השיווק.

המשתנה הסיני וצי הצללים

מנגד, גם לוושינגטון יש מגבלת כוח ברורה. ביטול ההיתר מחזיר את המכבש על איראן, אך הוא גם דוחף את הסחר בחזרה אל "צי הצללים", להעברות סמויות בלב ים ולתלות מוחלטת בבייג'ינג. איראן אמנם פגיעה כלכלית, אך היא מנוסה להפליא בעקיפת סנקציות.
כאן נכנסת לתמונה סין, שהיא המשתנה הקריטי ביעילות המהלך האמריקאי. ככל שסין תמשיך לקלוט נפט איראני מוזל, האפקט של ביטול הרישיון יהיה חלקי בלבד. מנגד, ככל שהפיקוח האמריקאי יתהדק וייאכף בנוקשות, הסיכון לזינוק במחירי האנרגיה הגלובליים יילך ויעלה.
בשורה התחתונה, השוק נפרד מהיציבות ונכנס לשלב של "רישיונות קצרים": ביטולים מהירים, תגובות צבאיות מוגבלות ומחירים רגישים שמגיבים בעצבנות לכל תקרית ימית. אם תושג רגיעה באמצעות המתווכות, הממשל האמריקאי יוכל להחזיר היתר מוגבל כדי לבלום את מחירי הדלק בבית ולהנשים את המסלול המדיני. אך אם איראן תמשיך לאתגר את חופש השייט בהורמוז, שלילת ההטבות הכלכליות לאיראן תהפוך לקו המדיניות הקבוע. הלילה האחרון מוכיח שחבית הנפט האיראנית הפכה למדד האמיתי של מזכר ההבנות. כשהיא זורמת יש סיכוי להסדרה, וכשהיא נעצרת השוק חוזר לתמחר מלחמה.