הצד האפל של כלכלת ארה"ב: החובות הפרטיים מטפסים וגם התלות בתלושי מזון
ההשבתה הממושכת של הממשל העלתה שוב לכותרות את משבר ביטוח הבריאות המתעצם, חובות משקי הבית התופחים ועשרות מיליוני האמריקאים העובדים התלויים בתוכנית ההזנה הלאומית. בכלכלה מספר אחת, גם ממדי העוני הם מהגדולים בעולם המפותח
ארצות הברית היא הכלכלה הגדולה בעולם (תמ"ג של 30 טריליון דולר), המעצמה הבלתי מעורערת של העושר, הטכנולוגיה, החדשנות, ההון והכוח הרך. כל מדד אפשרי מציב אותה בצמרת הדירוגים. היא מייצרת יותר מרבע מהתמ"ג העולמי, מחזיקה בכ־60% משווי שוק המניות בעולם ושולטת בכמחצית מהתשלומים הבינלאומיים בדולר, שעדיין מהווה 58% מהרזרבות של הבנקים המרכזיים. ארצות הברית גם מובילה את המו"פ העולמי עם הוצאה שנתית שמתקרבת לטריליון דולר (כ־30% מההוצאה העולמית), ומאכלסת את הרוב המוחלט (9 מתוך 10) של החברות הגדולות, הרווחיות והמשפיעות בעולם.
לבה של האימפריה הוא ניו יורק: מטרופולין שמחזיק בתוצר שווה ערך ל־2.6 טריליון דולר (יותר מרוב מדינות אירופה) ותוצר לנפש של יותר מ־92 אלף דולר, הגבוה בארצות הברית. למעשה, לו ניו יורק היתה מדינה עצמאית, היא היתה מדורגת בקרב 10 הכלכלות הגדולות בעולם. וזו כלכלה תוססת: וול סטריט, פיננסים, נדל"ן, שירותים מקצועיים וכמובן גם הייטק, הגרעין הקשיח של כלכלת המאה ה־21.
משום כך קשה עד בלתי אפשרי להפנים כיצד זוהראן ממדאני, פוליטיקאי מוסלמי שמגדיר עצמו סוציאליסט, כבש את ניו יורק והפך למנהיג הראשון מסוגו — אנטי־קפיטליסט מוצהר — בהיסטוריה של ארצות הברית. התשובה, או לפחות חלק ממנה, טמונה בצד האפל של הכלכלה האמריקאית: אי־שוויון ועוני מחפיר מהגבוהים בעולם המפותח ומיליוני אמריקאים שלא מצליחים לספק מזון למשפחתם או לממן שירותי בריאות, זאת ברקע חובות משקי בית תופחים.
1. ארצות הברית היא אחת המדינות הבלתי־שוויוניות והעניות (עוני יחסי) בעולם המפותח. לפי נתוני ה־OECD, ארצות הברית מדורגת בצמרת העולמית של אי־השוויון לפי מדד ג'יני, המתקרב ל־0.4, דומה לזה של צ'ילה, טורקיה, מקסיקו וקוסטה ריקה. גם יחס S80/S20, המשווה את היחס של הכנסות החמישון העליון לעשירון התחתון, זינק ל־8.5 לעומת ממוצע OECD של כ־5.3. יתרה מזו, העשירון התחתון הוא השני העני ביותר במערב (אחרי קוסטה ריקה) ומחזיק ב־1.7% בלבד מההכנסה הלאומית.
לעומת זאת, משקל העשירון העליון מתקרב ל־30%, מהגבוהים ב־OECD. אבל לא מדובר רק בחלוקה אי־שוויונית: לצד זאת קיים בארצות הברית עוני של ממש. שיעור העוני הכללי עומד על כ־18%, השני בגובהו ב־OECD, עם 21% בקרב ילדים, השיעור השלישי בגובהו אחרי ישראל וקוסטה ריקה. בשורה התחתונה, קיימות שתי אמריקות: אחת קטנה ועשירה, והשנייה גדולה וענייה.
מדובר בפערים מבניים שהתעצמו בעשורים האחרונים, ללא קשר לשיוך מפלגת השלטון. אלא שהממשל הנוכחי, כך נראה, לא מוטרד מהנתונים. ניתוח של ה־CBO (אגף התקציבים של הקונגרס) בדק כי ה־OBBA (המיני־תקציב שהעביר הנשיא טראמפ ב־4 ביולי) יקטין את ההכנסה השנתית נטו של העשירון התחתון ביותר מ־3% בממוצע, לעומת תוספת שנתית ממוצעת של כ־3% לעשירון העליון.
2. תופעה בלתי נתפסת כמעט במדינה המייצרת טריליוני דולרים, היא ש־41.7 מיליון אמריקאים (אחד מכל שמונה) מקבלים מדי חודש תלושי מזון במסגרת תוכנית ההזנה הלאומית (SNAP). כלומר, 12.3% מהאמריקאים לא מרוויחים מספיק כדי להיחלץ לא רק מעוני, אלא מרעב. כמובן שהסטטיסטיקה עושה הנחות למדינות בדרום — כמו ניו מקסיקו, לואיזיאנה ומיסיסיפי — שם השיעור מזנק ל־20% ויותר. הבעיה היא שה־SNAP, שניצבת כעת בפני רפורמה מקיפה, כבר לא נתפסת כתוכנית רווחה למיעוט זעיר או ל"פרזיטים". בשנת הכספים 2023, 28% מהזכאים לתוכנית היו מועסקים, ובקרב משקי בית עם ילדים, 55% השתכרו מעבודה סדירה.
המשמעות: SNAP הפכה להשלמת הכנסה עבור מעמד עובד שכבר זכה לכינוי הרשמי "The Working Poor", והיא עתה חלק מהמודל הכלכלי האמריקאי החדש. מיליוני אמריקאים גם לא מצליחים לקבל שירותי בריאות. לפי נתונים עדכניים של ה־OECD, אף שההשקעה בבריאות היא הגבוהה ביותר בארגון (17.2% מהתמ"ג) ובפער עצום (גרמניה היא שנייה עם 12.3% מהתמ"ג), 26.4 מיליון אמריקאים, כלומר 8% מהאוכלוסיה, חיים ללא ביטוח בריאות.
זוהי אנומליה שאיננה קיימת באף מקום אחר בעולם. הסיבה לכך פשוטה: 54% מהמימון הוא ממשלתי, והשאר פרטי. גם בהקשר זה ארצות הברית חצויה, בהתאם להחלטה פוליטית פשוטה שהתקבלה בכל אחת ממדינות ארצות הברית – האם המדינה הרחיבה את Medicaid לאחר הרפורמה של הנשיא אובמה (אובמה־קר), או לא. במדינות שהרחיבו את התוכנית, שיעור הלא־מבוטחים עומד על 7.6%, כמו אירופה. במדינות שלא עשו זאת, מטעמים אידיאולוגיים גרידא, כמו טקסס, פלורידה, ג'ורג'יה ואלבמה, שיעור הלא־מבוטחים גבוה מ־14%. שם, בתי חולים כפריים נסגרים ותוחלת החיים נמוכה יותר.
מערכת הבריאות היתה גם הטריגר להשבתת הממשל הארוכה בתולדות ארצות הברית, שהסתיימה מוקדם יותר החודש וגם חסמה בפני מיליוני זכאי SNAP את כספי הסיוע. ההתנצחות בין הנשיא טראמפ ומפלגתו לבין הדמוקרטים היתה על המשך הטבות המס לזכאי אובמה־קר המוחלשים ביותר. ללא ההטבות, 6-4 מיליון אמריקאים ייאלצו להפסיק לממן את ביטוח הבריאות הפרטי (הם אינם זכאים לביטוח הציבורי החינמי). כל הוויכוח נסב על תוספת שנתית של 13.8 מיליארד דולר לאובמה־קר, ועל כך השתיקו ממשל שלם.
3. הבעיה השלישית המטרידה את האמריקאים היא החובות, כאשר גם כאן הבעיה היא אקוטית בעיקר לשכבות החלשות. בדיקה תקופתית שעורכת מחלקת המחקר של הפדרל ריזרב, מצאה כי עשירון ההכנסה התחתון מחזיק בחובות כרטיסי אשראי השווים בממוצע ל־85% מההכנסה החודשית, בעוד בעשירון העליון הנתון עומד על 8%. עוד מצא הפד, כי שיעור האנשים שפיגרו 30 יום בחובות כרטיסי האשראי נמצא במגמת עלייה מאז המחצית הראשונה של 2021, מגמה המאפיינת את ארבעת האזורים הגיאוגרפיים שנבדקו.
אלא שבעוד שיעור החוב הבעייתי טיפס בקרב העשירון העליון ב־44% (מהרבעון השני של 2021 ועד הראשון של 2025), שיעורי הפיגורים בקרב העשירון התחתון זינקו ב־63%. בתחילת 2025 עמד שיעור החוב בפיגור על 22.8%, כלומר כמעט כל דולר רביעי של חוב בקרב האוכלוסיה הענייה נחשב לבעייתי (לעומת כ־15% בסוף 2022). ובזמן ששיעור משקי הבית העניים עם חוב אשראי בפיגור עמד על כ־16%, בקרב בעלי ההכנסות הגבוהות עמד הנתון על 10%.
תוכנית ההזנה הלאומית SNAP כבר לא נתפסת כתוכנית למיעוט זעיר, אלא הפכה להשלמת הכנסה עבור מעמד נמוך עובד שכבר זכה לכינוי הרשמי "The Working Poor" והיא חלק מהמודל הכלכלי
החלק הבעייתי ביותר הוא החובות של כ־42.5 מיליון סטודנטים, המהווים כעשירית מכלל חובות משקי הבית. מדובר באוכלוסייה שנטלה הלוואה (כ־92% מהם מהממשלה) בגובה כ־40 אלף דולר בממוצע, כדי להגדיל פריון ולתרום לעצמם, למשק ולקופת המדינה. אלא שטראמפ סבר שאין הצדקה להקלות שהעניק לסטודנטים ממשל ביידן, שהתחילו בתקופת הקורונה, וביטול ההטבות גרם לזינוק חד של הפיגורים מ־1% בתחילת השנה ל־13% באמצע 2025.
זוהי רק תמונה חלקית, אבל העיקרון ברור. ממדאני, שהתארח בסוף השבוע בחדר הסגלגל בפגישה שהגדיר טראמפ "טובה ויעילה", מינף לטובתו מערכת כלכלית שמותירה יותר ויותר אמריקאים מאחור. הוא לא המציא דבר, אלא רק הציף את העובדות הפשוטות: אמריקה של 2025 היא לא רק וול סטריט ועמק הסיליקון. היא גם אמריקה של שיעור גדל והולך של עובדים עניים, של לווים שנחנקים מהלוואות שנועדו לסייע להם לשדרג את חייהם, של משפחות שלא מסוגלות לשלם על ביקור בחדר מיון, ושל 12.3% שנסמכים על תלושי מזון. המעצמה החזקה בעולם היא גם מדינה של תסכול, כעס וניכור. ממדאני זיהה את הסדק המתרחב שבין האמריקות, ורכב עליו כדי לכבוש את ניו יורק.
