$
כלכלה ומדיניות

"מס על רכוש צריך להתחשב בחובות כמו משכנתא"

הפתרון של הכלכלן תומס פיקטי לאי־השוויון במערב הוא לקזז את החובות של משקי הבית מחישוב הרכוש, שעליו הם חייבים במס. כך העשירים ישלמו יותר, וזוגות עם משכנתא - פחות. עכשיו נדרש רק שיתוף פעולה בינלאומי שימנע מהעשירים להבריח הון למקלטי מס

אורי פסובסקי ותומר ורון 07:0829.04.14

"אם העושר של אלה שנמצאים בצמרת צומח פי שלושה מהר יותר מהכלכלה, המשמעות היא שהעושר שמרוכז בידיהם יכול להגיע לנתח של 90% או אפילו 100% מתוך כלל ההון הלאומי, בלי שיישאר דבר למעמד הביניים, שלא לדבר על העניים". זה המסר המטריד של הכלכלן הצרפתי פרופ' תומס פיקטי, שחוזה כי המגמה של ריכוז העושר בידי פחות ופחות אנשים תמשיך ותחריף ותגיע במאה ה־21 לרמות ריכוז עושר שלא נראו כמותן מאז המאה ה־19.


 

הניתוח הזה, שאותו הציג פיקטי בהרחבה בראיון ל"מוסף כלכליסט" בסוף השבוע האחרון, עומד במרכז ספרו רב־המכר "הון במאה ה־21", שמעורר דיון ציבורי סוער. כבר היום, פיקטי מראה, העושר העובר בירושה מקבל משקל גדל והולך בכלכלות המערב, כך שנעשה קשה יותר ויותר לצבור הון על בסיס הכנסה מעבודה בלבד (ראו תרשימים). והמגמה הזו רק צפויה להחריף. אלו חדשות עוכרות שלווה עבור מי שמאמין בהבטחה הבסיסית של הכלכלה המערבית, שלפיה הצלחה כלכלית היא עניין של כישרון ועבודה קשה. העושר, מסתבר, לא מחלחל מטה.

 

חלק אחר מהסערה סביב הספר קשור לפיתרון שאותו פיקטי מציע: מס עולמי על העושר. אי־השוויון הגובר, מסביר פיקטי, הוא תוצאה של דפוס בסיסי, שאותו אפשר לזהות לאורך רוב ההיסטוריה ועתיד לשרור גם במאה הקרובה: העושר גדל בקצב מהיר יותר מהכלכלה, ולכן בעלי ההון מתעשרים מהר יותר מכל השאר.

 

 

תומס פיקטי. "אחת המטרות של מס העושר היא להביא יותר נתונים" תומס פיקטי. "אחת המטרות של מס העושר היא להביא יותר נתונים" צילום: רויטרס

 

 

איך סוגרים את הפער הזה? אפשר לנסות לגרום לכלכלה לצמוח מהר יותר, אבל בעידן שבו האוכלוסיה במערב מזדקנת, אין לכך סיכוי רב. ולכן פיקטי מציע להתמודד עם הבעייה ישירות: למסות את העושר. מהימין מאשימים את פיקטי במרקסיזם, אבל הוא מסביר שהמטרה שלו היא דווקא ליצור מס חכם שיאפשר למעמד הביניים לצבור עושר, יסייע לדמוקרטיה להשתלט על הקפיטליזם, "ויעצור את מעגל הקסמים של אי שוויון הולך וגובר".

 

ההצעה למסות את העושר, ולא את הרכוש, היא מהפכנית. פיקטי מסביר ל"כלכליסט" כי העיקרון שלפיו בנוי מס הרכוש הנוכחי בארצות הברית וברוב מדינות אירופה פועל לרעת מעמד הביניים, שרוב העושר שלו מושקע בנדל"ן למגורים. "מס הרכוש הסטנדרטי במדינות הללו נקבע בהתאם לשווי הנדל"ן שברשותך. עכשיו, נניח שיש לך בית ששווה חצי מיליון דולר, אבל יש לך משכנתא של 480 אלף דולר. זה אומר שאתה לא עשיר.

 

 

השווי נטו שלך הוא רק 20 אלף דולר. אבל כרגע בשיטת מס הרכוש אתה משלם את אותה כמות מסים כמו מישהו שאין לו חובות, נניח מישהו שירש את הבית שלו או שסיים מזמן לשלם את המשכנתא. ולפעמים, במיוחד במציאות הנוכחית שאחרי המשבר הכלכלי, יש אפילו אנשים שהמשכנתא שלהם גבוהה יותר משווי הבית שלהם. ועדיין הם צריכים לשלם את אותם מסי רכוש גבוהים כמו אלה שאין להם חוב".

 

פיקטי מציע להחליף את מודל הקיים של מס רכוש במס פרוגרסיבי על העושר נטו: "לפי ההצעה שלי, גם החובות של משקי הבית יילקחו בחשבון ויקוזזו מהרכוש, מה שיביא לירידת המס על אנשים שיש להם חוב גבוה. כתוצאה, גובה המס שאותו משלמים אנשים שיש להם מעט עושר, יפחת. מנגד, גובה המס על אנשים שיש להם הרבה נכסים פיננסיים יעלה". בשיטה הזאת, מסביר פיקטי, שיעור המס הכללי על העושר במדינות שבהן כבר קיים מס רכוש לא בהכרח יעלה, אבל חלוקת הנטל תהיה יותר שוויונית: העשירים ישלמו יותר, ומעמד הביניים ישלם פחות.

 

שר האוצר יאיר לפיד. שיתוף פעולה בינלאומי נדרש כדי לפתור את בעיית מקלטי המס שר האוצר יאיר לפיד. שיתוף פעולה בינלאומי נדרש כדי לפתור את בעיית מקלטי המס צילום: ענר גרין

 

מבקרי רעיון המיסוי העולמי טוענים כי הוא לא מציאותי

 

החזון של פיקטי בנוי כך שיקסום לחברי מעמד הביניים במדינות המערב המנסים לבנות הון. אלא שההצעה הזאת תקסום הרבה פחות למי שכבר עשיר: פיקטי מציע להטיל מס שנתי מדורג על העושר. למשל, 1% על יותר ממיליון יורו, 2% על יותר מ־5 מיליון וכן הלאה. והמס הזה יכלול את כל הנכסים: נדל"ן, נכסים פיננסיים ואחזקות עסקיות, ללא יוצא מן הכלל. מסים כאלה, מזכיר פיקטי, כבר קיימים בצורה חלקית במספר מדינות באירופה, בהן צרפת ושוויץ. מעבר להקטנת אי השוויון, טוען פיקטי, מס כזה עשוי במידה מסוימת גם לדרבן את העשירים למצוא את השימושים היצרניים ביותר להון שלהם, וכך לסייע לכלכלה כולה.

 

פיקטי מדגיש כי המס על העושר צריך להיות מידתי. "ניתן למסות בכבדות את רווחי ההון עד שהתשואה על ההון תהפוך לנמוכה יותר מקצב הצמיחה, למשל", הוא כותב, "אלא שאם נפעל באופן חסר הבחנה ומגושם, אנחנו מסתכנים בהרס מנוע צבירת העושר, ובהאטה נוספת בצמיחה. ליזמים לא תהיה הזדמנות להפוך לבעלי הון, פשוט בגלל שלא יהיו יותר יזמים. ולכן הפיתרון הנכון הוא להטיל מס שנתי מדורג על עושר".

 

הבעייתיות בהצעה הזאת ברורה: במאה ה־21, בה העושר זורם בחופשיות ברחבי העולם, כל ניסיון למסות את העושר עשוי להביא לבריחה של ההון אל מעבר לים, למדינות אחרות או למקלטי מס. הדברים נכונים במיוחד למדינות קטנות יחסית, כמו ישראל, ולצורך העניין צרפת. "עבור מדינות קשות, החיים קשים", אומר פיקטי. "אם באמת רוצים שברמות הגבוהות מס העושר יהיה פרוגרסיבי כמו שהוא צריך להיות, נדרש שיתוף פעולה בינלאומי. עדיף למשל שכל האיחוד האירופי יפעל באופן מתואם, מאשר שכל מדינה תעשה את זה לבד, ועדיף עוד יותר שארצות הברית ואירופה ישתפו פעולה".

 

ההצעה המלאה של פיקטי, שאותה הוא מפרט בספרו, היא הטלת מס עולמי על העושר, הכוללת גם שיתוף פעולה בינלאומי נרחב להשגת שקיפות פיננסית. כצעד ראשון, עוד לפני הטלת מסים על העושר, הוא מציע שיתוף בינלאומי אוטומטי של מידע בנקאי, שיכלול גם מקלטי מס כמו שוויץ ואיי קיימן. כדי להבטיח את שיתוף המידע, הוא אף מרחיק לכת ומציע להטיל סנקציות על מדינות שמסרבות לשתף פעולה, למשל על ידי הגבלת זרימת ההון אליהן.

 

במציאות הגלובלית הנוכחית, שבה מדינות העולם מתחרות זו בזו מי תציע שיעורי מס נמוכים יותר, קשה לראות את הצעתו של פיקטי למס עולמי קורמת עור וגידים. יש פרשנים המתארים את ההצעה שלו כלא מציאותית, וגם הוא מתאר את ההצעה שלו כ"אוטופית". אלא שכפי שפיקטי אוהב להזכיר, גם מס הכנסה פרוגרסיבי נראה פעם דבר דמיוני, ו"דברים קורים".

 

ניתן כמובן גם להתחיל בקטן. "אפשר, לדוגמה, להטיל מס ירושה בישראל בלי לשאול את השכנים שלך אם הם מסכימים, ובלי לשאול את שאר העולם", אומר פיקטי, "ואילו ארצות הברית יכולה להפוך את מס הרכוש שלה למס פרוגרסיבי על עושר נטו, בלי לשאול את קנדה, מקסיקו או האיחוד האירופי אם הם מסכימים".

 

מערכת המס ככלי להגברת השקיפות על פיזור העושר

 

בשבועות האחרונות מרעיפים בכירי הכלכלנים בעולם שבחים על ספרו של פיקטי ש"פותח אופקים חדשים", כהגדרת חתן פרס הנובל ג'וזף שטיגליץ. המסרים של פיקטי מגובים באוסף נתונים חסר תקדים, וחלק לא מבוטל מהשבחים שהוא גורף מכוון לגישה הפרגמטית שבה הוא בחר: פחות דגש על מודלים מתמטיים ויותר דגש על המאמץ המפרך למצוא את הנתונים, ולהבין מה קורה בכלכלה בפועל.

 

אין פלא לכן שפיקטי רואה בהצעה שלו להטלת מסים על העושר לא רק אמצעי להגבלת אי השוויון או לגיוס הכנסות למדינה (מס עושר, הוא מעריך, יניב הכנסות בגובה 3%–4% מההכנסה הלאומית), אלא גם אמצעי להשגת נתונים. באמצעות מערכת המס, הוא מאמין, נוכל לקבל תמונה ברורה יותר של חלוקת העושר בין אזרחי כל מדינה ובין תושבי העולם כולו.

 

מבחינת פיקטי, צעד מעשי ראשון לקראת יישום התוכנית שלו, יכול להיות מס מזערי על העושר בשיעור של 0.1%, שישמש בעיקר לבירור הנתונים. "עבורי, אחת המטרות העיקריות של מס העושר היא להביא יותר נתונים", הוא הסביר, "ייתכן שנגלה שדירוג המיליארדרים של 'פורבס', למשל, הוא שגוי לחלוטין, שצמרת התפלגות ההכנסות לא צומחת מהר כפי שחשבנו, ושאנחנו לא צריכים שיעורי מס גבוהים על עושר. לי זה לא יפריע. נכון לעכשיו, חוסר השקיפות הפיננסית מאוד מקשה על קיום שיחה פוליטית רגועה ודיון דמוקרטי על הנושאים האלה".

 

ישראל לא יודעת איך למדוד את היקף העושר שבה, ולא מטילה מסים על עיזבונות

 

מס העיזבון הישראלי, המוטל על שוויים של כלל הנכסים שהנפטר משאיר אחריו, נולד כאחד החוקים הראשונים בארץ כבר ב־1949, אבל בראשית שנות השמונים האינפלציה הקשתה על הערכת היקף הנכסים במדינה והמס בוטל. ב־2001, עשרים שנה לאחר מכן, ועדה בראשות מנכ"ל משרד האוצר דאז אבי בן בסט שעסקה ברפורמה במס, הקדישה פרק שלם למס העיזבון. הממשלה בראשות אהוד ברק אישרה את המסקנות, אולם זמן קצר לאחר מכן היא נפלה, וההמלצות מעולם לא יצאו לפועל.

 

מנכ"ל משרד האוצר לשעבר, אבי בן בסט מנכ"ל משרד האוצר לשעבר, אבי בן בסט צילום: עומר מסינגר

 

התרומה הממשית של "הון במאה ה־21", ספרו של הכלכלן תומס פיקטי, היא יצירת סדרות רבות ומעמיקות של נתונים שלא היו שקופים ונגישים עד כה, כמו למשל תקבולי הירושות בצרפת במשך 200 שנה. ומה המצב בישראל? אף אחד לא ממש יודע, משום שבישראל אין כלי שמבצע מדידה מקיפה ושיטתית של התפלגות העושר.

 

פרט לצמצום אי השוויון בין העניים לעשירים, אחת השאיפות המרכזיות של פיקטי בהצעה שלו להטלת מסים על העושר היא להגביר את השקיפות על פיזור העושר - המיסוי משמש כאמצעי להשגת נתונים.

 

בהיעדר מידע נותר רק להעריך. מחקר של מכון ון ליר מהשנה שעברה, המתבסס על הנחות של פיקטי והמלצות ועדת בן בסט בנושא, מעריך כי אם יושת על המשק הישראלי מס בגובה של 10% על עיזבונות של מעל 2 מיליון שקל, התקבולים הצפויים למדינה יעמדו על כ־3 מיליארד שקל לשנה בממוצע, שהם 0.3% מהתוצר. לשם השוואה, ההכנסות מהגז במאגר "תמר" צפויות לתרום השנה כ־0.3%–0.5% לתוצר.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x