ג'יימס בונד לא מת, רק מתחלף
ג'יימס בונד לא מת, רק מתחלף
סרט ג'יימס בונד האחרון בכיכובו של דניאל קרייג לוקה בעלילה חלשה אך בקטעי אקשן מצוינים. מכירת 50% מהמותג לידי אמזון פריים היא הזדמנות נהדרת לחולל בו שינוי
שש שנים עברו מאז הסרט הקודם בסדרת ג׳יימס בונד, ״ספקטר״, ועד לסרט החדש, ״אין זמן למות״. שש שנים שבהן דניאל קרייג ביקש לפרוש ושוכנע להישאר לעוד סרט אחד, שש שנים שבהן סם מנדס פרש מבימוי הסרט, דני בויל (״טריינספוטינג״) גויס והתחיל את ההפקה ואז פרש ממנה בעקבות חילוקי דעות עם המפיקים שאצו־רצו לגייס את קארי ג׳וג׳י פוקונגה, האמריקאי הראשון שמביים סרט ג׳יימס בונד, בסדרה שהקפידה עד כה שכל במאיה וכל שחקניה יהיו בני הממלכה הבריטית.
שש השנים התארכו — גם כשהסרט כבר היה גמור ונעול — בגלל מגיפת הקורונה שדחתה את הבכורה ביותר משנה, שש שנים שבהן אולפני אם.ג׳י.אם נקנו על ידי חברת אמזון, כולל כל ספריית ג׳יימס בונד, שש שנים שאיתן מסתיימת הקדנציה של דניאל קרייג כג׳יימס בונד עם סימני שאלה רבים לגבי העתיד, ורק עם תשובה ודאית אחת: ג׳יימס בונד עוד יחזור. לא ברור איך, ואולי אפילו למה, אבל המותג הזה, שהוספד כל כך הרבה פעמים, עוד ישוב.
סדרת ג׳יימס בונד מעולם לא באמת התעניינה בבמאים. זו סדרה שמתנהלת בידי המפיקים, משפחת ברוקולי, שעבורם במאים הם רק קבלני ביצוע. בכל 25 סרטי הסדרה, על פני כ־60 שנות קיומה, רק סם מנדס יכול לצרף את ״סקייפול״ לפילמוגרפיה שלו, כסרט שעוסק, מבחינה תוכנית וסגנונית, בנושאים שהעסיקו אותו גם בסרטיו האחרים. ״סקייפול״ הוא אולי אחד מסרטי הבונד הטובים והמהקוצעים בכל הזמנים, אבל הוא כנראה גם לימד את משפחת ברוקולי (בני הדור השני) לא לאפשר שוב לבמאי לעמוד מעל המותג.
קארי פוקונגה — שהתגלה בסרט העצמאי ״סין נומברה״ — משך תשומת לב בתור הבמאי של העונה הראשונה והמצוינת של ״בלש אמיתי״ ושל הסרט הראשון בהפקת נטפליקס, ״חיות ללא לאום״. אם נדמה היה שמדובר ביוצר עם מחויבות לריאליזם ולמציאות חברתית הרי שבתור המחליף־ברגע־האחרון של ״לא זמן למות״, הוא מוכיח שהוא יכול להיות במאי להשכיר לא רע בכלל. כי הרי, בסופו של דבר הדבר היחיד שבאמת חשוב בסרטי בונד הוא האקשן, שצריך להיות מספיק מטופש כדי לבדר אבל מספיק אינטנסיבי כדי להיראות מסוכן. ולכן האיש החשוב באמת הוא במאי הפעלולים אלכסנדר וויט.
בכך הסרט מצליח היטב. הפתיחה — סיקוונס מרדף מוצלח — והסיום, מעניקים לקרייג השתחווייה שאף בונד לפניו לא זכה לקבל, אלה רגעי השיא של הסרט, שבשאר הזמן מדלל את 140 דקותיו עם לא מעט רגעים של משחקי שחמט מיותרים של סוכני ביון שחושבים שמעדו לספר של ג׳ון לה־קארה, בשעה שהם נלחמים באיזה נבל זוטר (ראמי מליק). זה סרט לא אחיד, הארוך ביותר בתולדות הסדרה, וכל דקה מורגשת. אבל מפיקיו ידעו שיש למה לחכות: מערכה אחרונה שעוד נדבר בה רבות בזמן שמשפחת ברוקולי מתחילה לחפש את הבונד הבא.
מפיקת הסרט, ברברה ברוקולי (יחד עם אחיה מייקל ווילסון), בתו של בעל הזכויות המקורי, אלברט ברוקולי, אמרה השבוע בראיון שאת השחקן הבא שיגלם את בונד הם יתחילו לחפש רק בשנה הבאה. המסר היה ברור: יהיו עוד סרטי ג׳יימס בונד גם אחרי דניאל קרייג. כי בסופו של דבר למרות כל כאבי הראש שמתלווים אליו, הוא עדיין נכס שמניב קרוב למיליארד דולר במכירות כרטיסים.
מהמרי לונדון כבר להוטים לשים כסף על זהות השחקן שיהיה הבונד הבא — מטום הרדי וטום הידלסטון ועד רג׳ה־ז׳אן פייג׳, גיבור ״ברידג׳רטון״. אבל יש שאלה יותר גדולה מאשר מי ילוהק (או אולי תלוהק) לתפקיד בונד, והיא — איך בכלל יראו הסרטים הבאים? מה יהיה בהם? איך ממשיכים את קו העלילה שהגיע לסיומו ב״אין זמן למות״? איך מחדשים סדרה שהתיישנה כבר לפני שנים? ובעיקר: מה יקרה עכשיו, כשתאגיד אמזון הוא הבעלים של 50% מהמותג, ומן הסתם יהיה לו מה להגיד בענייני צורה ותוכן? האם אין מנוס מהאמריקניזציה של בונד?
אז אם תכניסו לחדר ישיבות את ג׳ף בזוס ואת ברברה ברוקולי, יש לנו את הפיץ׳ המנצח עבורם, איך להמשיך את בונד הלאה, תוך שלוקחים בחשבון את כל מה שהשתנה בעולם ב־60 השנים האחרונות: התשובה היא להתחיל הכל מהתחלה. הריבוּט המושלם. ללכת אל כל ספריו המקוריים של איאן פלמינג ולעבד אותם מחדש לקולנוע, בזה אחר זה, בגרסאות שיהיו נאמנות יותר למקור הספרותי מאשר לקרנבל האהבה החופשית של שנות ה־60. להתחיל את הסרט הבא מיומו הראשון של בונד ב־MI6 ולהמשיך משם. ואם טרנטינו כל כך רוצה לעשות סרט בונד, תנו לו. הנה, נשברה תקרת הזכוכית ואמריקאי כבר ביים סרט בונד, אז אפשר להמשיך הלאה. ולא יזיק בכלל להפוך את הסדרה, בגלגולה הבא, לידידותית לבמאים.
