הצד המלוכלך של מרוצי האופניים הגדולים
מרוצי האופניים המפורסמים, כמו הג'ירו דה איטליה שהסתיים השבוע, ידועים ברכיבות המפרכות, בעליות האימתניות ובנופים הנפלאים. הצד הפחות מוכר אך הנפוץ הוא קנסות יומיים על עבירות כמו אלימות או השלכת פסולת
לקראת סוף שנות ה־90 השתתפה נבחרת רכיבת אופניים ישראלית צעירה בתחרות חשובה למדי בקנדה — תחרות הנמתחת על פני כמה ימים ומכונה "טור" בעגה המקצועית. כמו בכל תחרות אופני כביש, גם שם היו עליות, ירידות ומישורים למכביר, וכמובן מאבקים על מיקומים וניצחונות. בסופו של כל יום רכיבה מתיש, ואת הפן הנסתר הזה של ענף הרכיבה לא רבים מאוהדי הענף מכירים, הופצה בין הקבוצות המשתתפות גם רשימת קנסות מטעם ועדת השיפוט של איגוד האופניים הבינלאומי (UCI) — הליך סטנדרטי בכל מרוץ אופניים תקני וחוקי. באחד מימי התחרות הנבחרת הישראלית כיכבה להפתעתה בדו"ח כאשר אחד הספורטאים נצפה משליך אשפה במהלך הרכיבה, בעוד אחר הטיל את מימיו בזמן שרכב על אופניו — פעולות נפוצות למדי בכל מרוץ אופניים ממושך, אך כאלו הנוגדות את חוקת התחרות ואיגוד הרכיבה הבינלאומי – מה שיצר פיצול מסוכן בדבוקת הרוכבים. למעשים היה מחיר גבוה למדי, ונבחרת האופניים הישראלית נקנסה באותו יום בסכום של 600 פרנק שוויצרי (סכומי הקנסות נגבים בפרנקים שוויצריים, כיוון שמטה ה־UCI שוכן בשוויץ). אלו לבסוף נוכו מכספי זכיות שצברו חלק מהרוכבים שהצטיינו במרוץ.
זוהי גם המציאות היומיומית בג'ירו דה איטליה, שהסתיים שלשום — אחד משלושת מרוצי האופניים החשובים והגדולים בענף, שמרביתו נערך בארץ המגף (השנה הוזנק באלבניה). מדי בוקר, וכך במשך שלושה שבועות, הרוכבים, אשר מרביתם נחשבים לטובים בתחומם, מזנקים מאחת הערים שאליהן דיוושו ביום הקודם. כל מרצם, כוחם ותשומת לבם מוקדשים להתרחשויות הספורטיביות האישיות והקבוצתיות סביבם. רק מאוחר יותר, כששלב התחרות היומי מסתיים, מקצתם מגלים באמצעות אותם דו"חות יומיים כי נצפו על ידי השופטים המלווים את המרוץ מבצעים עבירות שונות משונות — החל מאיסוף מזון בנקודה שאינה מורשה על ידי מארגני התחרות, דרך עשיית צרכים באמצע הכביש ועד מאבקים אלימים וכוחניים בספרינט אל קו הסיום. הקנסות הם חלק בלתי נפרד מהמרוץ.
עיון ברשימת העבירות המתעדכנת של הג'ירו, המתפרסמת מדי יום גם לעיני הציבור, מגלה כי כמעט ולא חולף יום ללא הטלת קנסות על רוכבים. הסכומים כשלעצמם אינם מרתיעים ונעים סביב כמה מאות פרנקים שוויצריים (הקנס הנפוץ ביותר הוא 500 פרנק), אבל במקרים מסוימים, על מנת לייצר הרתעה אפקטיבית, נשללות מהספורטאים גם מספר נקודות המשמשות לקביעת דירוגם העולמי. העונש על חלק מהעבירות יכול גם להיות גריעת ניקוד נצבר מאחת התחרויות הפנימיות והיוקרתיות המתרחשת מדי יום במהלך הג'ירו — "מלך העליות" או תחרות "המאיץ המוביל".
הדוגמאות להפרות ולקנסות רבות מספור: במהלך השלב השביעי, למשל, הרוכב הספרדי קרלוס ורונה נקנס ב־200 פרנק על עבירת "השתנה במקום ציבורי". בשלב השלישי, שלב יחסית קצר (160 ק"מ) שנערך בעיר האלבנית ולורה ונגמר בספרינט קשוח אל קו הסיום, הרוכב האיטלקי מרטין מרצ'לוזי הצליח לקבוע את אחד מהישגיו המרשימים עד כה — מקום שמיני במאוץ אל קו הסיום — רק כדי לגלות לאחר מכן כי השופטים הורידו אותו למקום ה־85 (המקום האחרון בדבוקת הרוכבים שאיתה הגיע לקו הסיום). "זה פשוט לא בסדר", כתב לאחר מכן הרוכב בן ה־25 בעמוד האינסטגרם שלו, "ממקום שמיני למקום 85". הוא כלל לא התייחס לקנס שקיבל, לכרטיס האזהרה הצהוב ולהפחתת 7 נקודות מדירוגו בתחרות "המאיץ המוביל".
אבל האכיפה אינה מתמקדת רק ברוכבים. מי שפעמים רבות חוטפים את הקנסות הם המאמנים, מנהלי הקבוצות ומכונאי האופניים שנוסעים ברכבי ליווי מיוחדים מאחורי הדבוקה. באחד השלבים, נתפסו שלושה מנהלי קבוצות בשלושה מקרים שונים, כשגופם תלוי חלקית מחוץ לרכב הקבוצה, על מנת לסייע לרוכביהם, למשל במתן טיפול רפואי או תיקון לציוד. אומנם מדובר בעבירה נפוצה מאוד במרוצי אופניים, אך כזו שטמונה בה סכנה פיזית יחסית, לצד סיוע בלתי הוגן במהלך התחרות. בשלב אחר נתפס אחד מאנשי הצוות באחת הקבוצות מחלק מזון לרוכבי קבוצתו באזור שאינו מיועד לכך על פי המארגנים. הקנס היה 500 פרנק. לעתים, קשה למנהלי הקבוצות ולבעליהן לקבל בהכנעה את העונשים המושתים עליהם ועל רוכבי קבוצתם. "זה בהחלט יותר מדי", כתב אלכסנדר שפר, מנהלה המקצועי של קבוצת אסטנה הקזחית, כשגילה על אודות הורדת המיקום והפחתת הניקוד שהשית צוות השיפוט על אחד מרוכביו, "אי אפשר להשית קנסות על כל דבר. היום זה קרה לקבוצה שלנו ומחר זה יכול לקרות לכל קבוצה אחרת. אלה חדשות מאכזבות עבורנו". מהצד השני, ללא הקנסות והעונשים המרתיעים, ואת זה גם הרוכבים אמורים להבין, הכאוס במרוץ יחגוג. ובמיוחד מקרי האלימות הרבים — המכוונים והבלתי מכוונים — הנלווים לשלבים בג'ירו המסתיימים בספרינטים מותחים. באחד מהם נתפס רוכב משתמש בבוטות בראשו ומרפקיו כדי לפלס את דרכו לקדמת הדבוקה. למזלו הרב, זה נגמר ללא נפגעים. לא חסרים לאורך ההיסטוריה של המרוץ מקרים שהסתיימו בבית החולים ואף גרוע מכך. בהחלט עדיף לשלם קנס ולבלוע את הכבוד.
