"אני לא מתכוונת להסתיר את זהותי כמעצבת ישראלית"
פוסט של משפיענית דנית הביא להייפ מפתיע סביב המותג VAS של רותם גור גלבוע, אבל אז הגיע 7 באוקטובר, אלפי עוקבים נטשו ובוטיקים בחו"ל ניתקו קשר. למרות זאת היא לא מורידה פרופיל, ממשיכה לייצר יוקרה שמשלבת בדים חדשניים ומשיקה קולקציה חדשה
חודש לפני 7 באוקטובר נכנסה תיירת ל־VAS, החנות היפה של המעצבת המוכשרת רותם גור גלבוע ברחוב יהודה הלוי בתל אביב. היא ביקשה לצלם את החלל הקטן והמעוצב, התפעלה מהבגדים והנעליים והמשיכה בדרכה. "לא ייחסנו לזה חשיבות בכלל", מספרת גור גלבוע, אבל אז היא תויגה ברשת בפוסט שבו לצד תמונות של החנות ופריטי לבוש נכתב בדנית: "לא האמנתי שוואס זה מותג ישראלי – הבגדים איכותיים, החנות בטוב טעם. כמה קשה למצוא מותג שמבין שבייסיק איכותי הוא הכי מפואר".
גור גלבוע מספרת שממש מיד מספר העוקבים שלה עלה משמעותית. "פנו אליי בלוגריות עם מיליוני עוקבים, כאלה שאני עוקבת אחריהן כבר עשור. הן ביקשו בגדים, אמרו שיעלו פוסטים ולא רצו תשלום. בעקבות הפוסטים שלהן שוב עלה מספר העוקבים בטירוף וקיבלתי פניות מבעלי בוטיקים באירופה. ברגע אחד היינו צריכים להתאים את האתר למכירות בחו"ל ולמשלוחים". ואז הגיע 7 באוקטובר. "אלפים של עוקבים ירדו, בעלי בוטיקים אמרו שהם לא רוצים קשר עם ישראל. זה הוריד לי הביטחון, אבל אני לא מתכוונת לוותר על הישראליות שלי או להסתיר את זהותי. אני גאה בישראליות וביהדות שלי".
גור גלבוע, בוגרת המחלקה לצורפות ואופנה של בצלאל, מעצבת מאז 2012 נעליים מוקפדות למותג שלה, VAS, שנהפך שם דבר בקרב מבינות עניין. בימי הקורונה החלה לעצב גם בגדים, והקולקציה הראשונה הושקה ב־2021. "אפילו לא היה אתר. האבסורד הוא שעשיתי קמפיין יקר שהושקע בו הרבה כסף, ואז הקולקציה הגיעה ולא הספקתי אפילו להעלות אותו. הכל נמכר בתוך 48 שעות". התופרות היו אז מקומיות, הבדים מכאן, וגור גלבוע הבינה מהר מאוד ש"זה לא כלכלי לייצר פה ברמה שאני רוצה".
בשלוש השנים האחרונות, היא אומרת, גדל המותג פי חמישה. לדבריה, כיום היא מייצרת גם במפעל איכותי וגדול בסין שעובד עם מותגי אופנה גדולים אבל הדרך אליו לא היתה קלה. "בהתחלה פניתי לאיטליה - הרי אני מכירה ועובדת שנים שם עם הנעליים והכי קל לי. אבל בכל הקשור לבגדים – הייצור יקר והאיטלקים נשארו מאחור ברמה טכנולוגית. בנוסף, הרבה מפעלים שם הם סיניים. החלטתי שאם זה כך, אפנה ישירות לסין, ואוכל להשתמש בטכנולוגיה שלהם וליהנות ממפעל שמקפיד על ייצור הוגן ותנאים לעובדים. למשל, מכונות שיכולות לעשות כל מיני גימורים שנעשים בעבודת יד ושייכים לז'אנר ההוט קוטור. המוצר הסופי הוא ברמה גבוהה, וקשה מאוד להבדיל בין זה לעבודת יד".
1 צפייה בגלריה
מתוך הקולקציה החדשה של VAS. במרכז: ז'קט מעור טבעוני, משמאל: רן דנקר בצילומי "הכוכב הבא" בבגדי המותג
( צילומים: מירב בן לולו, אייזק לוי)
וזה כל הסיפור, בעיניה. "החלטתי ששלושה דברים מנחים אותי: תפירה הכי טובה, בדים הכי טובים, ושאני אהיה הלקוחה של עצמי". שנתיים חיכתה שהמפעל בסין יסכים לקבל אותה. "הם לא רצו כי אני קטנה ובפעם הראשונה ייצרתי את המינימום ההכרחי". בימים אלה היא משיקה קולקציה מרשימה, מוקפדת ונינוחה, וכמו תמיד עם דגש על פרטים וגימורים, שלא לדבר על איכות הבדים שכוללים הפעם גם כותנות מצריות פריכות ובדים יפניים, ובצידם גם בדים טכנולוגיים, סינתטיים, לרבות עור טבעוני משובח ורך.
בעשורים האחרונים אנו עדים לשימוש בטכנולוגיה מתקדמת לייצור בדים סינתטיים איכותיים. "אני בעד הטכנולוגיה, אני גאה בה", היא אומרת ומסבירה שהשימוש בחומרי גלם מתקדמים ובטכנולוגיה מאפשר ליצור בדים חדשים ובני־קיימא, שלעתים אף איכותיים ויקרים יותר מכותנה. "יש לי הרבה מכנסיים מכותנה, ועדיין תמיד יהיה לי במזוודה את הזוג שאני טסה אתו מהבד הסינתטי, כי הוא לא מתקמט, נראה טוב, קליל". מבדים כאלו היא מייצרת ז'קטים רכים למגע בגזרת אובר סייז ואחרים מעור טבעוני.
העלויות גבוהות, היא מציינת, אבל יש לה אג'נדה סדורה גם בכל הנוגע למחיר, שיהיה אטרקטיבי יחסית ליוקרה. למשל, מחיר הז'קטים הנהדרים שעשויים לעילא ולעילא הוא כ־1,300 שקל. לשם השוואה, זה מחיר שבו נמכר ז'קט ברשתות כמו מסימו דוטי או קוס אך ב־VAS האיכות והעיצוב הם ברמה של מותגי יוקרה.
"לקחתי סיכון. הרבה יועצים עסקיים אמרו לי שהשתגעתי. מרדתי בהכל והקשבתי לעצמי. רציתי להביא מוצר יקר לייצור, שהמחיר שלו לצרכן אמור להיות גבוה, ועדיין למכור אותו במחיר טוב יחסית לעלויות. מה שקרה הוא שקהל הלקוחות שלי גדל. אני מוכרת הרבה, ורק פעמיים בשנה יש סייל של מעט פריטים שנשארו. היום הלקוחות שלי לא מחכות לסוף עונה".
מלבד החנות הקטנה היא מחזיקה מחסנים בערבה, שם היא מתגוררת עם משפחתה. בין לקוחותיה יש בנות 20 אבל גם בנות 80 ויותר, וגם גברים קונים ז'קטים ונעליים. "אני אוהבת את מה שאני עושה, אני גאה בכך שלמרות הגידול אני עדיין מייצרת נעליים במפעלים שמקפידים על עבודת יד. בעוד חמש שנים לא נוכל להרשות לעצמנו לקנות נעל כזאת, כי המחיר יהיה גבוה מדי".
