סגור
פנאי Highest 2 Lowest דנזל וושינגטון
דנזל וושינגטון ב"Highest 2 Lowest". הגיבור עדיין מלך (צילום: Apple TV)

דרמה יפנית בברוקלין: הרימייק של ספייק לי לקורוסאווה מקרטע עד שיא נפלא

ברימייק שלו "Highest 2 Lowest" לסרט של קורוסאווה, לי מעביר את דרמת החטיפה היפנית לעולם המוזיקה בברוקלין. למרות התחלה מקרטעת, סופו של הסרט הוא שואו דאון מופתי שמתעלה על זה של המאסטר היפני 

ספייק לי מזוהה עם הקולנוע העצמאי השחור, אבל כשהוא רוצה למצוא השראה מתברר שהוא הולך לחפש אותה דווקא בקולנוע האסיאתי. תחילה עשה רימייק ל"שבעה צעדים" הקוריאני, וכעת הוא חוזר עם סרט חדש, שנוצר בהשראת סרט יפני של אקירה קורוסאווה, "למטה ולמעלה" מ־1963. באופן מפתיע, שני הסרטים האלה עוסקים בחטיפה. סרטו החדש של לי, שהוא שיתוף הפעולה החמישי שלו עם דנזל וושינגטון, עלה השבוע בשירות הסטרימינג אפל TV תחת השם "Highest 2 Lowest".
צריך לתת קרדיט ללי ולוושינגטון על המחווה שלהם לאחד הסרטים הכי טובים של קורוסאוו, ולאו דווקא אחד המוכרים שלו בקרב הקהל הרחב שמכיר אותו בזכות סרטי הסמוראים שלו. וושינגטון סיפר שהתסריט לרימייק הגיע אליו ושהוא זה שהציע אותו ללי כבמאי, מתוך ידיעה שקורוסאווה הוא אחד מגיבוריו. סרטו של קורוסאווה, בכיכובו של טושירו מיפונה, היה דרמת מוסר עכשווית שסיפרה על איש בשם קינגו, מנהל מפעל לייצור נעליים, שממשכן את כל רכושו כדי לגייס את הכסף להשתלט על החברה שבה הוא עובד ולנהל אותה בדרכו. אלא שאז הוא מקבל שיחת טלפון שמבשרת לו שבנו נחטף. הסכום שהוא מתבקש לשלם ככופר זהה לסכום שהשיג ממשכון כל רכושו. אלא שאז מתברר שהיתה טעות בזיהוי: הילד שנחטף הוא בנו של הנהג שלו, והגיבור קינגו צריך לבחור אם לוותר על כל הונו כדי להציל את בנו של נהגו.

1 צפייה בגלריה
פנאי דנזל וושינגטון ו ספייק לי
פנאי דנזל וושינגטון ו ספייק לי
וושינגטון וספייק לי. שמרו על היושרה
(צילום: Getty Images/ Andreas Rentz)

לי מעביר את עלילת הסרט לברוקלין של ימינו ובמקום תעשיית הנעליים, העלילה ממוקמת בתעשיית המוזיקה. הגיבור עדיין מלך, דיוויד קינג שמו (וושינגטון). והסרט, בדיוק כמו אצל קורוסאווה, למעשה מדבר על מה יותר חשוב בעסקים: הצלחה כלכלית או יושרה אישית. בסרטו של קורוסאווה, שותפיו של קינגו מזכירים לו שמטרת העסק היא לייצר רווח, והוא נלחם בהם כי הוא מאמין שהמוצר צריך להיות איכותי ושיש לו אחריות כלפי לקוחותיו.
סרטו של קורוסאווה מרתק דווקא כי הוא מתרחש בעולם הזניח של ייצור נעליים. בכך שהוא מעביר את הסיפור לעולם המוזיקה, לי הופך את המשל ואת הנמשל למעט יותר בנאליים: זו לא סתם יושרה עסקית, אלא יושרה אמנותית. האם ניתן לקנות את הטעם האישי של מנכ"ל חברת תקליטים הנמצאת בדעיכה בעבור בצע כסף? האם לבחור את מה שטוב ואיכותי או את מה שיצליח?
סרטו של לי נמשך 133 דקות, עשר דקות פחות מסרטו של קורוסאווה, וכמוהו הוא מכיל כמה נקודות מפנה עלילתיות לא לחלוטין צפויות. קורוסאווה מהדק את העלילה היטב סביב צווארו של הגיבור שלו, שמבין שעליו לבחור בין לעשות את הדבר הנכון ובין רווחתו האישית, בחירה שהיתה קלה לו כשחשב שמדובר בבנו שלו אבל פחות קלה כשמדובר בבנו של הנהג שלו. לי, לעומת זאת, מריץ קדימה כמה מהדילמות האלה. על ייסורי המוסר של הגיבור שלו בהחלטתו אם לעזור לנהג לו (בגילומו של ג' פרי רייט) הוא מוותר לחלוטין.
אבל בעוד סרטו של קורוסאווה מצטיין בכל חלקיו הראשונים, סרטו של לי דווקא מצוין כשהוא מגיע למערכה האחרונה. בדרך לשם, התסריטאי אלן פוקס כתב כמה סצנות מאוד מרושלות שגורמות לשחקנים טובים לשחק רע. למרות מרדף יפה ברכבת התחתית, ומסע חביב בין שכונות ניו יורק, משהו מקרטע. זה כמעט מייאש, אבל 45 הדקות האחרונות מבהירות למה: מה שעניין את לי ואת וושינגטון בסרט הזה הוא הסוף שלו. וכאן הם יצרו שואו־דאון עלילתי, דרמטי ומוסרי שהוא לא רק שונה מזה של קורוסאווה אלא גם טוב ממנו.
סוף הסרט מצדיק את הבחירה בהעתקת העלילה לעולם המוזיקה כשלגיבור הסרט ניתנת ההזדמנות להפוך את פרשת חטיפת בנו למכרה זהב כלכלי. האם הוא ימכור את היושרה שלו כדי להציל את עסקיו? נראה כאילו לי הדריך את התסריטאי שלו למצוא דרך להיפטר מכל דמויות המשנה, כי מה שחשוב לו במערכה האחרונה הוא מפגש ראש בראש בין האב ובין החוטף (בגילומו המרשים של הראפר אייסאפ רוקי). המפגש בין שתי הדמויות העיקריות בסרט – הפרוטגוניסט והאנטגוניסט – כתוב ומבוצע מצוין. זה מפגש של ראפר מול איש מכירות ממולח שכוחו בפיו. שני אנשים שעושים ביניהם דו־קרב של מילים ורעיונות ולא של קליעים או שרירים.
זו אומנם בחירה משונה ומעט מתסכלת של לי, להתרשל בפתיחת הסרט כדי להצטיין בסופו, אבל מרגע שמתברר שנקודות המפנה העלילתיות בהתחלה היו שם רק כדי להסיע את הדמויות אל נקודת השיא שלהן, אפשר לקבל את היצירה בשלמותה ולהעריך את תפניותיה ואת האופן שבו היא מקבלת השראה מסרט אחר, ועושה איתו משהו שונה. לי שינה את עלילת סרטו של קורוסאווה אבל השאיר את התמה העיקרית שבוחנת מה מחירו של אדם ומה יגרום לו לוותר על ערכיו. ייאמר לזכותם של וושינגטון ולי, הם שמרו על היושרה שלהם ויצרו סרט שהגיבור שלו מצליח להפתיע לטובה. הסוף מציל את הסרט.