מחבר "ילדי בית העץ", רן כהן אהרונוב: "ילדים יכולים לעשות את השינוי"
רן כהן אהרונוב, יוצר סדרת הספרים האהובה “ילדי בית העץ”, הקים מרכזים לטיפול בילדים בטראומה באזורי מלחמה בעולם - "ואז הגיע 7 באוקטובר ומיד הבנו שאנחנו יודעים מה לעשות". הארגון שהוא עומד בראשו הקים כבר 17 מרכזים בארץ, "וכשאתה עובד עם ילדים אתה נשאר אופטימי"
"ילדי בית העץ" הוא סיפור מתמשך על חבורת ילדים הנפגשים בבית עץ ועל כל מה שמעסיק אותם. הילדים מככבים בסדרת ספרים, אלבומים מוזיקליים, מופעים וכמובן סדרת טלוויזיה, וכולם זכו להצלחה גדולה בקרב ילדים ומבוגרים גם יחד. הספרים, השירים והסדרה כתובים ברגישות, מתוך הבנה אמיתית של מה זה להיות ילד או נער. מאחורי הרעיון, הספרים והשירים עומד רן כהן אהרונוב, סופר, מוזיקאי ואיש חינוך. את השירים הוא יוצר יחד עם אחיו יאיא כהן אהרונוב ("הדג נחש"). הספרים הם רבי־מכר, השירים מתכנסים לאלבומים ואת סדרת הטלוויזיה המבוססת על הספרים (משודרת בכאן חינוכית) יצרו בחן ובכישרון שירילי דשא ורועי שגב.
3 צפייה בגלריה
הספר החדש "ילדי בית העץ — חברות במבחן", המספר על חברות בין ילד יהודי לערבי. "עכשיו הוא עוד יותר רלבנטי"
בשנים האחרונות, לצד "ילדי בית העץ" על ענפיו השונים, עסק רן כהן אהרונוב בהקמה ובניהול של Early Starters International, ארגון המקים מרחבים בטוחים לילדי הגיל הרך הנותנים מענה לילדים בטראומה. המרכזים הראשונים קמו באזורי מלחמה בעולם, אבל אחרי 7 באוקטובר הם פתחו 17 מרכזים גם בישראל, והאחרון הוקם מיד לאחר ההפגזה על מג'דל שמס ביולי האחרון, שבה נהרגו 12 ילדים ובני נוער.
עכשיו רואה אור ספר חדש בסדרה, "ילדי בית העץ - חברות במבחן" (הוצאת כנרת זמורה דביר), ובו מתפתחת חברות בין ילד יהודי לילד ערבי ששוכב לידו בבית החולים. החברות הזאת לא מצליחה לעבור חלק בקרב כל ילדי החבורה. "הספר נכתב עוד לפני 7 באוקטובר", מספר רן כהן אהרונוב, "ועכשיו הוא עוד יותר רלבנטי".
איך השפיעה המלחמה על "ילדי בית העץ"?
"בזמן המלחמה יצאנו עם שיר בביצוע של אליעד, על החוויה בהווה ועל התקווה לעתיד, שזה אולי הספר החדש מייצג, לאן אנחנו צריכים ללכת. השיר נוגע גם ביומיום של המלחמה אבל גם ברצון לשינוי חברתי. וזה בכלל משהו שאנחנו מנסים לעשות ב'ילדי בית העץ', שינוי חברתי ושינוי סביבתי שהרבה פעמים קשורים זה בזה. אנחנו מאמינים שילדים יכולים לעשות את השינוי. זה גם הוכיח את עצמו".
באיזה אופן?
"הארגון שהקמתי לפני שבע שנים מוקדש לילדים במלחמות או במצבי סיכון. אחד הפרויקטים שעשינו היה בצפון אתיופיה. יש שם מחלת עיניים, טרכומה, שפוגעת ב־30% מהילדים, ו־5%-3% מתעוורים ממנה. עשינו שם תוכנית לילדי הגן ותחילת יסודי, המאייר של 'ילדי בית העץ' יניב שמעוני אייר דמות, טוטו, שבאה ללמד אותם על טרכומה ועושה כל מיני טעויות בעצמה, והילדים מלמדים אותה איך צריך להתנהג. 'אמא, אל תנגבי את הפנים שלך ושלי באותה מגבת'. בתוך שנה ראינו אצל 50 אלף ילדים בבתי ספר ובגנים פנים נקיות, אין דלקת עם זבובים על העיניים. הילדים הצליחו להשפיע על ההורים ועל האחים הגדולים, וכולם ידעו מי זו הדמות של טוטו. גם בישראל זה הוכיח את עצמו בעבר, למשל עם הקמפיין של לא לקטוף פרחי בר, להיזהר מחפץ חשוד או לחגור חגורות בטיחות — זה שינוי שבא מהילדים".
"אתה מבין שאתה גזען"
הספר החדש והשישי במספר של "ילדי בית העץ" נולד בעקבות תוכנית קו.לאב (CoLab) של פדרציית ניו יורק, שכהן אהרונוב השתתף בה עוד לפני המלחמה. זו תוכנית חינוכית שמנסה לחבר בין דמויות מפתח מארבעת ה"שבטים" בחברה הישראלית — חרדים, ערבים, כיפות סרוגות וחילונים. "בעקבות התוכנית אתה מבין שאתה גזען אף על פי שאתה חושב שאתה לא", הוא אומר. "אתה מלא בסטריאוטיפים, מלא בדעות קדומות. כשאתה לומד להכיר אנשים לעומק, אתה מגלה כמה דמיון יש ביניכם. הייתי רוצה שכל הציבור יעבור תוכנית כזאת. בעקבות זה כתבתי שיר שנקרא 'כולנו' עם יאיא ושרה אותו איילה אינגדשט.
"והדבר השני שנולד היה הספר הזה, על הקשר בין יהודים וערבים במדינת ישראל. נדיר שלילדים יוצא לפגוש לעומק ילדים בני דת אחרת. יש מפגשי היכרות אבל אף פעם לא יוצא מזה משהו משמעותי. ילד ערבי לא מכיר ילד יהודי באמת ולהפך. הניסיון היה להפגיש דרך הספר".
וזה מתנגש עם הרבה דברים במציאות. לא כולם מגיבים טוב.
"נכון, הדברים מורכבים. 7 באוקטובר ערער כל מיני דברים לגבי ערביי ישראל, לטוב ולרע. כולנו מאוימים מטילים, זה דווקא מחבר בינינו. מצד שני ילדים אומרים 'אנחנו לא רוצים ללכת לאזור עם הרבה ערבים' ואני יכול להבין, הם רואים חדשות וחוששים. בתי חולים, כמו בספר, הם מקום שבו אפשר להיפגש באמת, בטח אלה שמאושפזים לאורך זמן".
"הילדים צריכים שקט"
כהן אהרונוב (57) נולד באמסטרדם, גדל בירושלים, ושירת בגרעין נח"ל שבמסגרתו עבד כמטפל של ילדים בקיבוץ אור הנר בנגב הצפוני. כשהשתחרר עסק בעבודות שונות, למשל ניהל את הפאב בציר טוב ואת מסעדת צעד תימני בירושלים, עד שהחל לעבוד כאיש צוות בגן ילדים עירוני בירושלים. בהמשך הקים את "הגן של רן", שהיה למוסד חינוכי ידוע בעיר. הוא למד לתואר שני בחינוך באוניברסיטת בן־גוריון ומאז מושקע בפרויקטים חינוכיים רבים וחשובים. בשנות ה־80 היה בסיסט בלהקת הפאנק הירושלמית חולרע. ב־2015 חבר לאחיו יאיא והם יצרו אלבום ילדים שרן כתב את המילים ויאיא הלחין ועיבד מוזיקלית, בביצועם של זמרים כמו אברהם טל, מוקי, קרולינה ועוד. אחר כך הגיע פרויקט "ילדי בית העץ".
3 צפייה בגלריה
מרחב בטוח לילדי בארי בים המלח. "ב־8 באוקטובר התחלנו להקים מרחבים מאילת עד חדרה"
(צילום: יובל כהן אהרונוב)
את פרויקט המרחבים הבטוחים לילדים התחיל כאמור בחו"ל ובשל המלחמה מפעיל גם בישראל. "עבדתי בכל מיני מקומות בעולם, האיטי, אתיופיה, פליטים סורים", הוא מספר. "השינוי הגדול קרה עם המלחמה באוקראינה, והתחלנו להקים שם מרחבים בטוחים לילדי הגיל הרך. המקום הבא היה בניו יורק כי היה שם משבר פליטים גדול — ממרכז אמריקה, ונצואלה בעיקר. ואז הגיע 7 באוקטובר. הצוות שאל מה אפשר לעשות. היינו בהלם, לקח לנו חצי שעה להבין שאנחנו יודעים מה לעשות. אנחנו מייצאים את הידע שלנו לעולם, ופתאום זה קורה לנו פה בבית. וברגע שנפל האסימון היינו באטרף. התחלנו להוציא משאיות לים המלח, ב־8 באוקטובר פתחנו עם ארגון ישראייד מרחב בטוח לילדי קיבוץ בארי בים המלח. פתחנו מרחב במעלה החמישה לילדי זיקים ונתיב העשרה, והתחלנו להקים 17 מרחבים בטוחים מאילת עד חדרה".
מה זה בעצם מרחב בטוח, מה הוא כולל?
"זה חלל נעים וביתי שנותן מענה רגשי וחברתי לילדים ולהוריהם. כך אתה מונע פוסט־טראומה, כי זה עלול להשפיע על החיים שלהם כבוגרים, והמענה צריך להיות מהיר. הצוות שלנו עבר הכשרה לחינוך מודע טראומה. למשל, כולם רוצים לעזור והילדים דווקא צריכים רוגע, שקט, לא מיליון הפעלות, ליצנים וממתקים. אנחנו מייצרים עבורם מקום שקט, אינטימי להורה ולילד, שאפשר לדבר בו, ליצור, לשחק עם צוות מקצועי קבוע. זה לאו דווקא טיפולי, יש כל מיני דברים שעולים, חרדות, תגובות פיזיות התנהגותיות, פתאום ילד כוסס ציפורנים או תולש שיער או נצמד לאמא. יש חרדות לגבי האבא במילואים. באוקראינה עבדנו עם ילדים יתומי מלחמה, ילדים לאבות פצועי גפיים, ואנחנו רוצים להיכנס לתחום הזה פה. אנחנו רואים את עצמנו נשארים לכמה שנים".
מאין מגיע התקציב?
"בעיקר תרומות מיהודים אמריקאים, קרן או שתיים ישראליות כמו יד הנדיב. עוד אין לזה רובריקה מדויקת כדי שנוכל לקבל תקציבי מדינה".
איך שומרים על אופטימיות?
"כשאתה עובד עם ילדים ואתה רואה מה קורה איתם אתה יכול להיות הרבה יותר אופטימי, כי יש לזה תוצאות. אני באמת מאמין שהילדים הם העתיד שלנו ובאמת יכול לראות שהם יעשו משהו אחר במדינה".
מאיפה זה בא אצלך?
"אמא שלנו, חנה כהן אהרונוב, ניצולת שואה. בהולנדית שמה הנקה. היא היתה בת 3 בזמן המלחמה, זו אחת הסיבות שאני עובד עם הגיל הרך. היא גדלה בהולנד, הגרמנים הגיעו לשם והיא היתה צריכה להיפרד מההורים שלה. היא עברה כמה משפחות עד שהגיעה למשפחת פרימווייס, היא היתה אמורה להיות שם כמה ימים ונשארה שלוש שנים. המשפחה החביאה אותה, הם סיכנו את החיים שלהם. היתה להם בת צעירה ששמה פיט, בוגרת מאמי בשלוש שנים, ילדה בת 6 שמחביאה אצלה בבית ילדה בת 3. הסיפור הזה ליווה אותנו כל הילדות שלנו. בזכות אנשים מדהימים אנחנו פה. הן נשארו חברות טובות כל החיים. כתבתי עליהן את הספר 'הנקה ופיט, סיפור של חברות אמיצה'. בקרוב הוא יופק לסרט בהפקה ישראלית־הולנדית, זה מאוד מרגש.
"אמא שלי היתה עובדת סוציאלית. מתוך רצון להחזיר לחברה היא עבדה עם נוער בסיכון. שני הדברים האלה הם מודל - החסד שעשו עם אמא שלי, והחסד שהיא עשתה עם החברה. אולי אי אפשר לעשות תיקון עולם אבל אפשר לתקן משהו בעולם".
