"מה ההישג בלהיות נשואים?": ראיון עם היוצרת של "בלאדי מורי"
"מה ההישג בלהיות נשואים?": ראיון עם היוצרת של "בלאדי מורי"
סתיו אידיסיס התחילה לכתוב תסריטים כשלא קיבלה את התפקידים שרצתה, או כתשובה למי שמרחם עליה. בסדרה שלה "בלאדי מורי" שכבר זכתה בפרס יוקרתי בצרפת, מגלמת נעמי לבוב מרצה לקולנוע מניפולטיבית שמבלבלת בין הקומדיות הרומנטיות שהיא מלמדת לבין חייה הפרטיים. כמו הגיבורה שלה גם אידיסיס היא רווקה שבוחנת את גבולות המונוגמיה, כבר הקפיאה ביציות ורואה את העתיד שלה פחות בהוליווד ויותר בבית היולדות ליס
הדבר הראשון המפתיע בפגישה עם סתיו אידיסיס, יוצרת הקומדיה החדשה "בלאדי מורי" ותסריטאית ההצגה החדשה של הקאמרי "בואו נפתח את זה", זה הגיל שלה. "38 וחצי", היא משיבה לשאלתי. ההפתעה היא כי אידיסיס נראית צעירה בהרבה. ועוד משהו: היא מזכירה מאוד במראה שלה את מורי, כפי שנעמי לבוב מגלמת אותה בסדרה.
ב"בלאדי מורי", שעלתה ב־yes ואפשר לראות את כולה שם ב־VOD, מורי היא מרצה לקולנוע באמצע שנות ה־30 שלה שגרה בדירת שותפות עם רווקה אחרת, דנה, רופאה צעירה, שאותה מגלמת רותם סלע. מורי נוהגת לבלבל בין החיים הפרטיים שלה לבין כללי הז'אנר של הקומדיה הרומנטית, שאותו היא מלמדת, וכמעט כל פרק מתייחס לסרט מוכר ואהוב מהז'אנר: "לה לה לנד", "כשהארי פגש את סאלי" ו"אישה יפה".
"קראתי איזו ביקורת היום שזה לא אמין שרותם סלע ונעמי לבוב רווקות", היא מספרת בראיון איתה. "כאילו וואט דה פאק! והגיוני שעופר שכטר רווק?!", היא שואלת, ומוסיפה בצחוק שהוא יכול היה לחכות קצת עם ההחלטה לשנות את הסטטוס האישי שלו מרווק לנשוי, כי בסדרה שלה הוא מגלם את עצמו כרווק נצחי - מסוג התארים שרק גברים רווקים זוכים להם. "גם אני נשאלתי פעמים רבות איך זה יכול להיות שאני רווקה. זה אמור להחמיא, אבל מה זה אומר? שאם את רווקה בגיל 35 את פגומה? יש כל כך הרבה פגומים שהם נשואים. איזה מין הישג זה להיות נשוי? אני באמת חושבת שאילולא היתה ההנחה הרווחת שחייבים להתחתן מתישהו, שזה בושות אם לא, לאנשים היו חיים הרבה יותר טובים, לא כי חיים לבד הם יותר טובים, אלא כי לחיות בזוגיות מתפשרת זה על הפנים. אני לא הייתי יכולה לחיות שבוע בזוגיות מתפשרת".
אבל על זוגיות לא מתפשרת יש מה לדבר. בינתיים הביציות המוקפאות שלה, כמו של מורי, באיזשהו פריזר. "אם תשאלי אותי לאן פניי מועדות", היא אומרת, "אז הן לא להוליווד אלא לליס, בית היולדות - זה החלום הבא".
3 צפייה בגלריה
משמאל: נעמי לבוב ורותם סלע ב"בלאדי מורי". "הן לא גיבורות קלאסיות של קומדיה רומנטית. נרקיסיזם וחוסר מודעות זה מטעמים בשבילי כתסריטאית"
(צילום: אוהד רומנו, באדיבות yes)
את יודעת שזו עשויה להפוך לכותרת, כן?
"אני אשמח. ואם אפשר להשאיר טלפון במערכת, בכלל טוב. רק לאיכותיים ביותר".
כפי שאפשר להבין מהשיחה עד כה, אידיסיס מתייחסת למודלים של זוגיות באופן מפוקפק ומשעשע. בסדרה, שהספיקה לזכות בפרס הראשון בפסטיבל הצרפתי הנחשב סיריז מאניה, לשתי הגיבורות יש אקסים שהן מתקשות להיפרד מהם, ועוד חולשות למכביר. למורי יותר מדנה. היא מניאקית, כפי שנאמר בסדרה, ולא סמל המוסר - נושא אחר שעולה לדיון בה. הן לא גיבורות קלאסיות של קומדיות רומנטיות. אידיסיס מספרת שנהנתה לכתוב דמות נרקיסיסטית: "חוסר מודעות ומניפולטיביות זה מטעמים בשבילי".
את בכלל חובבת קומדיות רומנטיות?
"האמת שלא. ראיתי מזמן את 'כשהארי פגש את סאלי' ו'נוטינג היל', אבל הכל בחצי עין. אני לא מעריצה גדולה אך גם לא סולדת מהז'אנר. הסדרה ‘פליבג’, של פיבי וולר ברידג' בעונה השנייה שלה, היתה בשבילי מקור השראה מאוד ברור. פיבי היא הכל: גם משחקת ואהובה, וגם מדויקת ואומרת את האמת שלה. זה קלף מנצח".
אידיסיס, כמו מקור ההשראה שלה, היא רב־גונית. היא למדה משחק בתלמה ילין ואחר כך בבית צבי עד שלב מסוים ואחר כך קולנוע באוניברסיטת תל אביב. היא שיחקה הרבה בהצגות ילדים ובמקביל כתבה עם אביה, חיים אידיסיס, תסריטאי, מחזאי ובמאי, פרקים לסדרות שאת התסריט שלהן הוא ערך. ב־2007 זכתה בפרס שחקנית השנה בהצגות ילדים ונוער. השבוע (ב־13, 14 ו־15 ביוני) עולה שוב ההצגה שכתבה יחד עם גלעד שמואלי "בואו נפתח את זה", על על שני זוגות — צעיר ומבוגר המתמודדים עם סוגיית נישואים פתוחים.
"את ההצגה כתבנו ב־2019. גלעד למד איתי בבית צבי, ונפגשנו שוב שנים אחר כך בקורס כתיבת סדרות של שבי גביזון, שבו נכתב הפרק הראשון ל'בלאדי מורי'. היו לנו שיחות מאוד אינטנסיביות על זוגיות פתוחה. נהנינו לריב על זה. הוא מאמין ביחסים פתוחים ובכל מה שזה מעניק לקשר, ואני הזדעזעתי מהרעיון. לא ידעתי שכל הזוגות הנשואים בין כה בוגדים אחד בשני. זה מחזיר אותי לעיסוק שלי ברווקות מאוחרת: אל תחיו עם אנשים שלא רק איתם אתם רוצים לשכב; גלעד רואה את זה אחרת, הוא גם מדבר על יחסים ארוכי טווח של 10 ו־15 שנה. אני לא מנוסה. אין לי הידע הזה. ההורים שלי הם דוגמה ומופת מבחינתי ואני מקנאה בזוגיות המושלמת שלהם".
הקשר שלה עם הוריה קרוב ולפחות עם אביה גם מקצועי. יש לה זיכרונות ממנו מילדותה. "ראיתי אותו יושב וכותב, והייתי מגיעה איתו לאתרי צילומים, ל'זהו זה', למשל, ופשוט התאהבתי נואשות בעולם הזה", היא נזכרת. "נדבקתי בחיידק". כיום הם עובדים יחד. הוא ערך לה את התסריט של הסדרה. "חיקיתי את צורת המחשבה שלו עד שמצאתי את הקול שלי", היא אומרת, "והוא פשוט עורך תסריט כל כך מבריק".
בעצמה היא החלה לכתוב כשלא קיבלה תפקידים מבוגרים שרצתה. בשלב מסוים היא שקלה לשחק את התפקיד של מורי, "היא האלטר אגו שלי", היא אומרת. "אני יותר מאופקת ממנה. לא לימדתי קולנוע ואני גם מתבלבלת בין הסיפור שאני כותבת לחיים, אבל היא מגזימה.
3 צפייה בגלריה
מתוך המחזה "בואו נפתח את זה". "הזדעזעתי מהרעיון של נישואים פתוחים"
(צילום: שמחה ברבירו)
"עברתי תהליך ארוך ומאוד קשה עד שהבנתי שלא אני אשחק את הדמות. אני אפילו לא יודעת אם זה היה הדבר הכי נכון שעשיתי, לא בטוחה, אבל אני יודעת להגיד בוודאות שהבחירה בנעמי, כשחקנית שאינה אני — היתה הכי נכונה. היא שחקנית נדירה, אינטליגנטית. הפרצוף שלה מביע עומק. עם כל הרצון שלי לעשות את התפקיד הזה, היה בי גם פחד. ידעתי שכתבתי תסריט טוב אבל לא ידעתי אם אני אצא טוב ממנו: זה לא שיש לי ניסיון בטלוויזיה, בטח לא בתפקיד ראשי".
בנוסף למשחק נראה כי יש לך חלום נסתר להיות רופאה? גם הדמות של דנה היא רופאה, וגם בהצגה הדמות הצעירה לומדת רפואה. זה חלום או שפשוט ראית יותר מדי "האנטומיה של גריי"?
"האמת שאין לי קטע עם רפואה, ולא ראיתי פריים אחד מ'האנטומיה של גריי'. ראיתי הרבה 'איכילוב', ובתיכון ראיתי את 'אי.אר'. למדתי את רזי המקצוע שם. הבחירה ברפואה ב'בלאדי מורי' היא כי זה התגלמות המקצוע שלוקח ממך את כל הזמן הפנוי. רציתי שדנה תהיה אישה חכמה, רציתי אישה יפה, רציתי אישה שאפתנית".
ורצית רותם סלע.
"לא חשבתי עליה בשלבי התסריט. ובשלב הליהוק אפילו קצת נרתעתי מזה בגלל שהיא כל כך מפורסמת ונמצאת בכל מקום. אבל הליהוק הוא לא רק החלטה שלי, אלא של בית ההפקה קסטינה, של גוף השידור, ושל יוגב יפת הבמאי. אני ראיתי את דנה כקצת יותר פראיירית, יותר רכה, ולא בטוח שראיתי אותה כל כך יפה. כי רותם זוהרת, אבל אמרתי למה לא? היא רווקה נורא יפה. יש טונות של רווקות יפות והישגיות. וחוץ מזה סלע עשתה אודישן מצוין".
כשקיבלת את פרס "סיריז מאניה" נשאלת אם כתבת קומדיה פמיניסטית וענית בשלילה.
"אמרתי שאני בת ולכן אני כותבת על בנות".
את לא היחידה. הסדרה שלך עולה באותה שנה ש"ילדות סכסכניות" שודרה. מה ההסבר לכל הבנות, ועוד כאלה שגרות ביחד, על המסך?
"זה קשור ל־Metoo# ולהעצמה נשית, וקשור להצלחות נשיות שמוכיחות את עצמן וגורמות להצלחות אחרות לקרות. זה מוכיח את עצמו ומשתלם לכל העוסקים בדבר".
בסדרה וגם בהצגה יש פתרון אחר למודל המשפחתי המקובל.
"את ההצגה אני רואה כמעט כמשל. קצת כמו טלנובלה. הרשינו לעצמנו לצעוד רחוק יותר. הסדרה היא בהחלט תשובה לכל מי שמביט בי ברחמים - ככה אני חיה וזה טוב. הלוואי שהתפיסה הזאת של צער על רווקות מאוחרת תתפוגג מהעולם. איך יכול להיות שרוב האנשים מתחתנים עד גיל 30? איך זה יכול להיות שמצאת את הזיווג שלך בשלב כל כך מוקדם? ברור שמדובר בהרבה פשרות, בהרבה אוטוסוגסטיה והרבה מזל. כולם קונים את הסיפור של הקומדיה הרומנטית אבל אני בזה לזה - וגם מאמינה בזה בכל הלב".
