סגור
מתוך הסדרה שותפים למסע פנאי
ג'ונתן ביילי ומאט בומר ב"שותפים למסע". הרבה סצנות סקס וקשר מורכב (צילום: באדיבות yes)

אהבה בימי הסתרה: "שותפים למסע" מספקת רגע של אופטימיות

הסדרה מתארת את סיפור חייו של זוג גיי בוושינגטון, ומציגה עולם מעניין של פוליטיקה, חברה והקהילה הגאה בארה"ב

בזמן הצפייה ב"שותפים למסע" קשה שלא לחשוב על "מלאכים באמריקה", מיני־סדרה עטורת פרסים על מגפת האיידס, שרוי כהן, עורך הדין הנבזי בממשל האמריקאי באותה תקופה, ממלא בה תפקיד חשוב.
"שותפים למסע" ממש כמו "מלאכים באמריקה", עוסקת בקשר שבין מדיניות מכוונת של הממשל האמריקאי להתעלמות ממגפת האיידס, ולכן גם פה דמותו של כהן מופיעה. זה לפעמים בעוכריה, משום ש"מלאכים באמריקה" היתה יצירת מופת. אבל אם מתעלמים מההדהוד הזה, "שותפים למסע" ("Fellow Travelers") היא דרמה היסטורית, פוליטית ורומנטית יפה, שנשאבים אליה בקלות. היא עוסקת כאמור במדיניות של הממשל אבל בעיקר מתמקדת ברומן ארוך שנים שבין פקיד ממשל בכיר בארה"ב ששמו הוק (הוקינס) פולר (מאט בומר, "צווארון לבן", שהוא ממפיקי הסדרה) לבין טים לאלין (ג'ונתן ביילי, "ברידג'רטון").
השניים נפגשים בוושינגטון בשנות ה־50, כאשר סנטור ג'וזף מקארתי עוד עסוק בוועדות החקירה לטיהור הממשל מגורמים קומוניסטיים וקוויריים, והם ממש נמצאים בחדרי החדרים של הוועדות. מחוצה להם הקשר ביניהם, שנחשב אז לעבירה על החוק, נבנה, סוער ומוסתר, למגינת לבו של טים. במסע לעתיד של בני הזוג, כבר בפרק הראשון של הסדרה, לומדים כי טים חולה באיידס ואינו מוכן לשמוע מהוק. הקשר ביניהם הסתיים ולא בטוב. הימים החשוכים שבהם נולדה אהבתם עשו את שלהם. במשך הפרקים הסדרה מדלגת קדימה ואחורה לשנות ה־60 ולמלחמת וייטנאם ולמאבק לשוויון זכויות של מיעוטים, לשנות ה־70 ולתקופת הדיסקו ולשנות ה־80, לימים השמרניים של שלטון רונלד רייגן.
הסדרה שעלתה החודש ב־HOT וב־yes, מתארת בצורה מרשימה את המגמות החברתיות בארה"ב ובפרט את עולם הגייז שכלל מועדוני חבר סודיים, שהמשטרה נהגה לפלוש אליהם באלימות, דרך תרבות שוליים בסן פרנסיסקו ועד לימים הקשים של המחלה בשנות ה־80. היא מבוססת על רב־המכר של תומאס מלון, יצר אותה המועמד לאוסקר רון ניסוואנר ("הומלנד"), והיא כוללת הרבה סצנות סקס בין הגיבורים, שהיא אינה מוצאת שום סיבה להתנצל עליהן - ממש כמו שטים אינו רוצה להכות על חטא עליהן בפני הכומר שדורש זאת ממנו. היא מגוללת קשר מורכב, מתסכל לעתים, לאורך שנים, בצורה משכנעת, ובצד זה מציגה עולם מעניין של הפוליטיקה, החברה והקהילה הגאה. היא מושכת לצפייה אך נוטה לעתים להסביר את מה שניכר לעין בקלות על המסך, ללא צורך בהסברים.
יש במסע בזמן הזה עוד פרק, שהוא מחוץ לאירועים בסדרה, והוא ההווה שלנו והעתיד של גיבורי הסדרה. הצופים בוחנים את אירועי הסדרה מנקודת המבט כיום שהיא טובה יותר, הן מבחינת הטיפול במחלת האיידס, היחס אל החולים בה, והמעמד של הקהילה הגאה בכלל. כך, למשל, היום שר התחבורה בארה"ב הוא גיי גאה. באופן עקיף אפשר להפיק מזה משהו אופטימי, לפחות לרגע קט.