הסדרה "נשות הציד" היא בינג' מושלם של סקס, פוליטיקה ומתח
"נשות הציד" היא דרמה סאטירית מושחזת שחוקרת את המתח בין אמריקה הליברלית לשמרנית – דרך עיניה של עיתונאית מהחוף המזרחי שנשאבת לעולמן המסוכן והמהפנט של נשות טקסס. עם כל היצרים והסודות - זה בינג' שקשה להפסיק
מזמן לא נראתה על המסך גיבורה, ספק נבלית, כל כך מעולה כמרגו בנקס. היא התגלמות הפתגם המפורסם של כוכבת הקולנוע מפעם מיי ווסט, "כשאני טובה, אני מאוד טובה, וכשאני רעה, אני עוד יותר טובה". מרגו טובה כשהיא טובה, שזה לא קורה יותר מדי, וכשהיא ילדה רעה – אוהו, כמה שהיא טובה! אנחנו פוגשים אותה לראשונה בסדרה החדשה "נשות הציד", כאשר סופי (בריטני סנואו, "פיץ' פרפקט", "היירספריי"), עיתונאית, מגיעה לטקסס היישר לשירותי הנשים של מסיבה של אגודת הרובים הארצית. מרגו (מאלין אקרמן, שחקנית שוודית) שואלת אם יש לה תחבושת היגיינית. סופי מציעה לה טמפון. מרגו מסרבת, שומטת את השמלה המשיית שלה וחושפת את גופה העירום מול האישה שפגשה לראשונה בחייה, ותוחבת לתחתוניה מגבות נייר. ברור שזאת התחלה של ידידות נפלאה
"נשות הציד", שפרקה הראשון מבין שמונה עלה ב־HOT ו־yes, היא גרסה עכשווית של "עקרות בית נואשות". היא גם מתכתבת עם כל סדרות הריאליטי על "עקרות בית אמיתיות", ששאבו השראה מהסדרה המקורית המתוסרטת של מארק צ'רי. סדרות הריאליטי צולמו בכמעט כל עיר בארצות הברית, ואחר כך כפורמט, בשאר העולם. בדיסני+ כעת ישנה "החיים הסודיים של נשות המורמונים". המשותף לכולן זה שהגיבורות הן חברות, ככלל הן באמצע החיים, באות מרקע מבוסס עד עשיר מופלג, חטובות וחובבות בילויים בחבורה, בוטוקס, תוספות שיער, מגפי בוקרים, סקס, סמים ואלכוהול ולפעמים גם חובבות את בני הזוג זו של זו, ולכן מתקוטטות על כך.
מאחר שהסדרה הדרמטית "נשות הציד" היא עכשווית עוסקים בה בפער בין שתי האמריקות – האדומה, כלומר הרפובליקאית, לכחולה – הדמוקרטית. סופי ובעלה עוברים מבוסטון לטקסס. בוסטון היא עיר במדינה כחולה, ובני הזוג הם סמל לאליטות של החופים בארצות הברית. נשות הציד – החבורה של מרגו שמאמצת אליה את סופי – חושפות אותה לכל מה שהיא אמורה לשנוא: "אלוהים, הכנסייה והמדינה" ואת מה שהם שונאים – הפלות. למרות הכל, סופי מתאהבת בכל זה, וגם במרגו.
ממש בפרק הראשון נודע שמרגו ובעלה ג'ד (דרמוט מלרוני), מי שיש לו תוכניות להתמודד על תפקיד המושל של טקסס, מנהלים חיי מין לא רק זה עם זה. סופי שואלת אם יש להם נישואים פתוחים ומרגו הודפת את ההגדרה. "נישואים פתוחים זה משהו של ליברלים. אצלנו החוקים פשוטים; אני לא שוכבת עם גברים אחרים, וכשג'ד ואני רואים בחורה שמוצאת חן בעינינו, אנחנו הולכים על זה". פשוט מאוד, רק שהיא גם הולכת על זה עם גברים, יותר נכונים נערים. אבל זה סוד, והוא לא היחיד של מרגו, ולא היחיד של שאר הדמויות, כולל סופי.
אופרת הסבון הלילית הזאת, המבוססת על ספרה של מיי קוב, היא בינג' מושלם. הדמויות מעולות, מוקצנות בדיוק במידה הנכונה ועסיסיות ביותר. הגברים הם משניים לנשים. במקרה הזה, זה נכון גם לזוגיות ומיניות. מנוע עלילתי מרכזי נוסף הוא סיפור המתח שעמו הוא מתחיל. בתחילת הסדרה נראית בלונדינית צעירה ניצודה ביער. בפרקים הראשונים לא ברור מי היא. אירועי הסדרה מתרחשים זמן מה לפני הירי שלה ומתקדמים אל ההווה של הסדרה ואל הפענוח. זה גם תורם לצפייה האינטנסיבית. הסדרה מתבוננת בכל דרך זה כוונת סאטירית, אבל אין בה מרכיב של אובר־קיל.
