סגור
חיפוש

דורשים במופלא: דיאלוג מבריק של אתגר קרת ושולי רנד

השניים נפגשו בפסטיבל הסופרים לדיאלוג שהפך את הפחדים והייסורים שלהם ליצירה חדשה ומורכבת

שני מספרי סיפורים היו בעירנו. האחר סופר, תסריטאי, איש המילה הכתובה, חילוני. השני שחקן, מוזיקאי, איש במה, חרדי. והמפגש ביניהם מייצר ניצוצות.




לפני 27 שנה נפגשו אתגר קרת ושולי רנד לקפה. זה היה בבית קפה בתל אביב, שולי עדיין חי כחילוני, אתגר כבר פרסם ספר או שניים. הם רצו לעשות משהו ביחד, אבל זה לא יצא. לשולי היו כמה עניינים לסדר, כמו למשל לחזור בתשובה, ועכשיו - שנת קורונה מאחוריהם ומאחורינו גם - הם נפגשו שוב, והחליטו לממש את הרעיון ההוא. בפסטיבל הסופרים הבינלאומי במשכנות שאננים בירושלים, שהתקיים בשבוע שעבר, הם עלו על הבמה שהוצבה באוויר הפתוח מול חומות העיר העתיקה, ישבו על כיסאות בר גבוהים. שני מספרי הסיפורים המוכשרים האלה, האחד קורא סיפורים, השני שר, ולפעמים הם גם קוראים ביחד.

1 צפייה בגלריה
הופעה אתגר קרת ו שולי רנד פנאי
הופעה אתגר קרת ו שולי רנד פנאי
אתגר קרת ושולי רנד
(צילום: רפי קוץ)

ברגע מסוים במופע רנד משתהה. "אני רוצה להזכיר בכל זאת את מירון", הוא מרצין. "יש קושיות על הקב"ה". הוא נזכר בסיפור של רבי נחמן מברסלב, שבסופו הגיע לתובנה: אין לנו השגה על אלוהים. לא נוכל להבין את החשבון. והוא בוחר לשיר את שירו של מאיר אריאל "מים מתוקים", רק שאת סיפור האהבה הוא מפרש כסיפור היחסים המורכבים בין אלוהים ומאמיניו.
האהובה היא האלוהים, ודווקא בתוך האסון רנד כמה אליו ומבקש אותו יותר. "גם לנו החילונים יש דבר כזה שאלוהים נעלם", עונה לו קרת, "קוראים לזה מאניה דפרסיה. אבל העיקרון מאוד דומה". קרת מתייחס לנושא הזה - אלוהים בעולם של אסונות - מנקודת המבט שלו. חילוני, דור שני לשואה, כזה שנכנס למקום חדש ומיד בודק אם יש יציאת חירום. הוא קורא את הסיפור "פטרייה", שבו הסופר הוא סוג של אלוהים, שבורא דמויות וקצת מתעלל בהן. אפילו הורג אחת סתם ככה. למה? כי הוא יכול. רנד שואל את קרת למה הוא כותב רק סיפורים קצרים. קרת מסביר איך הוא כותב. שהוא מתחיל סיפור ולא יודע איך יתגלגל, סומך על התת־מודע, אף על פי שלא תמיד אפשר לסמוך עליו. רק לפעמים. "זה אקט כמעט אמוני", מודה קרת. "כותבי רומנים הם כמו כורי פחם, נכנסים פנימה, לא תמיד זה נעים, עובדים קשה. כותבי סיפורים קצרים הם יותר ציידים־לקטים, מסתובבים בשכונה, הנה שסק, בוא נטעם אותו".
איפה בדיוק נפגשים החילוני קרת והחרדי רנד? לכאורה שני עולמות רחוקים - אבל לא באמת. לא רק מפני שאחותו של קרת חזרה בתשובה לפני הרבה שנים, וחיה במאה שערים, והעניין לא זר לו. קרת ורנד הם שני מוחות מבריקים, שלוקחים את הפחדים והייסורים שלהם ויוצרים מהם יצירה חדשה, מקורית, קומי־טראגית, מורכבת, מנחמת. הם יודעים להפוך את הבנאלי והמוכר לרענן, אחר, דורשים מחשבה מחודשת על דברים. אצל קרת זו עוצמה שקטה, נחבאת אל הכלים, רנד חורך את הבמה. הם משלימים זה את זה, ורק מתבקש שיהיו עוד כמה מפגשים כאלה, רצוי בתוך פחות מ־27 שנה.