משחיזים מילים: ב"מועדון כתב" מתכוננים לחגיגות העשור
אולמות מלאים, טובי היוצרים ופורמט מבריק אחד: "מועדון כתב" היה תו תקן לכותבים הרבה לפני שגיתית פישר הכניסה אותו ל"בודקת" ולמיינסטרים. עכשיו מתכוננות המייסדות לחגיגות העשור, ובינתיים מעלות ערב מיוחד לקראת הבחירות
כשגיתית פישר חיפשה מקום שבו הגיבורה של "בודקת", הסדרה המעולה שיצרה, תוכל לעבור תהליך של התפתחות אישית, היא שלחה אותה ל"מועדון כתב". עבור רבים זו אולי היתה היכרות ראשונה איתו, אבל לאנשי המילה הכתובה – תסריטאים, משוררים וסטנדאפיסטים – זהו כבר מזמן מוסד תרבות שהזמנה להשתתף בו הפכה לסוג של תו תקן. כל משתתף מקבל מילה מתוך צמד מנוגד ונלחם עליה בטקסט של עד שבע דקות, והשופט הוא הקהל. הכרטיסים נחטפים, ומה שהתחיל כערב כמעט מחתרתי הפך לאירוע עם קהילה נאמנה של יוצרים וקהל שחוזר שוב ושוב.
מאחורי "מועדון כתב" עומדות מיכל צורן ויעל ביאגון־ציטרון, שב־16 בדצמבר יחגגו עשור להיווסדו באירוע בבית החייל. אבל לפני כן ייערך היום בצוותא הערב ה־66 של המועדון שיכלול שני מופעים המוקדשים לבחירות.
נחשי גומי למפסיד
ביאגון־ציטרון היא במאית תיאטרון, מלווה אמנים והמנהלת האמנותית של מרכז נווה שכטר בתל אביב. צורן היא תסריטאית ("היהודים באים" ו"מי זאת") וסופרת. ב־2015 נתקלה ביאגון־ציטרון בפורמט האמריקאי Write Club בעת ביקור באטלנטה. "עף לי הסכך", היא נזכרת. "היה ברור שזה מקום שעולים אליו לרגל לשמוע טקסטים טובים". בהמשך גילתה שהפורמט נוסד בשיקגו, ובעקבותיו קמו יוזמות דומות בערים נוספות בארצות הברית. כשחזרה לישראל, החליטה לנסות להקים כאן גרסה מקומית ופנתה לצורן. לקח לה זמן לשכנע אותה. "אף אחת מאיתנו לא העלתה בדעתה שנגיע ליום שבו נחגוג עשור לדבר הזה", אומרת צורן. הערב הראשון התקיים במועדון הקטן, הגדה השמאלית, בתל אביב, בהמשך נדד למרכז אדמונד דה רוטילד ולנווה שכטר ומשם לצוותא. כיום הוא מתקיים בשני סבבים בכל פעם מול אולמות מלאים.
יעל ביאגון־ציטרון: "הפנטזיה שלנו היתה שאנשים מכל מיני דיסציפלינות, שלא בהכרח מכירים אחד את השני, יבואו לשייף את היכולות והכישורים שלהם ולהיות מאותגרים"
הפורמט של "מועדון כתב" הוא, כאמור, קרב מילים ידידותי. בכל ערב עולים שישה משתתפים המחולקים לשלושה זוגות. כל זוג מקבל צמד מילים מנוגדות, ולכל אחד יש עד שבע דקות לשכנע את הקהל בצדקת המילה שלו – או, בשפת המועדון, "להגן עליה" – בטקסט שנכתב מראש. הקהל מחליט מיהו המנצח, שזוכה בצעצוע עץ בצורת נחש. המפסיד מקבל נחשי גומי.
בין המשתתפים לאורך השנים היו נועה קולר, יובל מנדלסון, מיה לנדסמן, גורי אלפי, טליה ברטפלד, מיטל רז, שאול אמסטרדמסקי, רועי כפרי, שיר ראובן, אושרית סרוסי, עומר קולי, אריה הספרי ועוד. "חשוב לנו שיהיה תמהיל מגוון. לא רק אנשים מאוד מוכרים, אלא גם שמות שפחות מכירים", אומרת צורן. "הבנו שאנשים קונים כרטיסים אוטומטית בלי להסתכל מי המשתתפים, וזו אחת מהבעות האמון הכי משמעותיות שהיו לנו".
"הפנטזיה שלנו היתה ש'מועדון כתב' יהיה בית וקהילה לכותבים", אומרת ביאגון־ציטרון. "שאנשים מכל מיני דיסציפלינות, שלא בהכרח מכירים אחד את השני, ירגישו שהם באים לשייף את היכולות והכישורים שלהם ולהיות מאותגרים. שזה יהיה מקום טוב להתאמן בו בין אנשים שאתה סומך עליהם, ומקום שבו הקהל יוכל לסמוך עלינו שיקבל תוצר איכותי של אנשים שיודעים את המקצוע ומחויבים לו".
לא כל מוסד תרבות מקבל תפקיד משנה בסדרת דרמה. "היה מרגש לראות איך המועדון הוא מכשיר להתפתחות אישית של הגיבורה. זה לא רק טקס מעבר של מישהי שרוצה לכתוב, אלא משהו שמאפשר לה לעבור את התהליך הפסיכולוגי שהיא צריכה. על זה אנחנו מודות לגיתית. כיף לחשוב על עצמנו ככה, גם אם זה רק בתודעה שלה", אומרת צורן.
גיתית פישר: "הבנתי שאם הגיבורה שכתבתי הואילה בטובה לגדל ביצה ולעלות לבמה המפחידה הזאת, מן הראוי שאני, המפותחת ממנה, אעשה את זה גם"
"גיתית הרבה זמן לא רצתה להשתתף. בסוף אמרנו לה: 'אם כתבת על זה בתסריט, הגיע הזמן לעלות'. היא השתתפה כמה פעמים והיתה מצוינת, והיא גם תשתתף באירוע העשור שלנו עם המילה ההפוכה לזו שעליה הגנה בסדרה (ב'בודקת' הגנה פישר על המילה 'בוסר' – מנ"ש)”, מוסיפה ביאגון־ציטרון.
פישר מספרת איך נראו הדברים מהצד שלה: "הייתי צופה ב'מועדון כתב', אבל אף פעם לא היה לי אומץ לעלות ולהשתתף. רק אחרי שכתבתי את הסדרה הבנתי שאם הגיבורה הואילה בטובה לגדל ביצה ולעלות לבמה המפחידה הזאת, מן הראוי שאני, המפותחת ממנה, אעשה את זה גם. עליתי בפעם הראשונה בחיים עם המילה 'צלקת'. מאז הגעתי שוב, והיום זה כבר לא מפחיד".
הערב, כאמור, תתקיים בצוותא מהדורת הבחירות המיוחדת. בין המשתתפים, כולם יוצרים שחיים או חיו בחו"ל, הבמאית הגר בן־אשר ("ילד רע") ורותם קפלינסקי מ"ערוץ הכיבוד". "בחרנו כותבים וכותבות שאנחנו אוהבות ושעזבו את הארץ לתקופה ארוכה או קצרה. הם מגיעים לארץ להצביע. רצינו לדבר על בחירות במובן של choices ולא של elections. לשמוע מהם גם על המחיר, הזכויות, הכאב, היתרונות והחסרונות. שיהיה טוויסט ולא שחור־לבן", אומרת ביאגון־ציטרון. צורן מוסיפה: "כשאנחנו בוחרות נושא לערב וממנו גוזרות את המילים, אנחנו אף פעם לא מכוונות את המשתתפים על מה לכתוב, ולרוב לא יודעות מה נקבל".
פישר על הבמה של “מועדון כתב" ב"בודקת". “היום זה כבר לא מפחיד"
(צילום: רן מנדלסון, באדיבות yes)
לצאת מהשטנץ
היו גם ערבים פוליטיים?
"אני חושבת שכל ערב הוא פוליטי", אומרת ביאגון־ציטרון. צורן מסבירה: "מעט מאוד מהמשתתפים שלנו הם אנשים לא פוליטיים. אלה לרוב אנשים שיש להם איזושהי מעורבות פוליטית בתפיסה שלהם. וגם אנחנו כאלה, אז אני מניחה שבגלל שהאירוע הזה נברא בצלמנו, זה יוצא ככה באופן טבעי".
ביאגון־ציטרון מנחה את הערבים. "מגיעים אלינו אנשים מכל מיני אזורים של המפה הפוליטית, אז אחרי 7 באוקטובר התחלתי לפתוח בדיסקליימר, ואמרתי שהמצב טעון ורגיש, אבל אלה טקסטים ומילים ואפשר להקשיב ולא להיבהל. כדי שאנשים יזכרו שהם באו לערב תרבות, והם יכולים לשמוע דברים גם בלי להסכים איתם".
ובינתיים כבר נערכות ההכנות לחגיגות העשור בבית החייל, האולם הגדול ביותר שבו הופיעו עד היום. "אנחנו משתדלות בכל יומולדת לחדש, וחושבות איך לצאת מהשטנץ", אומרת צורן. רשימת המשתתפים עוד לא נסגרה סופית, אבל מה שבטוח: השתיים מכינות ערב מגוון שיפגיש על במה אחת קולות, סגנונות ונקודות מבט שונים. אחרי עשר שנים נראה שהן עדיין מצליחות למצוא דרכים חדשות להזכיר שלפעמים כל מה שצריך כדי לרתק אולם שלם הוא אדם אחד, מיקרופון וטקסט טוב.
