רוח הרפאים של מנגלה: סדרת הדרמה הישראלית שעוררה סערה וזכתה בפרס בפריז
שלושה מהיוצרים הבכירים בתעשיית הטלוויזיה המקומית, רונית ויס ברקוביץ, משה זונדר ואסף גיל, יצרו יחד את "הגרמני" שעולה היום ב־yes וכבר זכתה בפסטיבל היוקרתי סיריס מאניה בפריז חרף המחאות נגדה. דרמת הריגול, שאחד מגיבוריה מתחקה אחר עקבותיו של מנגלה, מבוססת גם על סיפורים משפחתיים של היוצרים, אבל פונה במידה רבה דווקא לקהל בחו"ל
חמש פעמים ניסו מפגינים פרו־פלסטינים לקטוע את הקרנת הבכורה של "הגרמני", סדרה ישראלית חדשה, כאשר הוקרנה בסוף חודש מרץ באולם הענק בפסטיבל המוערך סיריס מאניה בפריז. בכל פעם קמו כמה מפגינים באזור אחר של האולם, נפנפו בדגל פלסטין וקראו קריאות בצרפתית בנוסח "ישראל רוצחים", עד שאנשי ביטחון פינו אותם. המארגנים של הטקס המשיכו את ההקרנה של שני פרקי הסדרה ברצף תוך התעלמות מהמהומה. ובסוף הפסטיבל, למרות ההתנגדות ולמרות היחס העוין ליצירה ישראלית בימי מלחמה אלה, יוצרי הסדרה רונית ויס ברקוביץ, משה זונדר ואסף גיל זכו בפרס התסריט הטוב עליה. "הזכייה היתה הפתעה", אומרת רונית ויס ברקוביץ. "ההנחה שלי היתה שהשופטים בפסטיבל לא ירצו להסתבך, לא ירצו עוד הפגנות ומחאות". גיל, שהיה היחיד שנשאר לטקס, ועלה לבמה לקבל את הפרס, דיבר בנאום התודה שלו "על החיבור החזק שלי ובעיקר של זונדר ורונית לרקע של הסיפור". כך הוא אומר בריאיון המשותף של השלושה ל"כלכליסט" לקראת עליית הסדרה היום ב־yes.
2 צפייה בגלריה
מימין: אסף גיל, רונית ויס ברקוביץ ומשה זונדר. “בזמן הכתיבה הבנו שהסדרה לא מיועדת רק לקהל ישראלי"
(צילום: אוראל כה ן)
"הגרמני" היא דרמת ריגול תקופתית מושקעת על ניצולי שואה החיים בקיבוץ ליד הכנרת. הסדרה, בבימויו של גבריאל ביבליוביץ' ("טיפול לילי"), מתרחשת בשני זמנים. היא מתחילה במחנה ריכוז בזמן השואה, במלחמת העולם השנייה, ומשם עוברת לשנת 1970, כאשר אחד מגיבוריה, קיבוצניק ששמו אורי זהבי (אוליבר מסוצ'י, הסדרה הגרמנית המעולה "אפל" בנטפליקס), נשלח מטעם המוסד לחדור לתא של קציני אס.אס לשעבר, במטרה לחפש אחר הפושע הנאצי יוזף מנגלה. גיל, שהסדרה היא רעיון מקורי שלו, אומר שהיא "סדרה על השואה אבל לא רק. בעיקר סדרה על ניצולי שואה", וזונדר, שחלק גדול מהעלילה מבוסס על סיפורה של אמו, אומר שזאת למעשה הסדרה הישראלית המתוסרטת הראשונה על השואה.
דנ"א משותף
רונית ויס ברקוביץ, בת 71, היא תסריטאית ויוצרת מרובת הצלחות מ"עניין של זמן" דרך "מרחק נגיעה" ועד "אזהרת מסע", קופרודוקציה ישראלית־נורבגית ששודרה בנטפליקס, וכעת עונה שנייה שלה עלתה כ"אזהרת מסע - אתונה" לאחר שהשותפים מהצפון קיבלו רגליים קרות. "הנורבגים הסתלקו מהקופרודוקציה. הם שברו חוזה", היא מספרת. "פשוט לא רוצים לעבוד עם ישראל". אסף גיל, בן 62, מוכר כמפיק של תוכניות הריאליטי המצליחות ביותר על המסך בשנים האחרונות מ"מאסטר שף" דרך "בואו לאכול איתי" ועד "חתונה ממבט ראשון". "הגרמני" היא הסדרה העלילתית הראשונה שהוא יצר.
משה זונדר, בן 59, הוא עיתונאי וסופר, הידוע בעיקר כתסריטאי הראשי של הצלחות ישראליות בינלאומיות כ"פאודה" והתסריטאי ואחד מיוצרי "טהרן". זאת הפעם הראשונה שזונדר וויס ברקוביץ כותבים יחד תסריט, אבל הם שיתפו פעולה בעבר. "רונית ערכה לי ספר פרוזה לכתר 'חי צומח דומם'", הוא מזכיר. ״הספר הוא סמי־אוטוביוגרפי על הילדות שלי בחולון כבן של ניצולת שואה, שנהפך אחר כך לסרט". על העבודה על "הגרמני" הוא אומר: "היה לנו חשק עצום לעבוד ביחד בידיעה שזה יהיה רומן נפלא. לי ולרונית יש דנ"א משותף. מספיק לפעמים רק מבט כדי להבין זה את זה, גם אם הסיפור שלנו מהבית לא היה אותו הדבר".
החיבור החזק לנושא שגיל הזכיר בנאומו וצוטט כאן למעלה הוא עובדת היותם של זונדר וויס ברקוביץ דור שני לשואה. בעבר סיפרה ויס ברקוביץ כי אמה, ניצולת אושוויץ, אמרה לה כשהיא היתה נערה: "עד גיל 16 היתה לי אמא ואני מכירה יחסים של אם ובת, אבל מהגיל הזה לא היתה לי ואני בטוח אעשה הרבה טעויות". ויס ברקוביץ הוסיפה שאכן עשתה. הסיפור של אמה ואביה משולב לאורך הסדרה. זונדר גדל בחולון, בבניין עם הרבה ניצולי שואה, לשכנה ממול ולשכנה מלמעלה היו מספרים מקועקעים על הזרוע. "לאמא שלי לא היה מספר על היד והיא לא דיברה על עברה. לקח לי זמן להפנים שהיא ניצולת שואה", הוא אומר. "בדיעבד זה חלחל עמוק עמוק אליי. ביום השואה היא היתה מסתגרת במטבח. היא לא היתה במחנות אבל רצחו את כל בני משפחתה. היא יצאה לבד. ילדה שהצליחה לשרוד. באיזשהו שלב אצל איכר צ'כי. הוא הסתיר אותה באסם".
הדמות של אנה (אניה בוקשטיין, "הפילגש"), בת הזוג של אורי ואחת הדמויות האהודות בקיבוץ, מבוססת עליה. "אנה, כמו אמא שלי, יצאה לבד מהמלחמה, כנערה צעירה שהמשפחה שלה נרצחה", מספר זונדר. את אורי מגלם כאמור השחקן הגרמני אוליבר מסוצ'י, שמדבר עברית פונטית. "היה לו קואצ'ר במשך חודשים", אומרת ויס ברקוביץ. בסדרה ניכר פער הגילאים בין בני הזוג. זה תואם את הסיפור שכתבנו, אומרים היוצרים, כי הוא הכיר אותה במחנה עקורים כשהיתה נערה. יש ביניהם הבדל של 15 שנה לפי התסריט.
ההפקה של "הגרמני" לא היתה פשוטה. "רצף של ניסים", מגדיר זאת אסף גיל. "ב־2014 הקמתי בחברה שלי מחלקה לפיתוח עם רענן שקד. עלה לי הרעיון הזה ואז פנינו למשה. זה היה טרום 'פאודה' וטרום 'טהרן'. עברנו דרך חתחתים, שכללה עבודה ישירה מול חברת אפל וכל מיני גופים אחרים, שעבדו איתנו ונסוגו. אפל האמריקאית עבדה איתנו על פיתוח הסדרה במשך שנה ואז נרתעה ויצאה מהפרויקט. קשה לעשות סדרות תקופתיות. אחרי מסע ייסורים הצלחנו להגיע לתקציב שמאפשר את זה. עיקר המימון בא מליונסגייט (חברת הפקה אמריקאית שאחראית לסדרות כמו 'מד מן' ו’הכתום זה השחור החדש’ - ר"ק) ולא מישראל. שלושה רבעים מהתקציב באו מהאמריקאים", הוא אומר. "אבל זאת הפקה ישראלית נטו. אנחנו הפקנו את זה לבד. בשלב מסוים חשבנו לעשות קופרודוקציה עם גרמניה, אבל בדיאלוג עם המפיקים הגרמנים נכנסו כל מיני רגישויות גרמניות ולא רצינו ללכת על ביצים. רצינו לספר את הסיפור כפי שהוא. ליונסגייט הם המפיצים של הסדרה, והם כרגע נמצאים בקשר מול גורמים שונים בעולם. בחודשים הקרובים היא תעלה בגרמניה במגנטה שזו פלטפורמה של דויטשה טלקום".
האם ליונסגייט (או אפל בעבר) ביקשו התאמות לקהל בחו"ל, שאינו ישראלי או יהודי, ולא יודע על השואה כמונו או על הקיבוץ?
"הם לא ביקשו. זה כן ליווה אותנו במחשבת הכתיבה כי הבנו שהסדרה לא מיועדת רק לקהל ישראלי אז ניסינו להבהיר מלכתחילה עניינים שאינם מובנים אולי לכולם”.
"זאת סדרה שלא קל למכור", מוסיף גיל, "כשהיא תיחשף בכל הדרה יבינו שיש בה משהו טיפה חתרני. השואה מסופרת בראייה מעט שונה מהאופן שסיפרו סיפורי שואה עד היום. כל אחת מהדמויות נושאת עמה סודות ושקרים שכאשר הם מתגלים, הם מטלטלים את אמות הסיפין".
מגרמניה לקפלן
"הסדרה הצטלמה בשיא המלחמה", מספר גיל. "אוליבר, שאין לו זיקה לישראל וליהדות, בא לישראל ולא היתה לו שום בעיה להיות כאן. הוא ציוני יותר מציוני". ויס ברקוביץ מוסיפה: "הוא ישב בחדר מדרגות בזמן האזעקות". וזונדר אומר: "הוא היה בלפחות שלוש הפגנות איתנו בקפלן. כל הזמן שאל מה כתוב על השלט הזה ומה על זה? קנה חולצה לשחרור החטופים. זה ממש היה חשוב לו". השלושה מספרים שסיפר שסבו מצד אמו היה נאצי. הבחירה בשחקן גרמני נבעה מכך שהוא צריך היה להיות "יותר גרמני מגרמני", מסביר זונדר. "כי התא שאליו הוא צריך לחדור הוא של אנשים חשדנים. זה תא לא חוקי, סגור, מסווג. הכניסה לשם היא מאוד מסובכת ומסוכנת".
"עניין הזהות תמיד מעניין אותי. הזהויות שלנו שבורות ומורכבות", הוא ממשיך. "פעם ראיינתי את הסופר אהרן אפלפלד שאמר לי שטבועים בנו זיכרונות וחוויות של דורות קודמים שאנחנו אפילו לא יודעים על קיומם. לי לא היו סבא וסבתא. זה לא היה חסר לי כי לא הכרתי את זה", אבל ההיעדר נכח. "אני נורא קינאתי בילדים שהיו להם סבים", מדגימה ויס ברקוביץ את מה שוודאי עלה בשיחות ביניהם בזמן הכתיבה. "בכיתה ד' זכיתי בתחרות חיבור ארצית של בתי ספר יסודיים על חיבור שהכותרת שלו היתה 'למה לי אין סבא וסבתא'".
אחד הרגעים שהיו לה במיוחד מרגשים בזמן העבודה על הסדרה היתה בקריאה של הטקסט בחדר ישיבות במשרדים של אסף גיל. "הגענו לרגע שתלמה (שרה וינו אלעד, "שישה אפסים") נתנה מונולוג על הילדות שלה לפרויקט עדויות, שהוא בעצם הסיפור של אמא שלי. אני התחלתי ממש לבכות. היא סיפרה סיפור שאני מכירה מילדותי, של אמא שלי שעומדת מול מנגלה. יש בסדרה המון דברים שלקוחים מהחיים שלי ושל משה, כולל זה שהייתי מקשיבה לצעקות של ההורים שלי מתוך סיוטים מהדלת הסגורה בלילה. הכל נעשה עם הרחקת עדות, אבל אלה סיפורים ביוגרפיים. אני מצטערת שההורים שלי כבר אינם הרבה שנים, ולא יכולים לראות את הסדרה".
זונדר מדבר לא רק על זיכרונות אלא על תפיסת עולם, שנובעת מהיותו בן של ניצולה, תפיסת עולם שהביא לסדרה. "אני תמיד זוכר את האיכר הצ'כי שהציל את אמא שלי", הוא אומר. "אני מאוד רוצה להאמין שהייתי עושה את המעשה שלו. הוא סיכן את חייו, את חיי אשתו וילדיו. אני רוצה להאמין שהייתי מגיע לגדלות נפש כזאת".
