יוסי שטרית מציג: הבנדיט הכי מתוקתק בשכונה
אחרי הרפתקה תאילנדית קצרה שנכשלה שטרית חוזר עם בנדיט, בר אוכל חדש, גרסה משוחררת של מסעדת היוקרה שלו. והוא שב ומוכיח שבישול עילי זה הפורטה שלו
בתחילת 2025 פתח יוסי שטרית את מה שאמורה להיות ההרפתקה הראשונה שלו כמסעדן בלבד: בר־מסעדה תאילנדי בהובלתו של השף תומאס זוהר בשכונת נגה האופנתית ביפו. המקום החזיק שבעה חודשים בלבד עד ששטרית בישר במפתיע על סגירתו. "הבחירה בזוהר לא הוכיחה את עצמה כמוצלחת", הוא אמר ולא הרחיב. פחות מחודשיים אחרי הוא חוזר ללכת על בטוח במגרש הביתי שלו, ופותח באותו לוקיישן את בנדיט, המציע גרסה נגישה יותר של הבישול היוקרתי והיקר שהוא מגיש במסעדת הדגל הנוכחית שלו, היבה. מנות קטנות, זולות יותר (הכל יחסי) ובעיקר אווירת בר משוחררת, בניגוד להיכל שלו במגדלי מידטאון.
שטרית הוא, כידוע, מבכירי השפים בישראל, ולטעמי גם מהטובים בה. הוא החל את דרכו במסעדת הגורמה ויולט באודים, פתח את קיטשן מרקט בנמל תל אביב, ומשם המשיך למשייה שבה בישל פרשנות מודרנית מזהירה לאוכל מרוקאי. זאת היתה הפעם היחידה שמישהו הצליח לעשות דבר כזה מאז רפי כהן, וזה אומר הכל. בינואר 2022 פתח את היבה בה הוא מבשל אוכל עילי מעוצב למשעי, ובין לבין הפך לכוכב טלוויזיה ב"משחקי השף".
הגענו לבנדיט יומיים לאחר הפתיחה. אם חשבתי שלפחות בימים הקריטיים של ההקמה אראה כאן את שטרית, התבדיתי. אבל עושה רושם שהצוות הצעיר מסתדר היטב בלעדיו. התחלנו במנת לחם וחמאה (מוקצפת ושרופה) קצת קטנה יחסית למחיר (28 שקל), אבל טעימה. המשכנו לסשימי טונה עם מלון וקיווי בפונזו (סויה ומיץ יוזו) ושמן חילבה. זאת היתה הפעם האחרונה בארוחה שבה דמה האוכל למה שמקבלים כיום בכל מקום, רק בביצוע עילי.
סנדוויץ’ השרימפס התגלה כיצירה ארכיטקטונית קטנה שמזכירה ויזואלית את המנות של היבה, והיה נהדר. המשכנו במנה שהולכת עם שטרית כבר שנים: ביצה רכה מבושלת ב־64 מעלות בדיוק עם פטריות, קרוטונים וקרם גבינת פקורינו ממחלבת "פלורה". זה היה מושלם, לא פחות. מנה לפנתאון. גם הניוקי הפריזאי היה מושלם. הוא שחה ברוטב בר בלאן עם גרמולטה, תוספת איטלקית קלאסית העשויה במקור מגרידת לימון, שום ופטרוזיליה, כאן שטרית מכין אותה על בסיס אצות. לא פחות טוב ולא פחות כבד היה הרייט טלה, מעין ממרח צרפתי קלאסי שהוגש בקערה עם פירה חמאתי, חומץ תפוחים ומעין תפוצ'יפס תוצרת בית מעל.
הקינוחים הצטיינו מעט פחות מהאוכל. עוגת השוקולד היתה פשוטה, וגם התאנים בסירופ, פולי הקקאו והקרם פרש שליוו אותה לא שינו זאת. זה היה טעים אבל לא מה שמצפים משף שהוא גם קונדיטור מחונן כמו שטרית, בטח לא אחרי ארוחה מושלמת כזו. הסוטלאץ' (פודינג האורז) היה יותר טוב אם כי האורז היה טיפה פחות עשוי מהרגיל, ולווה בדלעת בתפוזים וגרעיני דלעת מסוכרים. בנדיט, בניגוד לשמו, הוא ממש לא מקום בריוני או פרוע, הוא אפילו טיפה מהוגן מדי יחסית לבר. וכרגיל אצלנו, מאוד יקר, אבל זוהי בהחלט אופציה טובה לפגוש שוב את המטבח של שטרית בלי כל הטקס של היבה, וזה מאוד משמח.
בנדיט, ניצנה 20, יפו.
לפני הטיפ:
לחם וחמאה - 28 שקל
סשימי טונה – 72
סנדוויץ' שרימפס – 82
ביצה – 62
ניוקי - 72
רייט טלה - 87
עוגת שוקולד - 48
סוטלאץ'- 48
שתי כוסות בורגון אדום – 114
