ממחווה מרגשת לרמי הויברגר ועד הרומן החדש של מחברת "אופוריה": המלצות לסוף השבוע
וגם: "חטיפה" בכיכובו של אידריס אלבה חוזרת לעונה שנייה, תערוכה חדשה למעצבת המוערכת דורין פרנקפורט, מסעדת קלארו עם מיטב התוצרת החקלאית של עמק חפר - ועוד דברים שלא כדאי לפספס
טלוויזיה
אידריס אלבה חוזר עם המותחן האולטימטיבי
כשעלתה הסדרה "חטיפה" בקיץ 2023 באפל TV אלו היו ימים תמימים יותר, והשם שלה עוד לא הפעיל כל טריגר ישראלי אפשרי. אז היא הוכיחה את עצמה כאקשן סוחף ביותר ומהנה עד מאוד, בעיקר בגלל הכוכב שלה אידריס אלבה ("הסמויה", "לותר"), שנחשב במשך שנים למועמד המושלם לבונד הבא, ובסדרה הזו קל להבין למה. הוא מגלם את סאם נלסון, עורך דין ואיש עסקים שטס בביזנס מדובאי ללונדון, ובמהלך שבעה פרקים שחלפו ביעף הוא מצליח להציל את המטוס מטרוריסטים שפועלים בו.
נלסון הוא נושא ונותן תאגידי, ומה שעשה במטוס היה להשליך מיכולותיו האלה על תיווך באירועים עם בני ערובה. הוא עושה את זה במיני תחבולות כל כך מתוחכמות, שחלק מהנוסעים לא ידעו אם הוא מהטובים או הרעים. אנחנו, הצופים בבית, שראינו אותו שולף אייפון עדכני מהכיס בדקות הראשונות (מעשה שלפי אפל רק דמויות טובות עושות), ידענו שהוא יותר רודף צדק מרודף בצע.
בשבוע שעבר עלתה העונה השנייה, ונלסון מגיע הפעם לרכבת התחתית בברלין, שם תתרחש החטיפה. גם הפעם כל שעה ברכבת תהיה שקולה לשעה במציאות (כמו "הפיט" וכמו "24"), ושוב כל פרק יעלה פעם בשבוע. כל מידע על העלילה יהיה ספוילר, אבל ניכר שהכריזמה של אלבה עושה את העבודה, והמתח בתוך הרכבת, עם הדינמיקה בין הנוסעים השונים, עדיין מספק. הסדרה נשארת צפייה ממכרת שמשאירה את תשומת הלב והחרדה גבוהות, מה שמעלה את התהייה אם לא כדאי לחכות שכל הקרונות, כלומר הפרקים, יעלו לסטרימינג, ואפשר יהיה לנסוע ברכבת אקספרס.
רותה קופפר
אופנה
תערוכה מקיפה לדורין פרנקפורט מוכיחה שהיא תמיד היתה צעד לפני כולם
במוזיאון אשדוד לאמנות מוצגת בימים אלה תערוכה יוצאת דופן: על פני שלוש קומות משתרעים חמישה עשורים של עשייה של המעצבת הישראלית המוערכת דורין פרנקפורט, שעוד מראשית דרכה באמצע שנות השבעים דיברה על ייצור מקומי, קיימות ובגדים ששורדים את הזמן. מאז ומתמיד היתה לפרנקפורט אג'נדה ברורה בנוגע לתעשיית האופנה המקומית, היא ראתה בה חלק מחוסנה הכלכלי של המדינה ואמצעי ליצירת מקומות עבודה ושיתופיות, ובתערוכה "פועלת אופנה" הרעיונות האלה באים לידי ביטוי.
התערוכה עוסקת גם בהתייחסות של פרנקפורט למגדר ולזהות מגדרית, וכן לקיימות ומיחזור, הרבה לפני שהנושאים האלו היו אופנתיים. מוצגות בה ההשראות שלה מהתרבות וההיסטוריה המקומית, למשל אמן הריקוד העברי ברוך אגדתי והציירת אביבה אורי, התשוקה שלה לצבע השחור, ופריטים מתוך ארכיונה האישי ובהם אלבומי תמונות משפחתיים. "אני מאמינה שאנשים צריכים להיות מולטי פרופשן. אני לא עושה דבר אחד. תמיד ידעתי לעשות הכל – מגזרות ועד עיצוב חלון ראווה ודיוור", אמרה באחד הראיונות עמה. עד 30.5.
עילית מינמר
ספר
משולש יחסים וכתיבה שנונה ברומן החדש של מחברת "אופוריה"
יש עוד קצת זמן עד ולנטיין, אבל אפשר להתכונן בינתיים עם רומן שהוא סיפור אהבה מורכב ונוגע ללב, שאומנם עובד עם הנוסחה אבל גם יודע להתחכם לה: ״לב המאהב״ של הסופרת האמריקאית לילי קינג (הוצאת פן). בלב הרומן משולש יחסים: הגיבורה, המכונה ג’ורדן בריפרור ל”גטסבי הגדול”, היא סטודנטית לתואר ראשון בספרות וחולמת להיות סופרת. בקורס על ספרות המאה ה־17 היא פוגשת שני סטודנטים חכמים, סאם ויאש, שמתגוררים בביתו היפה של פרופסור הנמצא בשנת שבתון. היא נחשפת לעולם שלהם, שעשוי גם הוא מסיפורים, מילים, משחקים ובירות. היא וסאם נעשים זוג ואז נפרדים, ובהמשך היא מתקרבת ליאש. זה קשר רציני אבל משהו משתבש.
החיים נמשכים והזמן עובר, והנה מגיעה המחצית השנייה של החיים. ג׳ורדן כבר אשה בוגרת, נשואה ואמא לשניים, וגם סופרת מצליחה. אבל מפגש אקראי מחזיר אותה אל העבר, והיא צריכה להתמודד עם כל הבחירות שעשתה בחייה. זה ספר שכתוב בחן, בשנינות, יש בו חוכמה והוא לא נופל למלכודות. לילי קינג כתבה שישה רומנים שהיו לרבי־מכר, בהם ״אופוריה״ (כתר). “הניו יורק טיימס” מגדיר אותה ״מלכת המתח המיני״, אבל נראה שהיא יותר מזה, מפני שהיא מבינה דבר או שניים על אהבה.
שירי לב־ארי
מוזיקה
פעמיים ספרינגסטין
ביום שישי יעלה בדיסני+ הסרט ״ספרינגסטין: הדרך משום מקום״ שבו מגלם ג׳רמי אלן ווייט את ברוס ספרינגסטין בשנות השמונים, כשהוא מדוכא ומקליט לבד את ״נברסקה״. הסרט, שעורר סקרנות רבה לפני צאתו ואכזבה מסוימת אחריה, לא מספיק טוב, אבל בצפייה ביתית כדאי לשים לב לחלק הכי מעניין בו: איך ספרינגסטין שופך אל הטייפ הביתי שלו כמות עצומה של שירים, הפדנטיות שלו באולפן, והאופן שבו האלבום הזה יוליד בסופו של דבר גם את ״נולד בארצות הברית״, האלבום הבא, שיהיה המצליח ביותר שלו. הדבר הכי טוב שעשה ״ספרינגסטין: הדרך משום מקום״ הוא להזכיר לעולם את קיומו של ״נברסקה״, אלבום נפלא, אינטימי וצורב שלפעמים הולך לאיבוד מול השירים הסוחפים יותר שספרינגסטין כתב והקליט.
ולכן, לכבוד עליית הסרט, יצר ספרינגסטין סרט הופעה נוסף, שגם הוא עלה באחרונה בדיסני+, שבו הוא מבצע לבד על במה את כל שירי ״נברסקה״. זהו אלבום שנולד בעקבות צפייה של ספרינגסטין בסרטים, והשירים בו היוו השראה לסרטים (כמו למשל ״הרץ האינדיאני״ של שון פן). "נברסקה" הוא אלבום למעריצים מתקדמים, אבל בזכות שני הסרטים האלה יהיה כעת קהל שיגלה אותו מחדש, ויישבה בקסם שלו, כי בו ספרינגסטין לא שר באיצטדיון, אלא לוחש לנו את שיריו באוזן.
יאיר רוה
אוכל
לאכול את עמק חפר בקלארו
מסעדת קלארו הנחשבת של השף רן שמואלי והשף בפועל טל פייגנבאום מקדישה את החודש הקרוב למיטב התוצרת החקלאית של עמק חפר. קלארו עורכת יוזמות כאלה כבר שנים (בעבר, למשל, הוקדש חודש לעוטף עזה), והמחווה הזאת ראויה לשבח.
הפעם ייכנסו לתפריט הגבינות הנהדרות של המחלבה הקטנה מגבעת חיים ושל משק דוד מאחיטוב, הטחינה משומשום מקומי של מסיק מגל, והיינות של יקב ויתקין העושה שימוש בזנים ים־תיכוניים. שף פייגנבאום יכין מנה של פסטה לימונה עם גבינת ריקוטה מעושנת של המחלבה הקטנה ולימוני אינטרדונטו מהעמק, ומנת פטריות מחוות היער של עמרי מגיד ואיתי קרויטרו, עם חלמון, ציר אספרגוס וגבינת ירדן קשה. ומה בקינוחים? הקונדיטורית עפרי רהב יצרה טוויל משומשום מגל עם קרם אנגלז טחינה, וגלידה מחלב העזים של משק דוד עם תותים אורגניים ממשק בת האיכר. לפרטים נוספים - לחצו כאן
חיליק גורפינקל
מחווה
להתגעגע לרמי הויברגר ולצפות בסרטים שאהב
חמישה חודשים חלפו מאז מותו של השחקן רמי הויברגר מסרטן, וסינמטק תל אביב יפתח ביום שישי תוכנית מחווה לזכרו, שתימשך עד 31 בינואר. התוכנית תיפתח בצהריים בשיחה עם חבריו לחמישייה הקאמרית, מנשה נוי, קרן מור ודב נבון, והבמאי איתן צור, ויוקרנו מערכונים מהתוכנית. בהמשך יוקרנו הסרטים "להרוג דבורה" ו"מבצע סבתא", ותתקיים שיחה עם הבמאי דרור שאול ועם גל, אחיו של רמי. לאורך השבוע יוקרנו סרטים שאהב: "גוסט דוג: דרכו של סמוראי", "אבודים בטוקיו", "חנה ואחיותיה", "סיפור קצר על אהבה" ו"הדייר", עם הקדמה אישית על דמותו, מחשבותיו ואהבותיו הקולנועיות.
יונתן גת, שעורך את התוכנית, מספר: "היו לרמי ולי שעות של שיחות על קולנוע שעזרו לו להתגבר על הכאבים החזקים. דיברנו על היוצרים שהעריץ – קישלובסקי, ג'ים ג'רמוש, וודי אלן, פולנסקי, קופולה. רמי ידע לנתח סרטים לעומק, ואני הכנתי לעצמי רשימת צפייה חובה על פיו. זו ההזדמנות ליהנות מהרשימה הזאת ולהיזכר כמה אדיר הוא היה, שחקן שלא פחד לשחרר מתוכו את כל השדים שסחפו אותו אל שיא של עוצמה קומית ודרמטית".
מאיה נחום שחל
