סגור
פנאי שלמה אברבנאל
שלמה אברבנאל (צילום: אמנון ספקטור)

אנרגיה חלופית: המלצות לשעות של פנאי

להתרפק על קלאסיקות ישראליות, לחזק מעצבים מוכשרים מהעוטף, לעבד זיכרונות משפחתיים, לברוח לערבות מינסוטה של "פארגו", לתמוך בחקלאי ותיק מהנגב ולצלול להיסטוריה של השחורים באמריקה עם "ראסטין"

מופע
להתרפק על קלאסיקות ישראליות
המופע האחרון המשותף של העבריות היה בשישי 6.10, ערב לפני פרוץ המלחמה. למחרת העולם התהפך, ורק עכשיו הן החליטו לאזור כוחות להתאחד מחדש ולהופיע. "כחלק מהניסיון למצוא יופי ושפיות במציאות הבלתי נתפסת שלנו, החלטנו להתאסף שוב ולשיר את השירים הכי יקרים לליבנו מתוך הרפרטואר שלנו", אומרת חברת ההרכב ענת מושקובסקי. "במקום להתמקד במשוררת אחת בלבד, כמו שלרוב אנחנו עושות, הפעם כל אחת מאיתנו תבחר לבצע שיר אחד, שיר שמהדהד ובוער בה כרגע". בשבת בצהריים במוזיאון תל אביב הן יעלו למופע מיוחד שיכלול שירים מהרפרטואר שלהן, הכולל פרשנות ועיבודים חדשים לקלאסיקות הנפלאות של אלתרמן, לאה גולדברג ושושנה דמארי. בהרכב של העבריות חברות עשר מוזיקאיות מוכשרות, בהן קרני פוסטל, רז שמואלי ואולה שור סלקטר. גם בימים כתיקונם מספקים המופעים המהוקצעים שלהן ניחומים והתרפקות על הדברים הטובים שיש לנו, אז על אחת כמה וכמה בימים קשים אלה.
כרטיסים: tinyurl.com/3jfebrm5
מאיה נחום שחל

6 צפייה בגלריה
פנאי העבריות
פנאי העבריות
העבריות
(צילום: משה צ'יטיאת)

שופינג
לחזק מעצבים מוכשרים מהעוטף
שש חולצות טי, שעוצבו במסגרת פרויקט של רשת סטורי בשם “Border Story” מספרות את סיפורם של שלושה מעצבים — ירון גלברד מבארי, איתמר מזרחי מקיבוץ רעים והודיה אדר עסיס מנחל עוז, שחוו את אירועי 7 באוקטובר; ושל המעצבת דנה זוהר מסטורי, שאיבדה את חברתה הטובה ג'ני ניסימבוים כרמלי שנרצחה במסיבה ליד רעים. על חולצה של גלברד, המוכר בשם ירו, לצד הכיתוב “בארי”, מודפסת קשת שבסופה האחד ענן ובקיצה האחר אש. על חולצה אחרת שעיצב מודפס בית עם פרחים. "נולדתי בקיבוץ, אחרי הצבא עזבתי ללימודים ובתחילת אוקטובר חזרתי לשם סופית", אומר ירו. "ב־6.10 סיימנו, בן זוגי ואני, להעביר את כל הדירה, ובשבת התעוררנו להדי פיצוצים. 12 שעות היינו בממ"ד, ואז החלטנו לנסות לברוח. לא היו חיילים מסביב, רצנו לבד. זה היה סרט. בשבוע הראשון הדרך שלי להתבטא הייתה לספר סיפורים מהאימוג'ים של האייפון: בית, קשת, ורד. זה מה שגם תירגמתי לחולצות: בצד הקדמי משהו אופטימי יותר, באחורי הדפס פסימי, שבור ומרוסק". מזרחי, שחזר גם הוא לקיבוצו אחרי כמה שנים של היעדרות ופתח שם סטודיו, בחר בהדפס של ורד אדום לזכר סבתו ורדה הרמתי, בעלת השיער האדמוני והליפסטיק האדום, שנרצחה באותה שבת, ובאיור של תל ג'מה הסמוך לרעים ומזוהה עימו. אדר עסיס בחרה בעפיפונים שמסמלים את צעדת ראש השנה של הקיבוץ שלה, ומתחת הכיתוב "לחזור הביתה", בכתב ידו ובהשראתו של הרבש"ץ אילן פיורנטינו שנהרג, והשיר האהוב עליו היה "לחזור הביתה" של התקווה 6. 180 שקל. הרווחים נתרמים לארגוני הסברה. לכניסה לאתר - לחצו כאן.
עילית מינמר

6 צפייה בגלריה
פנאי
פנאי
מימין איתמר מזרחי, הודיה אדר עסיס וירון גלברד. סמלים ודימויים מ־7 לאוקטובר
(צילום: עירד נצר)

תערוכה
לעבד זיכרונות משפחתיים
לצפות באמנות לאחר 7.10, במיוחד באמנות שעוסקת בפרידה מבית המשפחה, מדור הסבים ומהחפצים שלהם, זו חוויה טעונה במיוחד. עירית בראל־בסן יצרה את ״עקבות״ לפני פרוץ המלחמה, אבל כעת התערוכה השקטה הזו, בגלריה בנימין בתל אביב, מקבלת משמעות אפוקליפטית כמעט. בראל־בסן מכניסה אותנו אל המקום הכי ביתי ומשפחתי שלה, באמצעות התמודדות עם החפצים והציורים שירשה מסבתה ומסבא הצייר שמואל גולדשטיין. את ערב־רב החפצים שקיבלה מסבתה היא מפרקת ומרכיבה מחדש במיצב ״בית קברות לחפצים שימושיים”. אלו חפצים יומיומיים שנועדו להיזרק, אבל ניצלו זמנית, נצבעו באפור וקיבלו מראה אחיד, כמו פסלים שקפאו והופקעו מהזמן ומהחיים האנושיים. את הזיכרונות מהסטודיו של הסבא, הצייר הנשכח שמואל גולדשטיין, מעבדת בראל־בסן בטכניקה צילומית־ציורית מבריקה ומקורית: הדפסי ציאנוטייפ כחולים עזים שנעשו מצילומים בסטודיו של הסב, שעליהם היא מציירת ורושמת טבע דומם בווירטואוזיות קלאסית. התוצאה מפתיעה ומתעתעת, ונדמית כרוח רפאים של דימוי, עד שקשה להבחין היכן מסתיים הצילום ומתחיל הציור. אוצרת: מיטל מנור.
יקיר שגב

6 צפייה בגלריה
פנאי יצירה של עירית בראל־ בסן
פנאי יצירה של עירית בראל־ בסן
יצירה של עירית בראל־ בסן
(צילום: יובל חי)

טלוויזיה
לברוח לערבות מינסוטה של "פארגו"
"פארגו", סדרת האקשן הסמי־קומית, המבוססת במקור על סרטם של האחים כהן בעל אותו שם, חזרה כעת לעונה חמישית ב־HOT, לערבות המושלגות של מינסוטה שבהן הצבע היחיד המפר את השממה הוא אדום, אדום דם. מי שאלימות בוטה, גם אם מופרזת בכוונה, מקשה עליו את הצפייה בימים אלה, ראו הוזהרתם. יש בעשרת הפרקים של הסדרה גם חטיפה, וגם כלי נשק קרים וחמים מכל הסוגים.
מה שעוד יש בה, ולכן היא במיוחד טובה העונה, זה צוות שחקנים מהמיטב, ובראשם ג'ון האם ("מד מן", ובאחרונה גילם גם מעין אילון מאסק ב"תוכנית הבוקר") בתפקיד רוי טילמן, שריף רשע המזוהה בתפיסותיו והתנהלותו עם הנשיא האמריקאי הקודם (ולמרבה החשש העתידי) טראמפ, וג'ונו טמפל ("טד לאסו") כעקרת בית, שהוא רודף אותה, והיא תמימה למראה ולא למעשה. כשהשוטרים (עם כובעי הפרווה שנהפכו למזוהים עם הסדרה) אומרים לעצורה "זאת עובדה, זאת המציאות", משיב להם מנגד, אחד מאנשי פארגו, "עם כל הכבוד יש לנו המציאות שלנו", כהדהוד לממשל טראמפ עם העובדות האלטרנטיביות שלו. על כך משיב לו השוטר, בשפת הסדרה מרובת הקריצות, ובתסכול מסוים "אין דבר כזה". נכון, יש עובדות, ואחת מהן היא שהסדרה הזאת מענגת.
רותה קופפר

6 צפייה בגלריה
פנאי ג'ון האם ב פארגו
פנאי ג'ון האם ב פארגו
ג'ון האם בפארגו
(צילום: FX)

אוכל
לתמוך בחקלאי ותיק מהנגב
גם עכשיו, כששווקי איכרים פורחים בכל פינה, ממשיך שוק האיכרים הוותיק בנמל תל אביב להוביל את המחנה באיכותו, רצינותו ובמגוון שלו. הוא פועל כל יום שישי משש בבוקר כבר 15 שנה, ובשבועות האחרונים הצטרפו אליו גם לא מעט חקלאים. למשל, משק אורגניקא המקסים מיתד שערך קטיף חילוץ של האבטיחים שלו, תחת אש כמעט, ומשתלת בן־בן מנתיב העשרה שהביאה לשוק את הפרחים שלה. אבל זה הזמן להעלות על נס את האיש שהתור אצלו הוא תמיד הכי ארוך, הלוא הוא שלמה אברבנאל הוותיק ממושב תאשור בנגב הצפוני. התוצרת שלו אולי פחות יפה מאחרים אבל אוי כמה שהיא איכותית, טעימה ובריאה. כמו לא מעט חקלאים גם הוא נותר בלי עובדים אבל בכל זאת מצליח שבוע אחרי שבוע להגיע עם פירות הדר, מלפפונים רגילים ומיובלים, שלל עשבי תיבול בהם בזיליקום תאילנדי, מנגולד, תרד, עלי אזוב הודיים, עלי דפנה ומה לא. השבוע יתארחו בשוק גם שיראל ברגר ממסעדת אופא, פאנגיז מגדלי הפטריות ממושב מבקיעים ועוד.
חיליק גורפינקל

6 צפייה בגלריה
פנאי שלמה אברבנאל
פנאי שלמה אברבנאל
שלמה אברבנאל
(צילום: אמנון ספקטור)

סרט
לצלול להיסטוריה של השחורים באמריקה עם "ראסטין"
סרט הקולנוע "ראסטין" (זמין לצפייה בנטפליקס) כבר מעורר זמזומי מועמדות לאוסקר לשחקן הראשי קולמן דומינגו, לא מעט בזכות העובדה שעל הסרט חתומים כמפיקים ברק ומישל אובמה, ובזכות העובדה שהבמאי ג'ורג' ק' וולף יצר לפני כן את "הבלוז של מא רייני", שהיה מועמד לפני שנתיים לשפע אוסקרים (וולף הגיע מהתיאטרון, שם ביים את הגרסה המקורית של "מלאכים באמריקה" של טוני קושנר).
"ראסטין" מספר סיפור לא מוכר על ביארד ראסטין, האיש שעמד לצידו של מרטין לות'ר קינג בשנות השישים, היה חברו הטוב ויד ימינו, והאיש שהגה, יזם והפיק את הפגנת הענק בוושינגטון די.סי באוגוסט 1963, אליה הגיעו רבע מיליון שחורים לשמוע את קינג נושא את נאומו ההיסטורי, "יש לי חלום".
הסרט מעורר עניין בזכות העובדה שבעוד השחורים באמריקה ניהלו מאבק לשוויון זכויות מול הממסד הפוליטי הלבן, הם גם הפנו עורף לראסטין האמביציוזי, האידיאליסט והפציפיסט, בין השאר בגלל שהיה גיי. וכך, תנועה לשוויון זכויות בעצמה חטאה באפליה ובהומופוביה.
זהו סרט דידקטי וענייני (דסטין לאנס בלאק, זוכה האוסקר על התסריט של "מילק", הובא לשכתב את התסריט), אבל הוא מספר סיפור מעניין על דמות שנשכחה מדברי ימי המאבק נגד הגעזנות באמריקה. במקביל לעליית הסרט העלילתי, עלה בנטפליקס גם סרט תיעודי מעניין בשם "Stamped From The Beginning" הסוקר את תולדות הגזענות נגד שחורים באמריקה. שני הסרטים יחד יוצרים דאבל פיצ'ר חינוכי ומעורר מחשבה על לידת הגזענות, המלחמה בה ונקודות העיוורון שגם אקטיביסטים סובלים מהן.
יאיר רוה
6 צפייה בגלריה
מתוך הסרט ראסטין פנאי
מתוך הסרט ראסטין פנאי
מתוך הסרט "ראסטין". דידקטי וענייני