תחתוני הסבתא שוב כאן: הבריטים חוגגים את חזרת "ברידג'ט ג'ונס" לקולנוע
הביקורות לא הפריעו לבריטים לחגוג את חזרת המותג האהוב עליהם למסך הגדול. ההקרנות סולד אאוט, והצופות מגיעות עם שמפניה ואהבה לזו שלימדה אותן להיות הן עצמן
ב־1996 ראו אור שני ספרים משני צדי האוקיינוס האטלנטי; שניהם היו מבוססים על טורים שבועיים בעיתון, שניהם מכרו מיליוני עותקים ושניהם הולידו שתי גיבורות תרבות, שהיו במקרה רווקות אורבניות בנות 30 פלוס, עם דגש על הפלוס. "סקס והעיר הגדולה" הביא לנו את קארי ברדשו מניו יורק, ואילו "יומנה של ברידג'ט ג'ונס" הציג לעולם את הבחורה הלונדונית שספרה ביומנה המעט אובססיבי קלוריות, סיגריות ומזמוזים עם הבוס החתיך שלה (לפחות הפריט השלישי לא יעלה על הדעת בימי #Metoo, בעיקר כשהבוס זה שהתחיל עם צביטות בישבנה במעלית).
שתי הנשים לא היו בדיוק תקינות פוליטית, ולכאורה עישנו יותר מדי והיו מרוכזות מדי בסקס, אבל די מדהים לחשוב שאז הן מילאו חסך חמור בייצוגן של נשים לא נשואות ב"גיל מסוים" בתרבות הפופולרית. היום המגזר הזה מכוסה היטב מכל הכיוונים, הרבה מאוד בזכות ג'ונס וברדשו. לקראת יציאת הסרט הרביעי בסדרה, "ברידג'ט ג'ונס: חוזרת לשוק", הדיון בסוגיה אם ברידג'ט ג'ונס עדיין רלבנטית התחדש בפול ווליום בבריטניה, כשלמעשה מעולם לא פסק.
2 צפייה בגלריה
רנה זלווגר בפרימיירה של "ברידג'ט ג'ונס: חוזרת לשוק"
(צילום: Anthony Sinclair/Getty Images)
הסרט עצמו, שהלן פילדינג, היוצרת של ג'ונס, הכריזה כי יהיה האחרון בהחלט בסדרה, שלשל לכיסי מפיקיו כ־33 מיליון דולר בסוף השבוע הראשון להקרנתו ברחבי העולם (גם בישראל), מחצית מהם בבריטניה לבדה, שם כל ההקרנות בוולנטיינ'ז דיי, ולא רק בו, היו סולד אאוט ומלאות במסיבות מאולתרות של רווקות צעירות ופחות צעירות, וגם של נשים נשואות, חלקן גדלו על ברכי ג'ונס ואחרות התוודעו אליה באיחור, אבל כולן נאמנות לה לעולמים ורבות מהן באו לראות את הסרט יותר מפעם אחת. הן התייצבו עם דליי פופקורן, ופה ושם עם בקבוקי שמפניה, וחגגו את הרומן שלהן עם מי שממנה למדו לא להתנצל על גילן, על משקלן ועל נשיותן, ולהיות "הן עצמן", גם אם — בניגוד לברדשו המפוקסת והמתוקתקת יותר, ואולי גם הפלקטית יותר — ג'ונס נטתה מאז ומתמיד ללבוש את הבגדים הלא נכונים, לומר את הדברים הלא נכונים ברגעים הלא נכונים, ובכלל לעשות בושות בפומבי. דווקא בשל כל אלה היא כל כך אהובה עד היום, כמעט 30 שנה אחרי שנוסד ה"יקום" שלה.
2 צפייה בגלריה
ראש הממשלה הבריטי קיר סטארמר. השמועות שגרסו שדמותו של מארק דארסי מבוססת עליו
(צילום: HENRY NICHOLLS / AFP)
פובליציסטיות ובעלות טורים בבריטניה הצהירו שמשהו טוב בעולם שיש בו מקום גם לסיפורה של אלמנה בת 50 ומשהו עם שני ילדים קטנים. ברדשו חוותה אלמנות אף היא ב"פשוט ככה", הסיקוול המפוקפק של "סקס והעיר הגדולה", אבל היא אל־הורית. רבות מאותן כותבות גילו שהן שבות בקביעות אל הספר הראשון מעלילות ג'ונס, שהיה מעין הדהוד מודרני ל"גאווה ודעה קדומה" של ג'יין אוסטן, ומוצאות שהוא יצירת מופת פמיניסטית. "שום אשה לא תהיה באמת בודדה אם יש ליד מיטתה עותק של הספר", כתבה אנה רודס ב"אינדפנדנט", העיתון שבו פורסמו במקור הטורים של פילדינג (בעילום שם, כדי ליצור את הרושם שכותבת אותו אשה אמיתית). האנגלים גאים מאוד במותג של ג'ונס. ראש הממשלה הנוכחי, קיר סטארמר, מעולם לא טרח להכחיש את השמועות שפילדינג ביססה את דמותו של מארק דארסי, אהובה של ג'ונס ולימים בעלה, על ימיו כעורך דין צעיר לזכויות אדם. פילדינג מצדה השביתה את השמחה כשסיפרה לא מזמן שמעולם לא פגשה את סטארמר. האנגלים סלחו מזמן על ליהוקה של שחקנית אמריקאית (רנה זלווגר, שקיבלה מועמדות לאוסקר על הסרט הראשון בסדרה, ב־2001) לתפקיד. מבחינתם היא בריטית של כבוד. ג'ונס ממשיכה להתעסק בעצמה, חיה בשלום יחסי עם גופה ומוצאת זמן ואנרגיה לנהל רומנים עם בחורים כמו ליאו וודול ("הלוטוס הלבן"), שעוד לא נולדו כשהספר הראשון בסדרה יצא לאור.
למזלה של ג'ונס היא לא סבלה מחשיפת יתר כמו ברדשו. "חוזרת לשוק" הוא הסרט הרביעי בסדרה ב־25 שנה, בזמן ש"סקס והעיר הגדולה" השיק שני סרטי קולנוע מיותרים וכאמור סיקוול שנוי במחלוקת, שבו הגיבורות נעשו משעממות ודי בלתי נסבלות. עם ג'ונס עדיין יש תחושה של מפגש מבורך ומענג עם חברה ותיקה שיודעת מתי לקפוץ לביקור, לא איבדה את ההומור ולא מעיקה בנוכחותה. הידיעה שזה כנראה ביקורה האחרון הפכה את "חוזרת לשוק" לאירוע מיוחד. שובו של יו גרנט ל"יקום", אחרי היעדרות מהסרט הקודם, רק הוסיף לשמחה. גם בגלגולו המבוגר והמרושע, גרנט עדיין מייצג את תור הזהב של הקומדיות הרומנטיות האנגליות, אלה שבהן יורד גשם (ושלג) רק בנסיבות רומנטיות ולונדון נראית כמו גלויה מפתה לתיירים. לא נורא שבאמריקה הסרט דילג על בתי הקולנוע ונחת ישירות בסטרימינג. דבר לא יפגע בגאווה הבריטית הלאומית כשתחתוני הסבתא הגדולים של ג'ונס מתנפנפים שוב כמו דגל נצחי של האימפריה הישנה והטובה.
