"הגעתי למשחק דרך הדלת האחורית. זה הישג חיי"
"הגעתי למשחק דרך הדלת האחורית. זה הישג חיי"
השחקן יניב סוויסה משחק בארבע הצגות במקביל וממשיך גם בעונה חדשה של "קופה ראשית", שעבורו זו זכייה בלוטו. הוא היה רוצה לחיות ברמת הגולן, מומחה בלמתוח את חבריו, מדקלם מתוך שינה את הסרט "שלאגר", אוסף קטעים נדירים של שייקה פייקוב, וחולם לקבל חתימה על הגיטרה מחוה אלברשטיין
איפה אנחנו תופסים אותך?
"סיימתי סשן כתיבה עם אייל אלטויל על המופע החדש שלי שנקרא 'ריג'וביישן', כמו רילוקיישן, רק על להחליף מקצוע. זה מעין הרצאה־סטנד אפ לחברות, בעיקר הייטק".
איך ואיפה אתה שותה את הקפה שלך?
"כשאני שותה קפה, אז זה שחור בלי סוכר וזה בעיקר בבוקר כשאני קם".
עם מי היית רוצה לשבת על בירה?
“לא יודע אם היא אוהבת בירה, אבל הייתי שמח לשבת על כוס של משהו עם חוה אלברשטיין. אני מעריץ גדול שלה ומעבר לזה שיש לה קול מטורף והיא כלי נגינה בעצמה, אף אחת לא יודעת להגיש שיר כמוה. היא יכולה להכניס בשיר אחד עצבות ושמחה, אופטימיות ופסימיות, זה מדהים. הדבר שהכי הייתי רוצה זה שהיא תחתום לי על הגיטרה. מתי כספי כבר חתם לי אז נשארה חוה".
על מה אתה עובד עכשיו?
"עלתה העונה החמישית של 'קופה ראשית' בכאן 11. בשבילי התוכנית הזאת היא ממש זכייה בלוטו. אני בחזרות בתיאטרון הקאמרי למחזמר 'היי אוון אנסן' שבו אני מגלם את האבא לארי. במקביל אני משחק בהקאמרי גם ב'החבדניקים', 'הקומדיה על שוד הבנק' ו'מי שלא נולד — מפסיד", שירים ומערכונים של חנוך לוין".
מה השריטה שלך?
"מוזיקה ואספנות. יש לי אוסף גדול של וינטג' ישראלי שקשור לעולם התרבות, הפרסום והפופ, וכולל מעל 3,000 תקליטי ויניל, נתח גדול מתוכם מוזיקה ישראלית מסוף שנות ה־40 ועד תחילת שנות ה־90. הפרט הכי נדיר באוסף הוא הפרטיטורה של הבס ל'שיר לכנרת' ('שבע שנים') של שייקה פייקוב מתוך הסרט 'נורית' עם ששי קשת ויונה אליאן. אין לזה ערך כספי גבוה אבל בשבילי זה כמו למצוא תיבה עם מטילי זהב".
מה העצה הכי טובה שקיבלת?
"לקחת אוויר. ניסיון החיים לימד אותי את זה. בכביש ובכל דבר בחיים, שנייה לפני שהאימפולסיביות מתפוצצת, קח רגע".
איך אתה אוהב להעביר את שישי בצהריים?
"בילדות זה היה להקשיב לשירים ברדיו. היום אני מתחיל עם כמה תקליטים, תלוי במצב הרוח. שישי אחד חוה ואני מבלים אחר הצהריים שלם, לפעמים זה מתי ואני ולפעמים אני מעביר שלוש שעות כיפיות עם כמה במקביל, וגם מנגן קצת בגיטרה בס".
איזה כוח־על היית רוצה שיהיה לך?
"טלפורטציה, התעתקות, לשגר את עצמי ממקום למקום, ואם אפשר גם להוסיף את ממד הזמן: מחר בבוקר בא לי להיות בלונדון 1969 לראות את ההופעה הראשונה של לד זפלין. זה כוח־על שהייתי משתמש בו המון, כמו 'גבי ודבי' מהסדרה ללימוד אנגלית בטלוויזיה החינוכית, רק בלי המקל. כי אם המקל הולך לאיבוד — גם אני אבוד".
באילו נסיבות יוצא לך לשקר?
"אני לא שקרן אבל אני מאוד מתחן, אוהב להסתלבט, בעיקר על חברים שלי, ואלה המקומות שאני הופך את השקר לאמנות, סוג של כוח־על".
למה אתה מתגעגע?
"כל המרדף הזה להשיג הכל ומהר לא כיפי. אני הרבה פעמים חוזר בדמיון לתקופה שהייתי ילד בשנות ה־80 באור עקיבא כשהכל היה רגוע ושקט".
איפה הכי היית רוצה לגור?
"רמת הגולן. אני לא אוהב ערים ובניינים, אני אוהב שקט. גרתי כמעט 30 שנה בקיבוץ עין החורש ולפני המלחמה הייתי נוסע לפחות שלוש פעמים בשנה לרמת הגולן. יש לי אפילו פלייליסט שנקרא צפון ומהרגע שאני עובר את צומת גולני אני מפעיל אותו".
מה היית רוצה לשנות בעצמך?
"להיות פחות דחיין, זו תכונה שאני לא אוהב אצלי".
על מה יש לך רגשות אשם?
"שאני לא מספיק מבלה עם ההורים שלי והילדים שלי (אביטל, בת 19, שחקנית ב'שלי הכובשת', ונועם, בן 15). הייתי רוצה יותר זמן משפחה, לנצל את כל הרגעים איתם".
מה אתה מחשיב כהישג הכי גדול שלך?
"לא למדתי משחק, הגעתי מהדלת האחורית ובמהלך כל השנים האלה עד ההכרה בתיאטרון ובטלוויזיה לא ויתרתי. היו כמה שנים עם משכורת ברמה של 5,000 שקל בחודש שאיתם צריך לנהל בית ולא ויתרתי לעצמי. אמרתי: אני הולך עם זה עד הסוף. זה הישג".
מה מפחיד אותך והאם זה השתנה אחרי 7 באוקטובר?
"עתיד המדינה. אנחנו במצב לא טוב. אין לי מושג בפוליטיקה אבל המצב פה מדאיג. עוד לפני 7 באוקטובר היתה תחושה באוויר של פילוג ושאין מספיק אהבת חינם פה. יש בריחה של אנשים שמחפשים דירות בקפריסין, פורטוגל, יוון, וכולם מחפשים דרכון זר ואת האופציה לעוף מפה אם יהיה צורך. אין הביטחון של זה הבית שלי ופה אני נשאר ויהי מה".
מה מקום המפלט שלך בימים אלו?
"חדר החזרות. זה מנקה את המוח. ב־7 באוקטובר היינו בעיצומן של החזרות ל'הקומדיה על שוד הבנק' ואז קרה הדבר הכי נורא מאז קום המדינה. שבועיים אחרי שבנו לחזרות, ובזמן שטילים התפוצצו מעלינו וכיכר החטופים הוקמה לידינו, עשינו חזרות לאחת הקומדיות הכי מופרעות שיש. בחוץ אנשים בוכים ואנחנו למטה מנסים לייצר טיימינג קומי ובדיחות. זה היה סוג של מפלט. גם היום כשהמצב על הפנים וכל יום נהרגים חיילים ויש עדיין חטופים, צריך לקיים את השגרה וזה לא קל אז זה סוג של מפלט שמשכיח לרגע את הדברים האלה".
מתי היית הכי מאושר?
"בלידות של הילדים שלי".
מה אתה מחשיב כנכס היקר ביותר שלך?
"החברים שלי. האנשים שקרובים אליי הם המפתח לכל".
איזו תכונה אתה הכי מעריך אצל החברים שלך?
"שהם יותר משוגעים ממני, בקטע טוב".
מי האמנים שהכי השפיעו על יצירתך?
"בעונה הראשונה של קופה ראשית פגשתי את אושיק לוי ויעקב בודו וזה עשה לי צמרמורות לעבוד איתם. אבנר חזקיהו, הגשש החיוור (בסדרה 'פאלו אלטו' זכיתי לעבוד עם גברי בנאי ולעשות איתו סצנה, זו היתה התגשמות חלום), זאב רווח, שייקה אופיר, הם הצינור שהוביל אותי לאן שרציתי, והסרט ‘שלאגר’ של אסי דיין שאני מקווה שיום אחד יעלו אותו כהצגה בקאמרי. יש לנו כת של כמה חברים שמדקלמים אותו. לא משנה איפה תתקילי אותי — אני מדקלם. הסרט הזה הוא גאונות”.
אם לא היית שחקן מה היית עושה?
"עבודה עם אנשים. מורה או מחנך או עובד סוציאלי. לעזור לאנשים, להרים אנשים ממצבים קשים בחיים".
