הקלאברים החדשים: מועדוני הקריאה הפכו לבילוי הכי חם בעיר
כולם מדברים על ירידה במספר הקוראים, אבל ברחבי הארץ מתרחש סיפור אחר לגמרי: מועדוני קריאה חדשים צצים בסלונים פרטיים, בספריות וגם ברשתות ובזום, ומושכים קהל הולך וגדל של קוראים. המשתתפים מגיעים כדי לדבר על ספרים, נפגשים עם סופרות וסופרים וחולקים בחוויות שלהם ובתמורה זוכים לחיבור לקהילה • הסופרת ליאת לב רן: "אחרי 7 באוקטובר, אנשים מחפשים מקום לבטא בו רגשות ויש צורך יותר גדול בתרבות"
בתקופה האחרונה מועדוני הקריאה פורחים בכל הארץ: יותר ויותר יוזמות של מועדוני קריאה מסורתיים שמתארחים בבתים פרטיים, סלונים ספרותיים, קבוצות שמתאספות כדי לקרוא ביחד יצירה מרכזית אחת – מעין אתגר קריאה, והרבה קהילות קוראים וירטואליות ברשתות החברתיות. מצד אחד מדברים על מספר הקוראים של ספרות יפה שהולך ופוחת, ומהצד השני אלה שבכל זאת קוראים – יוזמים יותר. בקבוצות הפרטיות שנפגשות בבתים יש ממד חברתי, קהילתי, ובהרבה מקרים גם עניין של העצמה נשית.
עידית תמיר, מאמנת ומטפלת רגשית, החליטה לפתוח קהילת קוראות שחלק ממטרותיה הוא ללמד נשים לאהוב את עצמן. "אנחנו מסיימות את התהליך הטיפולי, והן רוצות להישאר בקשר", מספרת תמיר, "אז פתחתי קהילה, אנחנו נפגשות אצלי בבית פעם בחודש, מביאות תוכן, והן מקבלות בחזרה טעינה של אהבה עצמית. קראתי לזה 'נקודה ורודה ביומן'. זה מבוסס על ההנחה שדברים רעים מגיעים לבד ועל דברים טובים צריך לקחת אחריות ולהביא אותם לחיים שלנו". קהילת "נקודה ורודה ביומן" נפגשת בסלון של תמיר ברמת אביב ל"בוק לאב", על משקל בוק קלאב.
גם בצפון הישן של תל אביב, ברחוב יהודה המכבי, מתנהלת קהילת קוראות נלהבת שיזמה תושבת השכונה ענת הולוש. מובילה אותה הסופרת ליאת לב רן, שאחראית ביחד עם גל ליבר על הסלון הספרותי "העבריות", מעין פודקאסט מוקלט בלייב שמארח סופרים. "מועדון הקריאה של שכונת יהודה המכבי זה הדבר הכי כיפי מכל הפרויקטים שאני עושה", אומרת לב רן. "ברוב הפעמים אנחנו מדברות על ספר בלי הסופר, בוחרות מראש, לפעמים עושות רכישה מרוכזת, כל אחת מביאה את העולם שלה ואת חוויית הקריאה שלה. אוכל, יין, אווירה טובה.
"אירחנו את הסופרים יעל טבת קלגסבלד, ענת לב אדלר, יונתן פיין ודפנה לוסטיג. אנחנו ממליצות על ספרים, על אירועי ספרות, מרכלות קצת על הספר. התחלנו עם 'שיעורים בפיתוח קול' של דורית רביניאן. אחד המפגשים הסוערים היה על 'KKK יסודותיה של אשה מודרנית'".
למה לדעתך מועדוני הקריאה חוזרים עכשיו, דווקא בתקופה שבה מדברים על ירידה בקריאה?
"אנשים רוצים להיות ביחד סביב משהו מאגד, שיוצר שיח, דיבור חברתי. כשלוקחים נושא וממסגרים אותו, זה נותן לגיטימציה לדבר על דברים שקשורים אלינו דרך הדמויות והסיפור. אחרי 7 באוקטובר ומה שעברנו בשנים האחרונות, אנשים מחפשים את הקהילה, מקום לבטא בו רגשות, יש צורך יותר גדול בתרבות".
למה אין גברים בקבוצה?
"במפגשים של 'העבריות' יש הכל מהכל, אבל המועדון וייב אחר. כשזה בבית של מישהו ולא מסחרי, נשים באות ופותחות את הלב. יש כאלה שבוכות ואנחנו מכילות – זו קבוצה של כוח נשי. ליד גברים שום אשה לא היתה מעזה להביע את עצמה בכזאת עוצמה. יש בזה משהו חם ומחבק".
כאמור, גם העולם הווירטואלי מלא בפעילות ספרותית קהילתית. הסופרת והעורכת אביגיל קנטורוביץ' מנחה כבר כמה שנים מועדוני קוראים נישתיים שנפגשים פרונטלית – רופאות קוראות, פסיכולוגיות ועו"סיות קוראות. לפי כחודשיים, בזמן המלחמה עם איראן, היא פתחה מועדון זום לקהל הרחב. "זה התפוצץ בצורה שלא יכולתי לדמיין, יש יותר מ־600 אנשים שרשומים לשתי קבוצות ווטסאפ ייעודיות, מתוכם 100 בקבוצה בשפה האנגלית. למפגשי הזום בחודש הראשון נרשמו, שילמו והשתתפו יותר מ־300 אנשים, בעיקר נשים. זה אירוע משוגע, מפתיע ומשמח. יש קבוצות ווטסאפ גדולות שבהן ההשתתפות חינמית ושם אני מעלה תכנים, אנקדוטות על ספרים, עושים הצבעה על מה נקרא החודש, ואני מעלה גם שאלות למחשבה והכוונת הקריאה כדי שהיא תהיה משמעותית יותר. ואז אני פותחת קבוצות זום למי שנרשם, שם זה מוגבל ל־30 משתתפים למפגש. מעבר לזה שאנשים יקראו, המטרה שהם ייצאו עם חיוך, שיהיה כיף ומעניין ושתמיד הביישנית ביותר בחדר גם תרגיש ששמעו אותה".
עלית קרפ, סופרת, עורכת ומתרגמת, מנהלת מועדוני קריאה פרונטליים בכפר ורדים, בנהלל ובספריית בית השחמט בתל אביב, וגם את קהילת הקוראים בפייסבוק "לא סופרים" של הארץ. אבל אחד הפרויקטים המעניינים שלה הוא "מועדון הסיפור לשעת צהריים", שמתקיים בזום בימי ראשון, שבו קבוצת אנשים נפגשת וירטואלית כדי לקרוא סיפור קצר ולדבר עליו.
"זה התחיל מהסגר השני של הקורונה", מספרת קרפ. "אנשים ישבו בבית ולא היה להם מה לעשות. ראיסה גנדלמן ואני החלטנו לקיים שלושה מפגשים בשבוע של סיפור לשעת צהריים – מינימום הכנות. לקחנו סיפור, קראנו אותו יחד והתפתחה שיחה. בימים הגדולים שלו היו במועדון יותר מ־250 אנשים מכל רחבי העולם, אבל באופן טבעי הדברים השתנו ואנשים חזרו לענייניהם. המועדון הפך להיות שבועי, נפגשים בו עשרות אנשים, ואנחנו מארחים גם את המחברים. לאחרונה התארחה שהרה בלאו עם הסיפור הראשון שכתבה 'שרימפס'". למרות הצלחת המועדון הווירטואלי שלה, קרפ חושבת ש"המועדונים הווירטואליים קצת דוחקים את רגליו של המועדון הישן והטוב. אגב, המועדון שלי בכפר ורדים נפגש במקלט הרבה מאוד בשנתיים האחרונות. אנשים באו באש ובמים, נסעתי לשם גם באזעקות".
הסופרת אביגיל קנטורוביץ' על המועדון שפתחה בזום: אחת המטרות היא שתמיד הביישנית בחדר גם תרגיש ששמעו אותה"
מועדוני קריאה זלגו גם לתוך המרחב המוסדי: חנויות ספרים, מרכזי תרבות, ספריות ציבוריות. זה הגיע אפילו למועצת הפיס לתרבות ואמנות, שם מבקשים לחגוג 25 שנה לפרס ספיר ולהנציח את שמו של יו"ר מפעל הפיס אביגדור יצחקי שהלך לעולמו באמצעות "מועדון הספר של אביגדור" - 20 מועדוני קריאה ברחבי הארץ, שמתקיימים בבתים פרטיים וזוכים לתמיכה תקציבית ולהנחיה מקצועית.
"אנחנו עסוקים בשאלה איך לעודד אנשים לקרוא ספרים", אומרת דולין מלניק, ראש מועצת הפיס לתרבות ולאמנות וראש אגף התרבות של מפעל הפיס. "החלטנו לחזור למועדוני קריאה, פרויקט ישן וטוב, אבל בגרסה אחרת. רוב מועדוני הקריאה המוסדיים פועלים בתוך ספריות וגופי תרבות, הפעם הניסיון הוא להתארח בבתים של אנשים. אנשים קוראים ספרים ורוצים לדבר עליהם באווירה חברית, ביתית, נעימה ואינטימית בקבוצות לא מאוד גדולות. תרומתנו לעניין שאנחנו מביאים את המנחים המקצועיים, ונותנים לחברי הקבוצה שני ספרים במתנה מזוכי פרס ספיר. פרסמנו קול קורא וקיבלנו קרוב ל־200 פניות, תעדפנו אנשים פרטיים ומועדונים חדשים, כי רצינו להגדיל ולא רק לתמוך במה שקיים. המועדון מתכנס אחת לחודש לשישה מפגשים, מרכז הספרות והספריות עוזר לנו בהפקה".
כך נפתחו השנה מועדוני קריאה חדשים בכפר עזה, קיבוץ גת, ספרייה בערבה התיכונה, עין הבשור, רוחמה, עין צורים, גדרה, ירושלים, חיפה, אלוני אבא, חריש, מושב שרונה, לוד, ניר צבי, נירית, רעננה, שניים ברמת גן ושניים בתל אביב. קוראים בהם, למשל, את "נשמות" של רועי חן, "בדרך לעין חרוד" של עמוס קינן, ו"מסע דניאל" של יצחק אוורבוך אורפז. אולי בכל זאת יש עתיד לספרות.
