סגור
פנאי  אהד פישוף
אהד פישוף (צילום: יובל חן)

אהד פישוף: "יש בי צד שתמיד מבקש לברוח"

המוזיקאי והאמן אהד פישוף מסיים אלבום סולו חדש, כותב רומן ומעלה שתי עבודות בימתיות. הוא היה יושב לבירה עם הבודהה, מכור לקשיו, תמיד מרגיש שמחכים לו חיים אחרים, היה רוצה להוציא כסף על טיפולים פיזיים, מפחד מהמדינה וחושב שהעצה הכי טובה שקיבל היא לחכות למחר לפני שהוא עונה על משהו

אהד פישוף
גיל: 52 • מקום מגורים: תל אביב
• מצב משפחתי: פרוד + 2
• אמן ומוזיקאי. בעבר סולן "נושאי המגבעת". בעשורים האחרונים אמן בינתחומי היוצר בעולמות המחול, המוזיקה והאמנות הפלסטית. יופיע ב־24 במאי באוגנדה עם מחזור השירים ״סקין או. דאייבה״

איפה אנחנו תופסים אותך?
"בסטודיו".
איך ואיפה אתה שותה את הקפה שלך?
"בבית (מקינטה) ובסטודיו (פרס)".
עם מי היית רוצה לשבת על בירה?
"אולי וויליאם ג׳יימס? או דיוויד לינץ'? לא בטוח שזה בהכרח רעיון מוצלח לשבת לבירה עם אמנים או דמויות מופת אחרות. אם מנפים את האנשים שהיה יכול להיות מעניין איתם, אבל באותה מידה ייתכן שיהיה מאכזב או לא נוח, נשארים עם אנשים שאת הנוכחות שלהם הייתי רוצה להרגיש בלי קשר למה שנאמר. אז אולי בירה עם הבודהה? או אולי מישהו ממש ישן, מתקופת התנ״ך, רק כדי לשמוע איך הם היו מדברים, איך השפה היתה נשמעת".
על מה אתה עובד עכשיו?
"אני בשלבי סיום של אלבום סולו חדש. במקביל אני מסיים את העבודה על טקסט, שאני לא בדיוק יודע עדיין איך להגדיר, סוג של פרוזה פואטית, שייצא כספר בהוצאת פרדס בהמשך השנה. אני בשלבי טרום הפקה לשתי עבודות בימתיות: העלאה מחודשת של 'רקונטו קון', יצירה כוריאוגרפית של נועה צוק ושלי, ועבודה על מופע חדשה שלי בהשתתפות שרון צוקרמן וייזר, על פי מחזה שכתבתי".
מה השריטה שלך?
"אני מכור לקשיו".
מה העצה הכי טובה שקיבלת?
"לחכות למחר לפני שאני עונה, ולא לוותר אף פעם על זכויות היוצרים והקניין הרוחני".
איזה כוח־על היית רוצה שיהיה לך?
"ממש הייתי רוצה להיות מסוגל לרחף — לא לעוף גבוה, רק לגלוש על האוויר, נניח מטר מהרצפה. וגם לנסוע בזמן. אני מת לדעת איך הכל ייראה בעוד 150, 400, 1,500 שנים. אני יכול להיטרף מהסקרנות הזו".
באילו נסיבות יוצא לך לשקר?
“אני שקרן ממש גרוע, אז לרוב אני לא עושה את זה, קודם כל מהסיבה הזו. האינסטינקט לשקר מופיע במצבי התגוננות של האגו, למשל אם עשיתי משהו שאני ממש מתבייש בו".
מי בעיניך האדם הכי סקסי?
"את לא תכירי וגם אין הכי, יש הרבה".
למי אתה מתגעגע?
"לאורי קצנשטיין, אמן וחבר קרוב, שמת מאירוע מוחי במפתיע ב־2018. בדיוק סיימנו עבודה על שני פרויקטים גדולים שקשורים אליו - שני אלבומים של מוזיקה שלו, שיצאו אחרי תהליך עבודה ארוך בסוף השנה שעברה".
איפה הכי היית רוצה לגור?
"כמעט בכל הזדמנות שאני מבקר במקום חדש שמוצא חן בעיניי, אני מפתח פנטזיה על חיים שם. יש בי צד שתמיד מבקש לברוח, שלנצח מרגיש שאיפשהו, במקום אחר, מחכים לו ממש ברגע זה חיים אחרים, הולמים יותר. ספציפית, יפן".
על מה אתה אוהב להוציא את הכסף שלך?
"אין לי מספיק כסף להוציא על דברים שאני אוהב, בקושי מספיק לדברים שאני צריך. אבל ירקות ופירות איכותיים זה משהו שאני שמח לשלם עבורו. אם היה לי ממש הרבה, אז סינתסייזרים, בגדים יפים וטיפולים פיזיים".
מה היית רוצה לשנות בעצמך?
"יש לי כושר ריכוז טוב, אפילו מצוין, אבל הוא נשחק מאוד עם עליית הרשתות החברתיות וצונאמי המידע הדיגיטלי. המשאב הכי יקר כרגע בעולם הוא תשומת לב ורוב תשומת הלב של רוב האנשים רוב הזמן נמצאת אצל התאגידים. זה טרגי".
מה אתה מחשיב כהישג הכי גדול שלך?
“אני מלא אמונות תפלות, כך שזו שאלה שאני מנוע מלענות עליה. אני יכול לומר שהמשפחה שלי היא ההפתעה הגדולה של חיי, לא ציפיתי לזה. וגם להפוך את הריקוד למרכזי מאוד בחיי".
מה מפחיד אותך?
"המדינה מפחידה. עליית יודונאצים לשלטון מפחידה. אני בודק עם עצמי, האם יש איזה יתרון לאנשים בעלי מזג אפוקליפטי, כשהאפוקליפסה סופסוף מגיעה, האם אתה ערוך יותר. הרי ידענו שזה יגיע והנה זה הגיע. אין כאן שום הפתעה. ועדיין, אף שכל הדרכים הובילו לכאן, כשהרגע מגיע, זה מצמרר".
מה עושה אותך מאושר?
“נסיעות, הופעות, תהליכי יצירה, אהבה".
מה הכי חסר לך בחיים?
"עוד הופעות, נסיעות וקהל. בגלל שבגיל צעיר מאוד היה לי הרבה קהל, פיתחתי יחסים מורכבים עם הישות הזאת".
מה אתה מחשיב כנכס היקר ביותר שלך?
"שוב, מטעמי אמונות תפלות, אני מנוע. הכל כל כך רעוע ופגיע ביסודו שעצם המחשבה על נכסים היא חביבה, אבל זה קצת כמו משחק בשבילי. זה לא אמיתי. בקטנה ממש, אני תמיד צריך שיהיה מחשב נייד טוב, תיק גב טוב ואופניים סבירים".
מי היוצרים האהובים עליך?
"זו שאלה שבלתי אפשרי לענות עליה. זו מערכת אקולוגית פנימית שלמה שאדם יוצר נושא איתו. אבל השבוע אני חושב על הארי פארץ׳, המלחין האמריקאי שכתב מוזיקה בסולם של 43 טונים לכלים שבנה בעצמו במין יקום מוזיקלי מקביל. אני מדבר עליו השבוע בסדרה חדשה של מפגשים שאני אוצר בתא תרבות המחוגה בתל אביב תחת הכותרת 'אידיאוגלוסיה', מילה יפה שמשמעותה 'שפה מומצאת המדוברת בין שני אנשים או יותר'״.
אם לא היית אמן מה היית עושה?
"כילד התלבטתי בין אמן, נזיר ויורד ים. היום אני חושב שהייתי יכול להיות פסיכולוג קליני מוצלח".