"אנחנו לכודים באתוס של חיילים לנצח. דורות של לוחמים, מאז דוד ושאול"
הסדרה "החמאם", שעולה היום בכאן11, מציעה אלגוריה עכשווית לסיפור חברותם־יריבותם של דוד ושאול התנ"כיים, כדי לדבר על גבריות ישראלית. היוצר מיכאל אללו: "זאת גבריות שמתעצבת במרחב הצבאי הטעון, ונמצאת בסכנה להפוך לרעילה"
"הגבריות הישראלית מתעצבת בצבא. נכנסים אליו ילדים ויוצאים ממנו גברים צעירים", אומר מיכאל אללו, היוצר, התסריטאי והבמאי של הסדרה "החמאם", שעולה היום בכאן11. "את הכבוד הזה, את העול הזה, נושאים על גבם דורות על דורות של לוחמים, וזה הולך אחורה עד דוד ושאול. זאת גבריות שמתעצבת במרחב טעון, ונמצאת בסכנה להפוך לרעילה. היא נעה בין כוחנות יצרית לשבריריות שכמהה לקרבה".
"החמאם" מציעה אלגוריה עכשווית, מסתורית ומעמיקה לסיפור חברותם־יריבותם של שני המלכים התנ"כיים. במרכזה צוות לוחמים שנשלח להקים מחדש בסיס צה"לי נטוש בבקעת הירדן. בעקבות שורה של תקריות חריגות וקשות מפקד הצוות שאול (דניאל גד, "מותק בול באמצע") מתחיל לחשוד כי רובצת על המקום קללה ושפיותו מתערערת. דודי (עונג אפרון, "בלקספייס"), אחד מפקודיו, טיפוס חולמני שמפליא בנגינתו במפוחית, מתגלה כמנהיג טבעי, ובהדרגה תופס את מקומו — מה שמעיב על הידידות בין השניים.
"הקללה שבמקום היא גם משהו מיסטי, אבל גם איזשהו שחזור פתולוגי לאומי עוד מימי אבות־אבותינו שמגיעה היום לגברברים הצעירים", אומר אללו. "זה צל של עבר קדום, שמעלה את השאלה: האם אנחנו שולטים בגורלנו או שכולנו לכודים באתוס של חיילים לנצח?".
למה בחרת דווקא בדוד ושאול לאלגוריה על גבריות ישראלית?
"כי הם שני מודלים של גבריות, שמתקיימים בי כלוחם קרבי בסדיר ובמילואים, שהוא גם במאי. בשאול יש את המפקד הגבר־גבר שמתגנב ללבו הספק אם הוא מספיק אמיץ, ודודי הוא ביישן ורגיש, מוזיקאי ומשורר, ובשדה הקרב מתגלה בו איזה אומץ נורא גדול. השבר שלו הוא בבלבול המיני".
מאיפה נולד הרעיון?
"הדמות של דוד המלך תמיד סקרנה אותי, בלי שידעתי עליה יותר מדי. כל מה שידעתי עליו הוא שהוא שלח את אוריה למות בקרב כדי שהוא יוכל להיות עם אשתו. שאלתי את עצמי איך ייתכן שאדם כזה הוא סמל המדינה שלנו. אנחנו מסתכלים היום בביקורתיות על המנהיגים שלנו, ובצדק, אבל את דוד המלך אנחנו מעריצים וסמל המגן שלו מתנוסס על הדגל שלנו.
"העיסוק שלי בנושא אינו דתי. זו דרכי להתמודד עם שאלות של זהות, כמו למה אנחנו נמצאים פה בכלל, וגם לעסוק בגבריות ישראלית עכשווית. אז כמו חילוני מצוי התחלתי לנבור בתנ"ך ובוויקיפדיה, וניסיתי לדמיין איך כל הדרמות שעברו הגיבורים התנ"כיים היו נראות בהווה".
ומה היתה המסקנה?
"שאם הסיפורים הללו היו מתרחשים בימינו, הם לא היו כל כך שונים. זו אחת הסיבות שמיקמתי את הדמויות העכשוויות בצבא. זה ארגון שיש בו היררכיה. כמו שאז היו מלכים ונתינים, פה יש מפקדים ופקודים".
לחזור לסג'עיה
אללו (44) הוא יוצר ובמאי קולנוע וטלוויזיה, זוכה פרס אופיר על סרט הדוקו "הארץ מעבר להרים", שיצר יחד עם ניר ברעם. הוא גם מלמד קולנוע בבתי הספר מעלה ומנשר.
את "החמאם" הוא יצר בהשראת בסיס אמיתי, חמאם אל־מליח במזרח השומרון, שהיה בסיס אימון מתקדם של חטיבת הצנחנים, ובו שירת כקצין בסיירת מטכ"ל. הבסיס פורק בתחילת שנות האלפיים ונותר נטוש. "במקום הזה התעצבתי", הוא אומר, "חשבתי שזה לוקיישן טוב כי הוא נותן את תחושת האל־זמניות. זה המקום הכי שכוח אל, ואולי בעצם המקום שאלוהים ברח אליו, מרוב שהוא נידח".
הסדרה נכתבה לפני כחמש שנים וצולמה ב־2022, במקריות גמורה לעניין שגילה שלמה ארצי במלך שאול, במחזמר שכתב עליו והוצג החודש. היא נכתבה הרבה לפני שפרצה המלחמה, כך שההתייחסות שיש בה לעזה בכלל ולסג'עיה בפרט לא נוצרה עם הקשר אקטואלי, או לפחות עד כמה שאפשר שללוחמה בעזה לא יהיה הקשר עכשווי. הסדרה היתה אמורה לעלות לשידור בקיץ 2023, אך עוכבה מכל מיני שיקולי מערכת, "ואז קרה 7 באוקטובר", אומר אללו, "ופרצה מלחמה בסדר גודל תנ"כי. עם ישראל היה על סף מלחמת אחים לפניה, ונראה כאילו אלוהים העניש אותו בכך שהביא אויב שחוטף אנשים מבתיהם לשטחו".
איפה היית במלחמה?
"גם בעזה וגם בצפון. גויסתי בצו 8 במשך תשעה חודשים. מלוחם שהפך לבמאי, חזרתי שוב להיות לוחם, וחוויתי רגרסיה קשה. זה היה ממש משבר נפשי. סיימתי את המילואים לא בטוב, כי הרגשתי שחזרתי להיות חייל בן 20, אלה היו החיים שלי במשך תשעה חודשים. ופתאום אני חלק ממה שאני מדבר עליו בסדרה, חווה את זה על בשרי מחדש — הדבר, שהתחיל לפני 3,000 שנה, פשוט לא עוזב אותנו ונמשך עד היום. התחושה שלי היתה שכל מה שעשיתי מאז שהייתי חייל, הולך לפח. זה מה שנגזר עליי? להיות לוחם? לקח לי לא מעט זמן לצאת מזה ולאזן את עצמי".
אללו גדל בבית מאוד פוליטי. אביו, פפה אללו, היה ממנהיגי השמאל החילוני של ירושלים, וכיהן כחבר מועצה מטעם מרצ במשך 14 שנה וכסגן ראש העיר במשך חמש שנים. מיכאל אף יצר עליו סרט דוקו, "הקרב האחרון של פפה" (2016), שמלווה אותו במרוץ שלו לראשות העיר, שלא צלח.
"אבא שלי חינך אותי על אתוס שמאמין שאפשר לצאת מהלופ ההיסטורי הזה, לצאת מהמקום האפל הזה למקום מואר", אומר אללו. "ההבדל ביני לבינו הוא שאני חושב שצריך להתעסק בסיבה שאנחנו פה. אני חושב שמאז הקמת המדינה השמאל הציוני התעלם הרבה זמן מהסיבה שאנחנו פה, מבחינה היסטורית ודתית. והשלום בינינו לבין הערבים צריך לבוא מתוך מודעות עמוקה והבנה לסיבה שאנחנו פה, לצד הכרה בכך שגם לשכנים שלנו יש הסיפור שלהם, ואנחנו לא יכולים להתעלם ממנו. רק כך אפשר ליצור מדינה דמוקרטית ושלום".
גברים ממגדלים, נשים ממנהרות
יחסי מגדר הם מוטיב משמעותי ב"החמאם". כשאני שואלת את אללו אם המנהרות בסדרה קשורות לחמאס, הוא מפתיע ומשיב: "אני מודה שלא. בדימויים הקולנועיים של הסדרה יש רפרור לאיברי מין: כל מה שמעל פני הקרקע הוא פאלוסים — המגדלים והדגל על התורן — וכל מה שמתחת לפני הקרקע — המנהרות והמערות — הוא דימויים של רחם. זה התחבר לי לעולם נשי אלטרנטיבי וגם לתת־מודע אפל שמתחת לפני הקרקע".
יש גם הומו־אירוטיות חזקה בסדרה, למשל בסצנות שבהם נראים החיילים במקלחת בשיחות על סקס ועל איברי המין שלהם.
"זה משהו ייחודי לגבריות הישראלית בגיל הזה. מדובר בחבורת גברים שעסוקים בכוח ובשליטה בשלב שבו הם עדיין מתפתחים מינית. אתה חוקר את עצמך מינית בזמן שאתה רוב הזמן נמצא עם חבורה של גברים. מדברים על נשים במקלחת עם גברים אחרים".
זה גם קשור למלך דוד, שאהבת יהונתן נפלאתה לו מאהבת נשים. איך נראה לך שהפרשנות המודרנית לתנ"ך תתקבל אצל שר התקשורת השמרן, שמנסה בכל תירוץ לסגור את התאגיד?
"היצירה כשמה כן היא, יצר. אני כותב בלי לחשוב על התגובה לזה. מותר לי לתת פרשנות משלי לתנ"ך. הוא שלי לא פחות משל הממשלה, החרדים או שלמה קרעי.
"מתסכל אותי שהציבור החילוני נהפך למין סקטור שלא משקיעים בו כספים ומשאבים. מגיע לרוח הישראלית, שאינה דתית משאבים, השקעה בקרנות הקולנוע ובתאגיד השידור. אני רוצה שהמסים שלנו ילכו גם ליצירה עברית וחילונית. אם כבר עושים אלגוריות לסיפור של דוד, אוריה ובת שבע, אני מרגיש שבמאזן הפוליטי הנוכחי התאגיד וקרנות הקולנוע נהפכו לכבשת הרש, וגם אותה הם רוצים לקחת מאיתנו. אסור שזה יקרה. תשאירו לנו אותם".
