"להעלות הצגה זה הכי קרוב להיריון שארגיש אי פעם"
הבמאי והשחקן עידו רוזנברג מעלה עכשיו בהבימה את “יוסי וג'אגר", מכור לעבודה אך מקפיד על שנ"צ, מוציא הון על ויטמינים, מאושר כשהוא מצליח לגנוב שעה עם בן זוגו, וחולם לעוף אבל סובל מחרדת טיסות איומה
איפה אנחנו תופסים אותך?
“בתיאטרון הבימה. כמה ימים אחרי שעלתה ‘יוסי וג’אגר’, ההצגה שביימתי. אני עדיין מגיע כל ערב לראות את ההצגה, מלווה אותה, משפר ומדייק, ובעיקר נרגש מאוד מהתגובה של הקהל. להעלות הצגה חדשה זה הכי קרוב להיריון שארגיש אי פעם, אז כרגע הילד בן חמישה ימים ואני מבסוט ממנו”.
איך ואיפה אתה שותה את הקפה שלך?
“כבר 42 שנה אני לא שותה קפה. אני יודע שאני חריג בשטח, אבל זה לא טעים לי. אני חי על מים וזה לא חסר לי”.
עם מי היית רוצה לשבת על בירה?
“עם סבא שלי. הוא היה הפרטנר לבירה במשפחה. הוא נפטר לפני פחות משנה בגיל 91 ולא הספיק להכיר את בן הזוג שלי, אני חושב שהם היו מתים אחד על השני”.
על מה אתה עובד עכשיו?
“אני עובד על לנוח אחרי ‘יוסי וג’אגר’. אני מאוד אוהב את העבודה ומכור אליה, אבל יש לי נטייה לעבוד סביב השעון. אני מגיע להפקה כשהכל כבר מוכן אצלי מראש. אני מאוד מאמין בפרה־פרודקשן כי זה נותן לי הרבה חופש. נתתי את הלב שלי בהפקה הזאת, אני שמח שזה משפיע על אנשים ושאוהבים את זה. עוד שבועיים אני מתחיל חזרות בתיאטרון באר שבע למחזה מקורי חדש, ‘הלב שלי שלך’ של איתי סונטג”.
מה השריטה שלך?
“אני בנאדם מאוד טקסי. אני אוהב שגרה וסדר בחיים. יש לי סדר פעולות קבוע, ואם משהו מוציא אותי מהריכוז ופוגע בסדר, זה יכול להשפיע עליי. לדוגמה, ב’פריסילה מלכת המדבר’ אני מחליף המון בגדים במהלך ההצגה. יש לי חבר בחדר ההלבשה שתמיד סוגר לי את הרוכסן של הבגד הראשון. פעם אחת לא מצאתי אותו, ההצגה עמדה להתחיל, אבל התעקשתי שיחפשו אותו בכל התיאטרון. הוא סגר ונכנסתי לבמה. יכול להיות שזה סוג של אמונות תפלות”.
מה העצה הכי טובה שקיבלת?
“גרי בילו (המנהל המיתולוגי של בית צבי ז”ל, מנ”ש) אמר לי פעם על בימוי ‘תתחיל טוב, תסיים טוב, ישכחו לך את כל מה שבאמצע’. בזכותו אני שם דגש מיוחד על איך מתחילה ומסתיימת ההצגה. בכלל, גרי מאוד השפיע על ראיית התיאטרון שלי ואני חייב לו הרבה. הוא לימד אותי שהחוויה היא הרבה מעבר למה שקורה מהרגע שהמסך עולה ועד שהוא יורד”.
איך אתה אוהב להעביר את שישי בצהריים?
“שנ”צ. אני מאוד אוהב לישון, ולפעמים 45 דקות מסדרות אותי לגמרי והסוללה טעונה במלואה. בימים שהיו חזרות עד אחר הצהריים ובערב ‘פריסילה’, הייתי טס הביתה לשנ”צ וקם להצגה כמו חדש. בעיקר בשישי זה אושר גדול”.
איזה כוח־על היית רוצה שיהיה לך?
“לעוף. גם בגלל החיסכון בזמן, אבל גם כי מרגיש לי שלעוף זה עוד שלב אחרי לרקוד, וזה בכלל יהיה היסטרי”.
מי בעיניך האדם הכי סקסי?
“בן הזוג שלי, מושיקו. אנחנו יחד שנה, וכל החברים הקרובים שלי שפגשו אותו בפעם הראשונה אמרו לי ‘זה כאילו עיצבו את הבנאדם הכי לטעם שלך’, וככה אני מרגיש. הוא סקסי בטירוף במראה, אבל זה בעיקר הערכים והלב שלו שהופכים אותו לבנאדם הכי סקסי בעיניי”.
למה אתה מתגעגע?
“לפשטות של פעם: להיפגש על הדשא עם חברים בשכונה, לשלוח מכתב, לקבל גלויה. היום אפילו בהצגה אני מביים את ההשתחוויה מתוך מחשבה על איך הקהל יצלם אותה לסטורי. אני גולל באינסטגרם ומתבאס מכמות ה־AI השקרית. משהו בנו כמדינה וכעם נפגע: אנחנו מסוכסכים ומלוכלכים. לימדו אותי בבית לאהוב אדם באשר הוא אדם, והייתי שמח לחזור לשם ושנהיה יותר ערבים זה לזה”.
איפה הכי היית רוצה לגור?
“בתל אביב. גרתי כמעט שנה בניו יורק, אני מאוד אוהב את לונדון, אבל אין על תל אביב. היא יפה ומגניבה”.
על מה אתה אוהב להוציא את הכסף שלך?
“על ויטמינים. אני לא קונה שום דבר אונליין חוץ מוויטמינים, תוספי תזונה וחטיפי חלבון, ואני מוציא על זה הרבה”.
מה היית רוצה לשנות בעצמך?
“הייתי מרגיע את סף הרגישות, אף על פי שזה המנוע שלי ליצירה ואני לא יכול ליצור בלי להיות סופר־רגיש. ברגע שפוגעים בי, אני יכול להסתובב עם משקולת שבוע. אבל ברגע שעוברים איתי את נקודת האל־חזור, משהו בתוכי משתחרר ולוקח מרחק, מאפסן את הקשר ונפרד מהר מאוד. גם מקצועית”.
מה אתה מחשיב כהישג הכי גדול שלך?
“במשך שבע שנים ניסיתי להתפתח כבמאי. ביקשתי הזדמנות לביים בתיאטרון רפרטוארי וזה לא קרה. עם הזמן פחות האמנתי בעצמי. ביימתי בבית צבי ובהפקות מסחריות, ואחרי תקופה בניו יורק, חזרתי עם יותר ביטחון, ולא ויתרתי. זה מבחינתי ההישג הכי גדול שלי, כי אז נפתחה הדלת. הדבר הראשון שביימתי ברפרטוארי היה המחזמר ‘אפס ביחסי אנוש’ בבית ליסין, שכבר מתקרב ל־600 הצגות”.
מה מפחיד אותך?
“יש לי חרדת טיסות איומה. אנחנו טסים בינואר לתאילנד ואני כבר בסיוטים ובבירורים על כדורים. יש לי עניין עם שליטה, ולטוס זה לאבד שליטה. כל סיטואציה של חוסר אונים מלחיצה אותי. זה גם מה שגרם לי ב־7 באוקטובר להתיישב מול הטלוויזיה ולא לקום שבועיים, כי הרגשתי שהעם שלנו בחוסר אונים, וזה מאוד הפחיד אותי”.
מה עושה אותך מאושר?
“כשהיומנים שלי ושל מושיקו מסתנכרנים לשעה ואנחנו יכולים להעביר ערב או צהריים או אפילו סוף שבוע שלם יחד. שנינו עובדים סביב השעון, מושיקו מנהל בכיר בחברת ריטייל גדולה, ויש תקופות שאנחנו לא מתראים כמה ימים ברצף אף על פי שאנחנו ישנים באותה מיטה”.
מה אתה מחשיב כנכס היקר ביותר שלך?
“ההורים שלי. הם הגב שלי והכוח המניע שלי. מגיל צעיר הם זיהו את האהבה שלי לבמה, הסיעו ושילמו וקנו וישבו וראו את כל ההצגות שעשיתי בסלון. אמא שלי דחפה אותי ללמוד בתלמה ילין, וזה שינה לי את החיים. עד היום הם ממשיכים לדחוף אותי, והם התומכים הכי גדולים שלי. אמא שלי גם יודעת לצעוק עליי כשאני צריך חופש”.
מי האמנים שהכי השפיעו על יצירתך?
“השחקן יוסי גרבר מאוד השפיע עליי בוורסטיליות ובמקצועיות שלו. מעמרי ניצן כבמאי למדתי לאזן בין שחקנים במרכז לבין ספקטקל מסביב, כמו בהפקות הבלתי נשכחות שלו ‘כטוב בעיניכם’ ו’רצח’. חנוך לוין, עם ‘אשכבה’, שזו ההצגה הכי טובה שראיתי בארץ. ריטה נותנת לי הרבה השראה בהגשה שלה ובטיפול בטקסט, ורועי בר נתן לימד אותי הרבה על קומדיה קטנה ועל Less is more”.
אם לא היית שחקן ובמאי מה היית עושה?
“משהו חברתי. כל הנושא הלהט”בי במדינה שלנו מאוד יקר ללבי. יש לנו עוד הרבה על מה לעבוד ולאן להתקדם. יש לאחרונה הרבה מקרים של להט”בופוביה, וזה דורש שינוי דחוף. אני מאוד מקווה שהוא יגיע בקרוב”.
