"אבא ואני חברים הכי טובים. הוא גם מעיר לי על העיצובים"
בגיל 26 מכרה אל ששון, בתו של "מלך הג'ינס" מוריס ששון, במאות חנויות בארה"ב עד שאיבדה את הזהות העיצובית שלה. המעבר לאיביזה החזיר לה את החשק ליצור, ופתח דלת לשותפות חדשה עם אביה
במכנסי קאפרי מכותנה מחוררת בדוגמת פרחים, גופייה וכפכפים, צמידים ססגוניים על ידיה, המעצבת אל ששון פותחת את דלת הכניסה של בית אביה, מוריס ששון, הזכור כ"מלך הג'ינס", מי שהקים בשנות ה־70 את אימפריית הג'ינס Sasson Jeans. בשנים האחרונות היא מתגוררת עם ילדיה, בני 7 ו־5, באיביזה שבספרד ובביקוריה בארץ היא שוהה בבית הזה בנווה צדק.
"באיביזה אני סוף סוף מרגישה בבית. הזמן נע אחרת. לא לחוץ, לא מוגבל, ספונטני. ובמרחב הזה גם אני השתניתי. זה שינה את הדרך שבה אני חיה, יוצרת ומתלבשת. איביזה היא תחושה. כאילו החיים מאטים בדיוק במידה שמאפשרת לך לשמוע שוב את המחשבות שלך. נולדתי בניו יורק, גרתי בהונג קונג, לוס אנג'לס, שנים עברתי בין לונדון לישראל, תמיד בתחושת מעבר, אף פעם לא מתמקמת, ואז הגיעה איביזה".
ביתו של אביה הוא העוגן שלה בארץ. היא מגיעה לפה לפחות שלוש פעמים בשנה, "כל המשפחה שלי פה, חברי הילדות, כאן גדלתי". מוריס ששון הקים את המותג הראשון של ג'ינס מעצבים, והקדים את קלווין קליין והרבה אחרים. בשיא הצלחתו בשנות ה־80 הוא נמכר בעולם במאות חנויות. ב־1987 מכר לשותפו את חלקו והמשיך לעבוד כיצרן אופנה עבור חברות גדולות. יחד הם עובדים מאז 2014. היא מופקדת על העיצוב, הוא על הניהול והפיתוח.
ששון, בת 37, נולדה בניו יורק למוריס ששון ולנילי דרוקר, מלכת היופי של ישראל לשנת 1986 שמתה ב־2017. היא גדלה בארץ ובהונג קונג, לשם עברה המשפחה בעקבות עסקיו של האב. אופנה למדה כאן בשנקר. "מגיל צעיר הייתי מתלווה לאבא שלי למפעלים, בגיל 10 כבר ציירתי קולקציות שלמות. אף פעם לא חשבתי שאעשה משהו אחר".
את הקולקציה הראשונה שלה השיקה בניו יורק אחרי שהתמחתה אצל המעצבים יגאל אזרואל, רוני קובו ודרק לם. היא חזרה לגור יחד עם אביה בהונג קונג, והוא קישר אותה למפעלים מקומיים של ראלף לורן, אלי טהרי ואלכסנדר וונג וגם לבכירים בתעשייה, בהם איש העסקים האמריקאי אנדרו רוזן. ההצלחה לא איחרה לבוא: הקולקציה שלה נמכרה במאות חנויות ובתי כלבו בארה"ב, בהם ברגדוף גודמן ונימן מרקוס, יפן ואירופה, והיא אוזכרה כהבטחה במגזינים כמו “W”, “טין ווג” ואחרים.
1 צפייה בגלריה
דגמים בעיצובה של אל ששון. "אני לא רוצה לעשות שש קולקציות בשנה, ולא משתגעת עם מיליון בדים וגזרות. אני מוכרת בחנויות הכי טובות באיביזה ועבדתי קשה כדי להגיע לשם"
(צילום: סיימון אלמלם)
"אנחנו עשינו הכל - אני בעיצוב, אבא בייצור. היינו שותפים למקצוע ולדירה. לא היו לנו חיים חוץ מעבודה. הייתי בת 26 וכל הזמן עבודה. מי שרוצה לייצר בסיטונות צריך לעשות שש או שבע קולקציות בשנה. ואז השואו רום שבו הצגתי התחיל להכתיב לי מה לעשות: פחות רקמות, יותר פוליאסטר ולא היו לי רעיונות. לקולקציה האחרונה כבר לא התחברתי. הסתכלתי עליה ואמרתי לעצמי שהיא לא תימכר. איבדתי את הזהות שלי".
ששון לקחה פסק זמן, עברה להתגורר בלוס אנג'לס, ויחד עם חבר ילדות מהארץ, ברק נחמני, הקימה מותג ליבוא פרטי עיצוב לבית בשם "ריזורט". לימים הכירה את ג'ורג'י אקירוב, בנו של הטייקון אלפרד אקירוב, וכשהרתה מכרה את חלקה ב"ריזורט" לנחמני. היא ואקירוב לא נישאו מעולם והתגוררו לסירוגין בלונדון ובתל אביב. השניים נפרדו לפני כשלוש שנים.
כשנולד בנה השני ב־2020, בימי הקורונה, חזרה לעצב: קימונואים למותג "אלבה" שפתחה עם חברה טובה, וקולקציית טאי דאי למותג משלה, שכולה יוצרה ביד בבית. "עשיתי קימונואים צבעוניים בהודו, מכרנו דרך האינסטגרם וזה הצליח מעל ומעבר. ביקשתי אז מהסטייליסט סיימון אלמלם לצלם אותם, והוא חיבר אותי לפקטורי 54. שיתוף הפעולה עם פקטורי גרם למותג שלי להיות מוכר בארץ. זה חשוב לי, זה המקום שבאתי ממנו".
אביה לא הסכים לממן את הקולקציה ההיא, גם לא בן זוגה אז אקירוב, אף שהכינה תוכנית עסקית מפורטת. אין כסף באופנה, הם אמרו לה. "אז מצאתי שותפה שקטה ובעצם לא נדרשה השקעה כל כך גדולה בקימונואים מהודו. מהכסף שהרווחתי קניתי את המשי לקולקציית הטאי דאי ומשם זה התגלגל".
עכשיו אל ומוריס עובדים יחד על הקולקציה הבאה. "הוא עוזר מלא. אנחנו חברים הכי טובים. הוא גם מעיר לי על העיצובים", היא מחייכת לעברו. "אני לא רוצה לעשות שש קולקציות בשנה, אני לא משתגעת עם מיליון בדים וגזרות. אני מוכרת בחנויות הכי טובות באיביזה ועבדתי קשה כדי להגיע לשם".
הקולקציה היפה, שנמכרת בארץ בפקטורי 54 ובאתר האונליין של המותג, עוצבה בביתה באיביזה בהשראת האי שנהפך בעשורים האחרונים למוקד המשלב תרבות היפית, מסיבות וקלאבים, רוחניות וניו אייג'. ששון עיצבה שמלות תחרה אווריריות, פריטי אורגנזה, שקפקפים עם פרחי חרצית, כמו בשדות שמסביב לבית, ופריטי כותנה איכותיים. "אופנה עבורי תמיד היתה צורת ביטוי של תנועה ואפשרות. אבל רק כשעברתי לגור באיביזה הבנתי באמת מה זה אומר. כאן שום דבר לא נוקשה והסגנון זורם, חסר מאמץ וחופשי. אופנה לא צריכה להגביל, היא צריכה להשתנות איתנו. זה מה שהקולקציה הזאת מייצגת".
