המעצבים ויקטור בלאיש ומיקה בשן: “צללנו לזה בלי חוזים מסובכים, אנחנו רוצים ליהנות"
צמד מעצבי האופנה משתפים לראשונה פעולה בחיבור מסקרן, המשלב את העורות הרכים שלה עם שמלות השיפון הנשפכות שלו. הפריטים יוצגו היום בשבוע האופנה ישראל קנדה תל אביב
כמה ימים לפני פתיחת שבוע האופנה ישראל קנדה תל אביב אמש צעדה השחקנית מגי אזרזר בביטחון לאורכו של הסטודיו של המעצב ויקטור בלאיש ביפו, לבושה במעיל מרשים משטיח תוניסאי מעל שמלת משי מרהיבה. אמרות השמלה היו אף הן עשויות מחלקי אותו שטיח שנפרם ונתפר מחדש, תכשיט פנים מרשים מזהב משובץ יהלומים של מותג התכשיטים “מלכה” השלים את הלוק. לרגע ריחפה בחלל הסטודיו רוחה של השחקנית והבמאית המנוחה רונית אלקבץ.
"כשמוטי רייפ אמר שהנושא של הגאלה הוא חיבור לשורשים, לתרבויות, מיד הלכתי לשוק הפשפשים למצוא שטיח לעבוד איתו", אומר בלאיש. "חיפשתי מישהי משמעותית, שתפיח בבגדים כוח. חשבתי על רונית אלקבץ". אלקבץ היתה רק אחת אבל אין ספק שהנוכחות של אזרזר מרשימה. שבוע האופנה מתקיים במתחם קרמינצקי בתל אביב עד 30 בחודש וכולל תצוגות של מעצבים ישראלים, בהם אהרון גניש, טובהלה+, ינקי ונטף, שחר אבנט, קיאן פרנקפורט, ירון מינקובסקי והמעצב הישראלי הבינלאומי קובי הלפרין.
הבוקר יציג בלאיש את הקולקציה שלו, ובה בפעם הראשונה הוא מקיים שיתוף פעולה עם מעצבת בגדי העור הוותיקה מיקה בשן, שגם לה זה שיתוף פעולה משמעותי ראשון. השניים מנהלים דיאלוג הרמוני, בשילובים שכמו נועדו זה לזה. ז'קטים בגזרת בומבר מעור רך שלה עוטפים שמלות שיפון ותחרות שלו, חולצות עור בגזרת חולצת ג'ינס קלאסית עם כתפיים נפוחות דרמטיות ברוח ויקטוריאנית משתלבות עם חצאיות מרשימות או עם מכנסי הג'ינס בסגנון שנות ה־70 המאפיין את הקולקציה כולה.
בשן, אשתו של הזמר המנוח יגאל בשן, מעצבת בעור כבר 34 שנים. בחנות שלה בכיכר המדינה בתל אביב תלויים פריטים מעורות משובחים, חלקם דקיקים מתאימים לאקלים המקומי, חלקם בהדפסים כמו חברבורות, משבצות או נקודות, המשקפים פרשנות שלה לטרנדים. בלאיש, מבכירי המעצבים בארץ ואחד המעניינים בהם, מוכר בסגנון הבוהו שיק הייחודי שלו ואהוב על נשות האלפיון ועל סלבריטאיות, בהן מירי מסיקה, אביה מלכה, יובל דיין, אחינועם ניני ועוד רבות. הוא כבר הציג בעבר באירועי שבוע האופנה, בשן לא. "אני קטנה מדי ואין לי משאבים לתצוגות גדולות, כי עור הוא חומר יקר וכבד לשנע אותו", היא אומרת.
ניכר שהם נהנים מהעבודה המשותפת ומסיעור המוחות. "צללנו לזה, בלי חוזים מסובכים ובלי להפוך את כל השיח הזה לתעשייתי ומבאס. אנחנו רוצים ליהנות. קודם נעשה ונראה לאן זה מוביל", אומר בלאיש, ובשן מוסיפה: "אני אוהבת את ההערות שלו. אחרי 50 שנה של עבודה אני מרגישה שיש לי מורה".
שנים הם מעריכים זה את זו, אבל רק לפני כשנה נפגשו אישית. "אני מאוד אוהב עור. בקוואלי (בלאיש החל את דרכו בבית האופנה של רוברטו קוואלי האיטלקי שבו גם היה מעצב ראשי – ע"מ) הייתי עושה המון בגדי עור. זה חומר שחסר לי".
כשהחל לעבוד על הקולקציה הבין שזו הזדמנות להכיר את בשן ולשלב בעבודתו פריטי עור. "צלצלתי אליה, באתי לחנות ומיד שלפנו כמה פיסים וסימנו את הכיוון. הגענו ל־14 פריטים יחד שהם בעצם שילוב של שנינו", הוא מספר. הבסיס שלהם הוא ז'קט בסגנון בומבר עם כיסים בעיצובה של בשן. בלאיש יצר ממנו גרסה אחת קצרה יותר עם צווארון וכפתורים במקום רוכסן ושרוול עם כיווצים מעור רך יפהפה בגוון חום־בורדו. ויש גם גרסה רחבה ארוכה יותר, בסגנון בויפרנד, שתי הגרסאות יכולות להתאים לנשים וגברים כאחד. "לא עשינו שינויים גדולים", הוא אומר. “הלכנו יחד לקנות עורות. שלפנו יחד גוונים חומים ובורדו וניוד – צבעים קלאסיים". לכל הז'קטים יש בטנת משי איכותית — זו המזוהה כל כך עם הפריטים של בשן – אבל הפעם ההדפסים והצבעוניות הם מבדי המשי של הקולקציה של בלאיש בהשראת עניבות גברים. תוויות הלוגו של כל אחד מהם תפורות זו לצד זו.
בקולקציה של בלאיש יש כ־40 פריטים ברוח שנות ה־70, חלקים בגרסת רדי טו וור — למשל ג'ינסים, מכנסי קורדרוי וסוויטשירטים שצבועים ביד, וחולצות מעור ומקורדרוי. פריטים נוספים הם קוטור שהעבודה הידנית עליהם נמשכה ימים. בלאיש משתמש בשלל בדים: תחרות, מפות, משי, וילונות ועכשיו גם בשטיחים. בחצר מאחורי הסטודיו שלו תלויים חלקי שטיח צמר משוק הפשפשים. כמו שאר הבדים שלו, גם השטיח הזה נטבל בצבע בסירים הגדולים ונתלה לייבוש. הוא פרם את השטיחים ותפר אותם מחדש, יצר מהם וסטים וז'קטים עליונים ואפילו אמרות לחצאיות ומעין פונפונים שנראים כמו צמר הכבשה המקורי שממנו נארגו.
ויש גם נקודת צבע ירוקה ומעיל מעור ירוק תואם. "מזל שהיא אוהבת צבעים. אנחנו מבינים אחד את השנייה", אומר בלאיש, ונזכר במנטורית שלו וחברתו תמרה יובל ג'ונס שמתה בדצמבר. "תמרה היתה דמות חשובה בחיים שלי. לא היתה קולקציה שלא הייתי מתייעץ איתה. כל הזמן אני חושב מה היא היתה אומרת. תמרה אהבה עורות פראיים. לא דיברתי איתה על מיקה, אבל אני שומע אותה אומרת לי: 'ברור, אני מכירה אותה'".
