לגבן תחת אש: "אנחנו נשארים בצפון, גם כשהאחרים נשברים"
עודד שוורץ, דור שלישי לרועי צאן בגליל, מייצר 50 סוגי גבינה מחלב כבשים שמוגשים במלונות דן, קמפינסקי ובמסעדות היוקרה של תל אביב וירושלים. מחר הוא מגיע ללחמים בתל אביב במסגרת מיזם של שטראוס שתומך ביצרני המזון הקטנים מהצפון
"תן לי דקה, אני יוצא פה מהמלטה ומרים לך טלפון", חותך עודד שוורץ בענייניות את השיחה הראשונה שלנו. אי אפשר לתאר בצורה מדויקת יותר את מי שעומד מצד השני של הקו, גם ממרחק של שיחת טלפון בצוק העיתים. שוורץ (51) הוא דור שלישי לחקלאים בגליל, רועי צאן ליתר דיוק. "אני מכניס כבר לעבודה את הדור הרביעי", הוא מחייך. אין הרבה סיבות לחייך כרגע, אבל שוורץ מתעקש לשמור על אופטימיות מדבקת. אני תוהה איך זה יכול להיות.
"אחרי שנתיים וחצי של מלחמה המצב הוא אולי באמת על הפנים, אבל אם אני עדיין עם החלום להקים פה מרכז מבקרים אז כנראה שאני בסדר. יש עלי חתיכת מחויבות ומורשת: סבא וסבתא שלי הגיעו מסאטמר שבהונגריה אחרי השואה. סבא שלי היה הניצול היחיד מ־11 אחים. הוא כבר נפטר אבל הספיק לראות את הדירים גדלים. הוא אמר לי בזמנו: 'מהיום שאספו את היהודים ב־30.5.44, אם הייתי יכול לבקש דבר אחד זה שאמא שלי תראה מה נהיה מקישי שוורץ'. אחרי משפט כזה אתה לא יכול להישבר. אז אנחנו נשארים גם כשאחרים נשברים וסוגרים. שנים לא בנו בגליל מפעל מזון מאפס, וגם כזה שאפשר לקנות בו גבינה בלי לקחת משכנתא".
שוורץ יתארח מחר בשעה 11 בבוקר במאפיית לחמים ברחוב החשמונאים בתל אביב. זה יקרה במסגרת מיזם מבורך של שטראוס בשם "טעם הצפון, במרכז – עסקים במרכז פותחים את הדלת לעסקי הצפון", בו יתארחו מיטב עסקי האוכל של הצפון במרכז מתוך רצון ושאיפה לעזור להם קצת בתקופה קשה זו. חוץ משוורץ יתארחו בין השאר ממחר ועד יום שישי גם מזקקת אורון גליל ביקב לווינסון בפתח תקווה, אנשי 'פשוטבעי' עם התוצרת החקלאית שלהם אצל איל שני בצפון אברקסס שלו, צייט פור ברוט ישלבו במאפים שלהם את השוקולד של נרדין, מכוורת יוסף תתארח בקינוחי דבש אצל האחים, חוות הווסאבי מהגולן תתארח במסעדת ההמבורגרים טרומן אנד קו, פיצריית לה טיגרה המהוללת תארח את הפיציולו עווידאת פיראס ועוד. רשת הדליקטסן של רותי ברודו תארח חלק גדול מיצרנים אלה ואחרים ביריד שייתקיים ביום שישי בסניף נווה אביבים.
המחלבה של שוורץ נמצאת בשדה אליעזר. המשק התחיל עם עשר כבשים שהסבא והסבתא קיבלו מהסוכנות. צבי, אביו של עודד, נכנס למשק ב־1974, אחרי מלחמת יום כיפור, ועודד הצטרף ב־1996 אחרי שירותו הצבאי — שירות שגבה ממנו למעלה מ־400 ימי מילואים עד כה, כולל במלחמה הנוכחית.
הדיר שלו הוא אחד הגדולים בארץ. לדאבון הלב הוא יושב ביפתח, על גבול הלבנון, וחוטף כהוגן. "לא עצרנו ולו ליום גם במלחמה, אבל ההיקפים ירדו פלאים. השיווק ירד, אבל המשכנו תמיד לייצר גבינות, ולכן תודעת המותג שלנו לא נעלמה".
שוורץ מייצר לא פחות מ־50 סוגי גבינה ויוגורט: יוגורט בטעמים, לאבנה, פטה, ברינזה בולגרית, סנט מור, קממבר, ברי, גבינות מיושנות קשות בסגנון גאודה, קצ'וטה ופקורינו.
יש לו רשימת לקוחות מרשימה הכוללת את רשת דליקטסן "רותי וגיא (פולק, בן זוגה והשף של הרשת — ח.ג.) תמיד תמכו ועזרו, טעמו ונתנו עצות. גם כשפתחו מחלבה משלהם לא הפסיקו לקנות ממני. אני חייב להם המון, במיוחד בשעות הקשות". עוד בלקוחותיו המסעדות שילה וקפה אירופה, רשת מלונות דן ומלון קמפינסקי, מעדניית בית הלחם בירושלים ודלאל בתל אביב, וחנות הירקות כרמלה בשוק הכרמל, שמשלחת גם את הגבינות שלו.
ויש עוד לקוח אחד, מיוחד במינו. "בתחילת המלחמה נתקעתי עם מלאים לא מהעולם הזה, ואני במוצב בגבול לבנון, וזו הפעם הראשונה שקצת נשברתי. כמעט היו נפילות על המחלבה. פתאום מתקשר אלי איזה תומר שאומר שהוא מוויקס. אני לא יודע מי זה תומר ומה זה וויקס. הוא אומר לי: 'אנחנו רוצים לקנות ממך את מה שאתה תקוע איתו'. הוא קנה 300 קילו וביקש לשלם במחיר הגבוה. אני לא ידעתי אפילו מה זה וויקס, וכולם צחקו עלי במוצב שאני לא יודע. וככה נולד הקשר עם וויקס, שנמשך עד היום. מטוב לב של אנשים שלא ידעתי מי הם ומה הם".
"לפני 15 שנה היינו שופכים את החלב, לא היה לו מחיר מרוב שלא היה ביקוש. אז עבדתי ולמדתי לבד, לא למדתי בשום מקום, ואם מגישים אותי בכל המקומות האלה, כנראה שהבאתי משהו אחר- חקלאי שעושה הכל - מגדל, חולב, מאכיל, מגבן, משווק".
אני מנסה להבין ממנו מה עובר עכשיו, ובמשך כל השנתיים האלה, לא רק עליו אלא גם על הכבשים. "קולות הנפץ מלחיצים אותן מאוד. כל פיצוץ הן נצמדות אחת על השנייה מהפחד. הן גם נותנות פחות חלב, ירידה של 30%".
מה המדינה צריכה לעשות בשביל הצפון?
"אני כרגע בהליכי רישוי להקים מחלבה בנחלה שלי בשדה אליעזר, כולל מרכז אירוח שממנו רואים את הגולן. אני מצפה ומבקש מהמדינה שתתמוך בהקמה של עסק כזה, שיביא פרנסה ללא מעט משפחות. הרגולציה תצטרך ללכת לקראתי, ואני מקווה שהמדינה תבין ותגלה חזון".
אני תוהה לגבי דור ההמשך. לשוורץ ארבעה ילדים, והגדולה כבר עובדת קצת בעסק.
"אבא לא רצה שאהיה בן ממשיך. סבא נפטר חודש אחרי שהוצאנו את הגבינות הראשונות למעדניית הגבינות של באשר בשוק מחנה יהודה. הייתי הבן יקיר שלו. אמרתי לו: 'תראה, כולם קונים את הגבינות שלנו' — מה שלא היה נכון אז. סבא אמר: 'אני יודע שזה יצליח. ככה אי אפשר לגדל כבשים. למכור חלב גולמי, אין מזה כסף'. והנה, הרעיון האוטופי הזה מצליח".
לכו מחר ללחמים להכיר את עודד שוורץ ולטעום את הגבינות שלו, ואולי גם לספוג מעט ציונות, אהבת אדם, חיים וארץ. אם אתם עדיין מעוניינים בזה. אני מקווה שכן.
