סגור
פנאי ליאורה ריבלין
לאורה ריבלין ( צילום: יובל חן)

לאורה ריבלין: "אני לא חולמת לזוז מכאן"

לאורה ריבלין מוציאה אלבום חדש, משתתפת בשתי הצגות ומצטלמת לשני פרויקטים. לאור תוצאות הבחירות היא מתכוונת להילחם על מקומה כאן. היא שותה קפה שחור במיטה, שרה זהבה בן במקלחת, מתחרפנת לגלות שהיא מקטינה את עצמה מול גברים, הפסיקה לשקר כשילדיה נולדו ולעתים מתגעגעת לרגעים קשים

לאורה ריבלין
גיל: 77 • מקום מגורים: הרצליה
• מצב משפחתי: נשואה + 3
• יוצרת ושחקנית. זוכת פרס אופיר ושלושה פרסי התיאטרון, משחקת ב"צניחה חופשית" בתיאטרון חיפה וב"מותו של סוכן" בקאמרי. השבוע יצא אלבומה "בעיר זרה" עם שאול בסר וימי ויסלר. מופע השקה משירי האלבום יעלה ב־־22 בנובמבר בשבלול תל אביב וב־16 בדצמבר בקאמרי

איפה אנחנו תופסים אותך?
"בצימר מקסים באמירים. כמה שעות של שקט מסדרת ההצגות 'צניחה חופשית' של תיאטרון חיפה שמוצגת בכרמיאל".
איך ואיפה את שותה את הקפה שלך?
"בוץ שחור במיטה, שם אני קוראת, לומדת טקסטים בעל פה. בוהה. הכי מאוזנת שאפשר. קבלתי את המנהג הזה בירושה מאמא שלי. אצלה זה לווה בסוג של דיכאון. היא הייתה אומרת שצריך לנוח כל הזמן כי החיים קשים. ועשתה הכל במיטה. היו לה כמה שקיות ניילון סביבה: אחת לסיגריות, אחת לגרעינים, אחת לקליפות של הגרעינים. היא אפילו קילפה תפוחי אדמה, בצל וקישואים במיטה".
על מה את עובדת עכשיו?
"האלבום וההופעה 'בעיר זרה' עם ימי ויסלר ושאול בסר שהלחין ועיבד, יצא לאור הרגע. עבודה על אלבום זה הריון. שלוש שנים, של השקעה מכל בחינה: סטארט־אפ לא ריווחי בהחלט מבחינה של כסף, אבל הרבה רגש, מחשבה, זיעה, דיוק, שמחה וחלחלה. והכל לצד העבודה בתיאטרון, והרבה נסיעות לפריז במסע ההצגות של 'ציפורים כולם' של וואג'די מועווד. הטקסטים הקצרים של האלבום וההופעה נכתבו במשך השנים ביומנים שלי, תיעוד של רגעים, דמויות, חווית, סיפורים קצרצרים וציתותים לשיחות. הלב שלי מאוד שם. אני לא זמרת, סך הכל שחקנית ששרה. יש גם שלושה קאברים באלבום: 'הלילה' של הכל עובר חביבי, 'אהבה אסורה' של זהבה בן שתמיד חלמתי לשיר מחוץ למקלחת, ו'אני שוכב לי על הגב' של אריאל זילבר. במקביל אני מתחילה צילומים לסדרה "ברלין בלוז" של דנה אידיסיס ורם נהרי ולא מזמן סיימתי צילומים לסדרה 'שישה אפסים' שביים ניר ברגמן".
עם מי היית רוצה לשבת על בירה?
"הייתי שמחה לשבת עם האנימטור גיל אלקבץ שחי בשטוטגרט ועשה לנו את כל האנימציה והוויזואליה של האלבום. נפגשנו רק בזום והוא הלך לעולמו ממש לפני סיום האנימציה לשיר האחרון. אשתו נורית עוזרת לנו בצורה מופלאה לסיים את הפרויקט. אז הייתי שמחה ורוצה לשבת גם איתה".
מה השריטה שלך?
לא חסר ולא מעט. למשל, אני עדיין נוהגת כמי שמראש נחותה מגברים, וכשאני מולם שפת הגוף והדיבור קצת משתנים ומשתדלים וזה מחרפן אותי כשאני מזהה את זה".
מה העצה הכי טובה שקיבלת?
"'תשאירי קצת את הפקק בכיור' כי יש לי נטייה למחוק, לזרוק לזבל את כל מה שעשיתי או השגתי אי פעם, ותמיד אני מתחילה מאפס, מתחת לאפס. לפעמים זה יתרון".
איזה כוח על היית רוצה שיהיה לך?
לעורר, לפקוח עיניים לאנשים שילחמו על הארץ הזאת. אנחנו רואים מה הולך להיות כאן. אני לא חולמת לזוז מכאן יש לי שורשים עמוקים כאן מדורי דורות. זה המקום שלנו לחיות וליצור בו בחופש. אבל יושב פה עוד עם, ששורשיו כאן ואוהב מאד את אדמתו ויש לו זכויות עליה גם שנרמסות יום יום".
באילו נסיבות יוצא לך לשקר?
"כשהייתי ילדה שיקרתי די הרבה. יש לי אח ואחות גדולים שהיו מאד ישרים ומרדנים והיו בלגנים וצעקות וזה הבהיל אותי נורא. אז אני, בטבעי, למדתי להחליק, להיות הילדה הטובה, רק שבסתר עשיתי מה שאני רוצה ולפעמים גם נתפסתי. זה לא היה נעים. כואב. גם פיזית. כשנולדו הילדים החלטתי שלהם אני לא משקרת וזה פתאום שחרר וחלחל בכל דבר ונהיה פשוט וקל".
למה את מתגעגעת?
"היו לי זמנים קשים של בדידות קיומית וסוג של דיכאון, אליהם אני ממש לא מתגעגעת. אבל לפעמים כן יש בי געגוע לזמנים של התמודדויות קשות שהיו לי, כי פתאום גיליתי כמה אהבה וחברות נדירה יש סביבי. השנים האחרונות הן מהיפות בחיי ואני כבר קצת מתגעגעת אליהן".
על מה את אוהבת להוציא את הכסף שלך?
בשנים האחרונות מאוד התחברתי למחשבה שפחות זה יותר, אבל כשהייתי יותר צעירה הייתי חוטאת לפעמים במותגים ואז נבהלת מהמחיר ומיד מכניסה את הבית למשטר צנע: לחם אחיד, קוטג' והרבה ספגטי ושעועית. כשהבן שלי היה ילד הוא אמר פעם: 'אצלנו העש אוכל ארמאני והילדים אוכלים ספגטי'".
מה היית רוצה לשנות בעצמך?
"יותר דקיקה ותמירה. היום אני יותר בשלום. לרגע. זה מה יש. הייתי רוצה לשפר את הנטייה שלי לחרדה במיוחד בהצגות ראשונות, ובהופעות המוזיקה, זה סוג של אימה. אף שאני מודה שגם את זה אולי אולי אני לומדת לשחרר, ואני לא מאמינה שאני אפילו מרשה לעצמי לומר את זה בקול רם".
מה מפחיד אותך?
"תשכחי כל מה שאמרתי קודם בביטחון גמור. סך הכל אני אדם די מבוהל".
מה עושה אותך מאושרת?
"כשאני רואה שהילדים והנכדים עושים דברים שהם אוהבים, ניחוח פריחה, גשם ראשון, הים, הקיום עצמו בימים טובים, או כשפתאם אני מוצאת מפתח לדמות או לסצנה".
מה את מחשיבה כנכס היקר ביותר שלך?
"לא לזיין לעצמי את השכל. זה לא מדויק כי לפעמים אני יכולה להיכנס לסרטים".
מי האמנים שהכי השפיעו על יצירתך?
"דליה רביקוביץ. השירים שלה והלבן על הדף בין המלים והשורות שלה. כשחקנית אני חושבת שהעבודה עם גדליה בהצגות שהוא ביים מאוד השפיעה עלי כאדם, אשה ושחקנית".
אם לא היית שחקנית מה היית עושה?
"לא חשבתי על זה".