המעצב דוד טרטקובר, חתן פרס ישראל, מת בגיל 81
טרטקובר, שנחשב לאחד מעמודי התווך של העיצוב הישראלי המודרני, הלך לעולמו. לאורך קריירה ענפה היה חתום על עיצובים איקוניים כמו כרזת "שלום" (1978) וסמל "שלום עכשיו" שנחשב לסטיקר הפוליטי הראשון בארץ, ועבודותיו הוצגו במוזיאונים ברחבי העולם. טרטקובר לימד דורות של מעצבים, אצר תערוכות והותיר חותם על התרבות המקומית
האמן דוד ("טרטה") טרטקובר, מהמעצבים המשפיעים בארץ וחתן פרס ישראל לעיצוב לשנת 2002, הלך לעולמו היום (שלישי) בגיל 81.
טרטקובר נולד בחיפה בשנת 1944, וכשהיה בן שש עברה משפחתו להתגורר בירושלים. הוא העביר את שירותו הצבאי בחטיבת צנחנים. לאחר שחרורו למד באקדמיה לאמנות ולעיצוב בצלאל, ואת לימודיו השלים ב‑London College of Printing בלונדון, במחלקה לעיצוב גרפי ולטיפוגרפיה. עם שובו ארצה בשנת 1968 היה ממקימי הטלוויזיה הישראלית.
במקביל לעשייה היצירתית, מילא תפקיד מרכזי בהכשרת דורות של מעצבים. בין השנים 1976 ל‑2000 שימש מרצה בכיר במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, וב‑1991–1997 לימד במחלקה ללימודים עיוניים קורס מבוא לתולדות הגרפיקה השימושית בארץ ישראל. בנוסף היה מרצה-אורח במכללות שונות.
לצד ההוראה, טרטקובר פעל גם כאוצר והציג זווית מחקרית על התרבות החזותית המקומית. בין התערוכות שאצר נמצאות "הרצל בפרופיל" במוזיאון תל אביב לאמנות (1978); "פרנץ קראוס - כרזות" (1981); "מראה מקום" במוזיאון הפתוח בתפן (1990); תערוכת הכרזות הבינלאומית בביתן הלנה רובינשטיין (1993); "עין לציון" - צילומי אלכס ליבק (1994); "6X2–12 - מעצבי תקשורת חזותית על איכות הסביבה", תערוכת שלטי חוצות בתל אביב (1995); "50 כרזות - 50 שנה" במסגרת פסטיויטל (1998); ו"טיול בארץ - משחקים מחנותו של מר ברלוי" במוזיאון ארץ‑ישראל (1998).
מאמצע שנות ה-70 פעל דוד טרטקובר בשורה רחבה של תחומי יצירה שמרכזם התרבות החזותית הישראלית. כרזות, לוגואים, אריזות, עטיפות ספרים ותקליטים שעיצב כבר הפכו לאבני דרך בזיכרון המקומי, בהן כרזת יום העצמאות "שלום" (1978) שנחשבת יצירת מופת בעיצוב גרפי, והסמל שיצר ל"שלום עכשיו" ומזוהה כסטיקר הפוליטי הראשון בישראל.
כמעצב, הציג עד היום למעלה מ-20 תערוכות יחיד בישראל ובעולם - במוזיאון ישראל ובמוזיאון תל אביב לאמנות, וגם מעבר לים - ביפן, צרפת, גרמניה וארצות הברית. לאורך קריירה ענפה הוא השתתף ביותר מ-80 תערוכות קבוצתיות, נטל חלק קבוע בביאנלות בינלאומיות לכרזות והוזמן תדיר לשפוט בתחרויות עיצוב. רק אתמול (שני) נחנך בכניסה לספריית העיצוב של בית אריאלה שבתל אביב ספרייה לעיצוב ומידע חזותי על שמו.
טרטקובר זכה בפרסים רבים, בהם בפרס ישראל לעיצוב לשנת 2002. בנימוקי הזכייה נכתב: "דוד טרטקובר, מבכירי המעצבים בישראל, יוצר את עבודותיו מתוך החוויה והמורשת הוויזואלית של הארץ מהתקופות שלפני הקמת המדינה ואחריה. צירופים ויזואליים, יחד עם ראייה מפוקחת, נותנים לעבודתו ייחודיות ואפיון מקומי מובהק הזוכה להוקרה גם בקהילה הבינלאומית של מעצבים בתחום התקשורת החזותית. טרטקובר הוא 'קומוניקטור' השם דגש על המילה ועל הטקסט, ובכך הוא מציין בהצלחה את חשיבות המילה הכתובה בתרבותנו.
"במשך למעלה מ-30 שנות פעילותו כיוצר וכמחנך השפיע טרטקובר על החשיבה העיצובית של הדור הצעיר הן מבחינת ההתבוננות בסמלי העבר והן מבחינת הניסיון למתן ביטוי אישי של המעצב. הבולט בהישגיו הוא פועלו כמלכד, כאוצר וכחוקר של עבודתם של אמני העיצוב הישראלי מדורות קודמים, כגון פרנץ קראוס, פסח עיר-שי, אריה אלחנני, ז'אן דוד ואחרים. בהעלאת הישגי העיצוב בארץ למודעות הכללית תרם טרטקובר גוון תרבותי נוסף למעצבי ההווה והעתיד, והרחיב את מושגי התרבות הישראלית. בפועלו זה הוא הפך לגורם חשוב בהנצחת המורשת הגרפית והעיצובית בישראל".
עבודותיו מצויות באוספים מרכזיים בארץ ובעולם, בהם המוזיאון לאמנות מודרנית (MoMA) בניו יורק, המוזיאון היהודי בניו יורק, ספריית הקונגרס בוושינגטון, מוזיאון הסטדלייק באמסטרדם, הספרייה הלאומית בפריז ומוזיאוני אמנויות שימושיות בציריך ובהמבורג - עדות למעמדו בשדה הבינלאומי.
הוא היה חבר באגודת המעצבים הגרפיים בישראל וב‑Alliance Graphique Internationale (AGI). לצד עבודתו כמעצב, טרטקובר נחשב גם לאחד מאספני התרבות החשובים בארץ. באוספו האישי אלפי כרזות פרסום ותעמולה משנות ה-20 ואילך, משחקי ילדים, אריזות מוצרים וארכיונים של מעצבים. כמרצה בבצלאל חינך דורות של מעצבים.
בשנה החולפת זכה לאות הוקרה ליקיר העיר תל אביב-יפו. "יותר מכול, דוד טרטקובר הוא תל-אביבי-יפואי בכל נימי נפשו, ותוצריו החזותיים מלווים את כולנו - ברחובותיה, במוסדות התרבות שלה ועל קירות העיר", נכתב בנימוקי הענקת האות. "טרטקובר שותף כל חייו למאבקים למען זכויות האדם, קידום השלום ותיקון פני החברה שלנו. תל אביב-יפו אפשרה לו להיות בועט, נוקב ופוליטי, ובו בזמן העניקה לו את התשתית המוסרית להמשיך להציב מראה ביקורתית בפני החברה והפוליטיקה הישראלית".
