שלום הקרנף מת, ואז המלחמה פרצה
קרנף שנקרא על שם הסכם השלום עם מצרים, שני מטפלים, יהודי ומוסלמי, והמתת חסד לפני 7 באוקטובר. "שלום" של מיטל צביאלי הוא סרט עטור פרסים, יפה ומרגש. לקראת שידורו בכאן 11, היא אומרת: "מאז רצח רבין המילה 'שלום' נהפכה כמעט לאסורה, וכאן קוראים לו שוב ושוב. התענגתי לשמוע אותה"
"שלום", סרט תיעודי זוכה פרס חבר השופטים ופרס הצילום של דוקאביב השנה, כמעט כותב את עצמו. הוא עוסק בקרנף ששמו שלום: שני מושגים טעונים, במיוחד באווירה הפוליטית הנוכחית בישראל. הוא נולד בספארי ברמת גן, בתאריך המשמעותי, יום חתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים ב־1979, ועל שמו נקרא. במשך כ־30 שנה חי בגן החיות התנ"כי בירושלים, והיה לאהוב המבקרים. אך בתחילת הסרט שלום, בן למין שנמצא בסכנת הכחדה, שנראה כמו משהו מהפרהיסטוריה (ממש כמו השלום), כבר זקן מאוד.
בגיל 45 (כמעט 120 במונחים של קרנפים), הוא איבד את הרצון לחיות. הוא בקושי זז. המטפלים המסורים שלו, גלעד משה ורושדי עליאן, יהודי ומוסלמי, מתקשים להיפרד ממנו. הם מבינים שיהיה צורך בהמתת חסד, אבל חלוקים ביניהם על איך ומתי. ואז, כשמתקבלת ההחלטה וממיתים את השלום, כלומר את שלום, פורצת המלחמה.
הסרט מתפקד כאלגוריה טובה, אבל גם הרובד הגלוי שלו מרגש ויפה, במידה רבה בזכות הצילומים של עמיקם שילה, וכמובן בזכות הבמאית מיטל צביאלי, שעשתה סרט נהדר על בעלי חיים ועל אנשים. בריאיון איתה לקראת שידור הסרט בכאן 11 בשבת, אומרת צביאלי: "גן החיות התנ"כי הוא אחד המקומות היחידים בירושלים שכולם באים אליו. כל מה שצריך לעשות כשמגיעים למקום הזה הוא להתבונן ולהקשיב. השהייה שלי בגן במשך שלוש שנים גרמה לי להבין עד כמה הזכות הבסיסית ביותר היא לחופש, וכשזה נשלל, אנחנו בבעיה. לכל בני התמותה".
בעקבות קלרנס התנין
צביאלי (50) נולדה בקיבוץ חצרים וגדלה במושבה כנרת למשפחת חקלאים. היא שירתה בגל"צ ככתבת חדשות חוץ ועורכת חדשות. משם המשיכה ל"מעריב" ואחר כך לחדשות ערוץ 2 (היום חדשות 12). היא סיימה בהצטיינות לימודי תסריטאות בבית הספר סם שפיגל. לגן החיות התנ"כי הגיעה בעקבות סרט הביכורים שלה, "המצלמה של דוקטור מוריס" (2022), שביימה, ערכה והפיקה יחד עם איתמר אלקלעי, וזכה בפרס הסרט הישראלי הטוב ביותר בדוקאביב. הסרט מבוסס על הארכיון הפרטי של ד"ר רג'ינלד מוריס, הרופא הראשון של אילת. אחת הדמויות החשובות בו היא קלרנס, תנין שחי 33 שנה בביתו של מוריס באילת והועבר אחרי מותו לגן החיות.
"היתה לי רתיעה מגני חיות. אבל מהביקור הראשון בתנ"כי הרגשתי את הסטריאוטיפים מתחילים להיסדק. פגשתי את המטפלים של קלרנס. הם היו מאוד פתוחים, מאוד ישירים לגבי הקשיים שהיו להם בקליטה שלו. התפלאתי למצוא שפה משותפת עם אנשי גן החיות". נוצרו קשרי אמון, היא מספרת, למרות החשדנות הראשונית. "הם ידעו שיהיו חשופים לביקורת, בגלל מעמדם של גני חיות בעולם היום. אמרתי להם שאני רוצה לעשות סרט על המקום וצריכה גישה מלאה אליו, אל החיות ואל האנשים. הצעתי בתמורה התמסרות מלאה ואחריות. הסתובבתי בתנ"כי במשך חמישה חודשים בלי מצלמה".
כמה מגנטים משכו אותה לשם. "קודם כל, אני מאוהבת בירושלים. גדלתי במקום עם הרבה מאוד שכבות וירושלים היא גם כזאת. ושנית, בדרך לירושלים נמצאים המשוריינים. סבא שלי הפלמ"חניק נפצע בשיירה לירושלים. הוא היה נצור בעיר. הוא מאוד השפיע עליי בילדות. כשאני רואה את שלום, אני רואה את סבא שלי. כל מלחמה שסבא שלי נלחם בה קירבה אותו יותר לשלום. הכל התחבר לי. ראיתי בכל זה שריד לעולם שלא קיים יותר. מאז רצח רבין המילה 'שלום' נהפכה כמעט לאסורה, וכאן קוראים לו שוב ושוב. התענגתי לשמוע אותה".
הבמאית מיטל צביאלי
(צילום: אוראל כהן)
"אחרי מותו של שלום, ביולי 2023, מתרחש הטבח של 7 באוקטובר. באותו יום היה אמור להתקיים בר המצווה של הבן שלי. אחר הצהריים רושדי צלצל לשאול אותי מה שלומי. הבנתי שגם בלי הקרנף נוצר קשר".
כשחזרה לגן החיות התמקדה בדינמיקה בין המטפלים לבין עצמם ובינם לבין בעלי החיים, במיוחד בזמן שהגן היה סגור לקהל הרחב בימי המלחמה והחיות היו רגועות. היא התבוננה ביחסים, אבל נזהרה מלהגיע למסקנות מרחיקות לכת. "בכל פעם שכתבו בדפי ההסבר על הסרט 'דו־קיום', דרשתי למחוק את הביטוי הזה. כי זאת השאיפה, אבל אני לא נאיבית", היא אומרת. "המציאות כל כך כאוטית, כל כך מדממת. אני לא מסתכלת על גן החיות התנ"כי כמיקרוקוסמוס אוטופי".
כשגלעד משה מתבונן במתחם של אוכלי העשב בסיפוק ואומר לרושדי עליאן "תחשוב שהעולם שלנו היה נראה ככה, כולם חיים בסבבה עם כולם. שבני אדם היו חיים יפה כמו העדר האפריקאי בגן", עליאן עונה לו "זה מאוד יפה להגיד ככה… תכניס לפה טורף, כולם יתחילו לרוץ. זה גם כמו העולם שלנו".
שלום הגיע במקור לגן החיות התנ"כי מהספארי בגיל 13, כי לא הסתדר חברתית ברמת גן. אחרי מותו הגיעו במקומו שני קרנפים צעירים, שגם הם לא מהמקובלים. "התנ"כי נחשב לגן חיות עודף: מי שלא מסתדר בעדר שלו מגיע לשם. חיה עודפת היא חיה שלא מסתדרת חברתית, במיוחד בקרב אוכלי העשב", היא מסבירה.
עידן עמדי מגיע לתנ”כי
הקרנפים הצעירים הם אינו הצרפתי וטופאק הישראלי (בגן החיות קוראים לו "עבריין", כי הוא מחפש לריב). וכאילו לא די בסימבוליקה, מחליטים בגן לשנות את שמו של אינו לעידן, על שם עידן עמדי, הזמר והשחקן שנפצע בעזה. לא שלום, אבל הקונצנזוס הישראלי האולטימטיבי: גיבור מלחמה.
אגב, למה שני קרנפים זכרים? לא רוצים שיתרבו?
"לא. לא רוצים להגדיל את העדר. בפרמיירה של הסרט בדוקאביב קיבלתי מגן החיות אות הוקרה והבטחה שהקרנפה הבאה שתגיע לגן החיות התנ"כי תיקרא מיטל על שמי. הם מכירים אותי מספיק, וכולנו יודעים שלא תגיע קרנפה לגן החיות התנ"כי. כי גני החיות בעולם רוצים לעבור מלהיות אתרי תיירות למרכזי חינוך ומחקר, ולא לגדול".
ואם כבר מדברים על העולם, "שלום" יגיע לשם?
"לצערי, היו תוכניות גדולות, אבל הן נפלו בגלל החרם. הוא היה ברשימה הקצרה של סאנדנס ושל הברלינלה, ונדחה ברגע האחרון. אני באופן אישי מכירה חרם מקרוב גם כאמא וגם כנערה, ואני מתנגדת לו. אני לא רוצה להחזיק לפיד בוער, אני רוצה להחזיק ערכת עזרה ראשונה. אני בחיים לא אפתור אלימות באלימות".
