מנכ"ל הבימה: "אולי כדאי שמישהו יקדים את הפריימריז ואז כל ההטרלות על התרבות ייעלמו"
דני וייס, מנכ"ל תיאטרון הבימה, תקף הבוקר בחריפות את המתקפה על עולם התרבות: "כבר לא מדובר בתחושה אלא במציאות יומיומית". וייס התייחס לביטול פרסים, קיצוצים בתקציבים ופשיטת המשטרה על הצגת ילדים במזרח ירושלים. במקביל הוצג הרפרטואר לשנתיים הקרובות, עם בכורה עולמית מסקרנת למחזה איראני
תיאטרון הבימה חשף הבוקר (א') את הרפרטואר לשנתיים הקרובות. זו העונה הראשונה עליה חתומה ההנהלה האמנותית החדשה בהובלת המנהל האמנותי נועם שמואל, ולצדו דרמטורג ומחזאי הבית יותם גוטל, ומנהלת המחלקה האמנותית הדס שר.
בפתח דבריו התייחס מנכ"ל התיאטרון דני וייס לגזרות הקשות שהוטלו על עולם התרבות: "בשנה שעברה עמדתי פה ואמרתי שלא ניתן להתעלם מהתחושה שיש מתקפה על עולם התרבות בישראל. אפשר לומר היום שזה היה אנדרסטייטמנט. היום אנחנו שנה אחרי, וההבדל הוא שכבר לא מדובר בתחושה אלא במציאות יומיומית – התנכלות לפרס אופיר והסרט שזכה בו, פשיטה של המשטרה על הצגת ילדים במזרח ירושלים בטענה שכביכול 'יש קשר בין האירוע לרשות הפלסטינית', קיצוץ בתקנות התיאטרון והמחול, ניסיון לבטל את תקציבי איגודי התרבות, העובדה שכבר יותר מ-3 שנים אין מנגנון סבסוד לקיום הצגות בפריפריה, וממש לאחרונה ביטול שורת פרסים מסורתיים ליוצרים כי הם חולקו 'תוך התעלמות ברורה מאמנים בעלי דעות שרוב העם מאמין בהן' וש'התרבות שייכת לכל עם ישראל ולא רק לצד מסוים במפה הפוליטית'".
וייס התייחס ספציפית לביטול הפרס על שם דבורה עומר לספרות ילדים. "מתי ולמה הפרס הזה, כמו שאר הפרסים שחולקו לאורך השנים לאמנים מצטיינים מכל קשת החברה הישראלית, הפכו לעניין פוליטי? התרבות היא חלק חיוני בחוסן הלאומי שלנו. בתקופות משבר האמנים הם הראשונים שמתנדבים ומתגייסים והתרבות היא מקור הנחמה המיידי של העם. זה של כולנו, לא של אף צד פוליטי. אולי כדאי שמישהו יקדים את הפריימריז ואז אולי כל ההטרלות הללו שמועדות מן הסתם ל'בייס' ייעלמו סוף סוף מן העולם".
הכותרת המסקרנת ביותר מהאירוע קשורה להפקה שתעלה רק בעוד שנתיים. בכורה עולמית למחזה של יוצרת איראנית אזאר נאפיסי: "לקרוא את לוליטה בטהרן". בלב טהרן של שנות ה-80-90 קבוצת נשים אמיצות נפגשות בסתר לקריאה משותפת בספרות מערבית אסורה הסוחפת אותן מהמציאות הכובלת לעולם של דמיון, חופש ובחירה. דרך רגעים אינטימיים ההצגה חושפת את המחיר והיופי שבחתירה לחירות אישית בעולם שמנסה להשתיק. "זה אירוע סנסציוני שסופרת איראנית הסכימה שהספר של יעלה על הבמה של התיאטרון הלאומי. החלום שלי שבעתיד נוכל להציג אותה בטהרן. אנחנו מחפשים צוות נשי להפקה הזו", אמר המנהל האמנותי, שמואל.
רוני קובן יעלה לראשונה כשחקן בדרמה משפחתית שכתב "חובות" שיביים שמואל. "זו דרמה משפחתית שהיא שיר אהבה לרמת גן גבול גבעתיים, או המאבק הנצחי בין דורות או בין רוח לחומר. אני אמור לשחק את אבא שלי אם אני באמת אצליח לצאת מזה בחיים".
במרץ יעלה "הלילה השנים עשר", גרסה שכולה נשים לקומדיה הקלאסית של שייקספיר בבימוי רוני ברודצקי ובהשתתפות ליא קניג, אורלי זילברשץ, גיתית פישר, כרמל נצר ועוד. וכן "הנערה מהדואר" על פי רב המכר מאת שטפן צוויג מאת ובבימוי חנן שניר וליר כץ בתפקיד הראשי.
באפריל יעלה המחזה של ענת גוב "אוי אלוהים" בבימוי מתן דרעי בדש, עם יעל לבנטל ונורמן עיסא. וביולי תעלה הקומדיה "יתוש בראש" מאת ז'ורז' פיידו בבימוי נועם שמואל.
בהמשך יעלו גם: "סוחרי גומי" מאת חנוך לוין בבימוי מוריה זרחיה ובהשתתפות ליליאן ברטו, עיבוד בימתי לסרט האייקוני "חנות קטנה ומטריפה" במחזמר בבימוי אלדר גוהר גרויסמן ובכיכובה של נטע ברזילי; בהמשך יעלה המחזמר "חצ'קונים" מאת ובכיכובן של: טליה ברטפלד, נועם קליינשטיין, נטע רוט ובבימוי עידו רוזנברג.
אלי ביזאווי ותמר קינן כתבו את "בית ספר לנשים- הסיפור האמיתי". התכניות להמשך הן "אויב העם" בגרסה של תומאס אוסטרמאייר ופלוריאן בורכמאייר על פי הנריק איבסן ובבימוי לילך סגל; "שירה" על פי הרומן של עגנון בבימוי שיר גולדברג; יעל אלקנה תשחק ב"הוא הלך בשדות" מאת משה שמיר. "להתראות ותודה על הקרמשניט", קומדיה סופנית מאת תומר רוזנמן בבימוי: אילאיל סמל ובהשתתפות טוביה צפיר; בבכורה ישראלית יעלה המחזה האחרון שכתבה עדנה מזי"א "החבורה". שעון גדול דופק, מלודרמה צבאית על גיל הזהב מאת ובבימוי יותם גוטל; "הביתה", עיבוד לספרו של אסף ענברי שיביים אילן רונן ועיבוד בימתי לסרט "יוסי וג'אגר" שיביים עידו רוזנברג.
