"ביי טק": הצצה לערב שבו עובדי הייטק חושפים למה נטשו את התחום
"זאת ההחלטה הכי גרועה כלכלית, והכי טובה נפשית שלי": בזמן שגלי הפיטורים מציפים את ההייטק, יש מי שעוזבים מרצון. ברדיקל בתל אביב ארגנו ערב "ביי טק" שבו יוצאי הייטק מספרים על עזיבת התחום לטובת עשייה חברתית, הוראה וחקלאות. "קיבלנו מאות פניות של אנשים שרוצים להתוודות"
לפני שנה וחצי התעורר איתמר ויצמן בוקר אחד, במהלך טיול עם חברים בתאילנד, והבין שהוא עומד לשנות את חייו. אחרי חמש שנים כשותף בקרן ההשקעות Firstime Ventures הוא החליט לוותר על משרה בכירה ומשכורת גבוהה, ולעבור לנהל במשרה מלאה את רדיקל — ארגון ללא מטרות רווח שהקים ב־2021 ומבקש לטפח דור חדש של מנהיגות אזרחית. "הגעתי למסקנה שאם אני רוצה להגשים את הוויז'ן שלי, אני לא יכול גם לעשות כסף בהייטק וגם לשנות את העולם", אומר ויצמן, "אז החלטתי להתמסר כל כולי לשינוי פוליטי. בדיעבד, זו היתה אחת ההחלטות הכלכליות הגרועות — והנפשיות הטובות — שקיבלתי בחיים".
כך נולד גם "ביי טק", ערב שיזם ויצמן, ובו "מדברים אנשים שעזבו משכורות גבוהות, אופציות ובונוסים כדי לעשות משהו משמעותי ומועיל לציבור". הערב הראשון יתקיים בבית רדיקל ביום חמישי (6 באוגוסט) בהנחיית העיתונאית צליל אברהם (מהפודקאסט הכלכלי "חיות כיס", בכאן 11). על הבמה יתארחו יוצאי הייטק שעברו לעבודות כמו הוראה, חקלאות ועשייה חברתית, והם יספרו על הבחירה לשנות את חייהם. הביקוש הפתיע גם את המארגנים. "זה האירוע שהגיע הכי מהר לסולד אאוט ברדיקל", מספר ויצמן. "קיבלנו מאות פניות של אנשים שרוצים להתוודות. אנחנו פותחים עוד ערב בקרוב".
גלי הפיטורים שמציפים את ההייטק הישראלי ב־2026 — שאותם מייחסים בענף לשילוב של אימוץ כלי הבינה המלאכותית והתחזקות השקל מול הדולר, שייקרה את העסקת העובדים הישראלים — הם המשך של מגמת צמצום ארוכה יותר. לפי שירות התעסוקה, אחרי שיא של 441 אלף עובדים ב־2023, ירד מספר העובדים בהייטק ל־424 אלף ב־2024 — אובדן של כ־17 אלף משרות בתוך שנה — והתאושש חלקית בלבד ל־435 אלף ב־2025. להערכת הכלכלן הראשי של BDO חן הרצוג, מתחילת 2026 פוטרו כבר יותר מ־10 אלף עובדי הייטק. במקביל, גם מי שנשאר מדווח על מצוקה: לפי סקר של CofaceBDi, 38% מעובדי ההייטק בודקים אפשרויות תעסוקה מחוץ לארגון (לעומת 33% בשנה שקדמה), ו־20.5% אף שוקלים הסבה מקצועית — עלייה של 10%.
ויצמן (34) מסביר שההחלטה שלו לא קשורה למצב בשוק ולא לגב כלכלי שאין לו מהבית. "אני לא ירשתי שקל. גדלתי במשפחה חד־הורית ואני יודע מהי מצוקה כלכלית ומבין את הצורך של אנשים למצוא פרנסה טובה, ויודע כמה זה קשה להתקיים בגוש דן ולגדל פה ילדים. אבל אני חושב שהמפתח לחיים מאושרים, לפני טיסות לחו"ל ודירה, זה מקום עבודה שנותן לך משמעות ואת הזכות לשרת את האנשים סביבך. המדינה הזו נבנתה על ידי אנשים שהקדישו את חייהם לציבור". הוא מספר שחסך כסף בשנים שלו בהייטק, אך הוא מודה: "אני רווק בלי ילדים אז יש לי פריבילגיה. אני לא יודע אם הייתי מקבל את ההחלטה הזאת אם היו לי ילדים".
בין המשתתפים בערב: אור חזקיהו, שעבד בליווי סטארט־אפים באקסלרטורים והקים את "טבע הקשר" — חווה לשיקום והצלה של בעלי חיים; אורן לוטן, שעבר מתעשיית השבבים לתכנון עירוני בירושלים; ומורן שבתאי, מהנדסת תעשייה וניהול שהפכה למורה למתמטיקה.
לוטן (41), שמשמש כיום פרויקטור אופניים בתחבורה לירושלים, אומר: "לא עזבתי בתחושת מיאוס — נהניתי מהאנשים וגם מהאתגר המקצועי, והתנאים היו סבבה. ועדיין, יש הרבה יותר משמעות לעבוד במגזר הציבורי מאשר בפרטי. אתה מרגיש שהשפעת ממש על המציאות שאתה חי בה. המגזר הציבורי, על כל אתגריו ותסכוליו, הוא המקום הכי טוב לעשות שינוי לטובה בדברים שאתה מאמין בהם. זה מקום מאתגר מאוד, ואני עובד הרבה יותר קשה ממה שעבדתי קודם וחווה הרבה פחות סיפוקים מיידיים. יש המון דברים שלא עובדים, נכשלים או מתמוססים. אבל כשמשהו סוף־סוף יוצא לפועל, זה סיפוק גדול לראות אותו קורה במציאות. לראות אנשים מתחילים לרכוב על אופניים בזכות שביל חדש או תוכנית לעידוד רכיבה, ומדברים על כמה זה שיפר להם את החיים — זה מאוד מספק".
התפקיד האחרון של שבתאי (45), מהנדסת תעשייה וניהול, היה PMO מטעם חברת ניהול הפרויקטים סיגניפר. "הגעתי למצב שאני לא מרגישה משמעות בעשייה שלי", היא מספרת. "המפגש עם האנשים היה מדהים, אבל ההתעסקות רק בעניינים כספיים וטכנולוגיים, מול המחשב — פחות. לעומת זאת, כשהיו מגיעים אליי תלמידים לשיעורים פרטיים במתמטיקה, ממש חיכיתי לתהליך איתם. במקביל התחלתי לרוץ מרתונים, וכל הזמן שאלתי את עצמי מה אני עושה פה". שבתאי עשתה קורסי מנהיגות ואימון וכיום היא מעבירה סדנאות, וכבר שמונה שנים מלמדת מתמטיקה — השנה, לראשונה, גם תחנך כיתה בבית ספר אנתרופוסופי בקריית אונו. "הילדים מזכירים לי כל יום שאני לא פחות תלמידה מהם". מבחינת ויצמן, העיסוק שלו הוא פוליטי לכל דבר. "לא כולם צריכים להיות נעמה לזימי או גדי איזנקוט. צריך גם מישהו שינהל את החברה האזרחית, שיעשה אירועים והרצאות וסדנאות וקורסים. זה לא רק לרוץ לכנסת אלא גם ללכת להיות מורה ולתת תשומת לב, זה ליצור סרטים דוקומנטריים על המצב במדינה, לצאת להפגין, להקים גינה חקלאית קהילתית ליד הבית, ללכת לסיורים בגדה, לתרום לארגונים".
