12 מסעדניות בקמפיין יוצא דופן: "מתנגדות להרעבה בעזה"
המסעדניות ואנשי האוכל הצטלמו עם סירים ריקים בקמפיין רשת של בית האופנה. הבעלים סיביל גולדפיינר: "פניתי לעשרות מסעדנים ושפים מובילים, אבל רק מעטים נענו. אנשים מפחדים להגיד את דעתם בישראל של היום"
12 מסעדניות ונשות ואנשי אוכל, מתוכן 11 נשים, צולמו מחזיקים בידם סיר ריק - לקמפיין רשת שעלה היום ביוזמת סיביל גולדפיינר ובתה רומי קמינר גולדפיינר, ממותג האופנה קום איל פו, בשיתוף ארגון "הורים נגד מעצרי ילדים"
"מתנגדת להרעבה" מתנוסס הכיתוב בעברית אנגלית וערבית במרכזו של כל צילום שצילם ינאי יחיאל. במשתתפים: עופרה גנור ממאנטה ריי, תמר כהן צדק ממסעדת קוצ'ינה, השפית ד"ר נוף עתאמנה, זוכת העונה הרביעית של מאסטר שף, אביבית פריאל אביחי מאוזריה, יהלומה לוי, מיכל בוטון ממאפיית עמיתה, נעה לוי, חוקרת התרבות והאוכל מיכל לויט, לימור לניאדו תירוש, אבירם כץ מהבסטה ונורית קריב, סטייליסטית האוכל ובעלת המותג NU.
כולם כאחד מביעים התנגדות נחרצת להרעבת תושבי עזה והחטופים.
"כעסק יש לנו מחויבות להשמיע את קולנו נגד המלחמה ההפקרה ההרעבה ובעד סיום המלחמה ועסקת חטופים", אומרת סיביל גולדפיינר, הידועה כפעילה למען השלום וזכויות אדם ומקדמת מיום הקמת המותג אג'נדה פמיניסטית ופוליטית ברורה. "המלחמה כבר נמשכת הרבה זמן ויש לה מחיר, וגם להרעבה יש מחיר כבד: תת תזונה. כציבור אנחנו מאפשרים נורמליזציה של כל הדברים האלה שקורים מרחק שעה נסיעה מכאן. יש פה תהליך מתמשך וגם מושתק של מה שקורה בעזה, והממשלה עושה הכל לספר שההרעבה בעזה היא רק קמפיין. קהילת האוכל היא קהילה משפיעה שיכולה להעביר מסרים לציבור שאחרים לא יכולים להגיע אליו".
היא מסבירה את הקשר בין אופנה ואוכל. "הם חלק מנורמליות של חיי היומיום. אנחנו מתלבשות יפה, יוצאות למסעדות, ואני מרגישה דילמה: איך ממשיכים לעבוד, ואיך עושים בגדים ועובדים לעונה הבאה ומצלמים לוק בוק, איך חיים חיים נורמליים כשכל זה קורה לידנו. הרגשתי שצריך לקום ולצעוק צעקה הרגשנו דחיפות. אני גם לא מבינה איך הקהילה העסקית מאפשרת לדבר הזה לקרות ולא עושה יותר. התשובה היא שהמניע הוא כסף".
לדבריה, פנתה לעשרות מסעדנים ושפים מובילים, אבל רק מעטים נענו. "אנשים מפחדים להגיד את דעתם בישראל של היום. כתבתי להם מיילים, את חלקם אני מכירה, רבים לא ענו לי בכלל. גם אלה שענו לי והיו בעד ואפילו קבעו צילומים, בבוקר הצילומים ביטלו בטענה שזה מסוכן מדי לעסקים או שהשותפים שלהם לא מסכימים. לצערי, יותר מדי אנשים נכנעים לפחד וזה מזכיר לי משטרים אפלים. בסופו של דבר הרוב שכן משתתפות הן נשים אמיצות שבחרו להרים קול".
לדברי חוקרת התרבות והאוכל מיכל לויט, עצם העובדה שצריך אומץ להגיד שיש רעב בעזה בקול רם – היא חלק מהבעיה. "קיבלתי לא מעט תגובות שליליות. זה לא מפתיע ואין לי ציפייה שקמפיין יעורר הסכמה גורפת – בטח לא בנושאים כל כך טעונים. קמפיין לא צריך להיות מושלם כדי להיות ראוי, והוא לא חייב לשכנע את מי שמתנגד לו כדי להיות חשוב. ביקורת היא דבר לגיטימי, אבל כשעצם האמירה שיש רעב מוצגת כהזדהות עם חמאס או כהתעלמות מהחטופים – זו כבר לא ביקורת זו השתקה. אחת הטענות ששמעתי מקולגות היא שהקמפיין לא מציג את המורכבות, לא מגנה על המורכבות אלא מצמצמת את גבולות השיח.
"אני מאמינה שאפשר להחזיק בעמדות מורכבות מבלי לוותר על אנושיות: אפשר לדרוש את שחרור החטופים ולהתנגד להרעבה המונית. אפשר להתנגד לחמאס ולבקר את מדיניות הממשלה ובו בזמן לעמוד מאחורי אמירה מוסרית בסיסית: ילדים לא אמורים למות מרעב ויש לנו את הכוח לשנות את זה. מדהים בעיני שהשאלה שחוזרת שוב ושוב היא למה לא דיברתם על החטופים, בזמן שכל כך הרבה מהנשים שהשתתפו בקמפיין עומדות עם המשפחות בהפגנות, מבשלות לחיילים, לפצועים ולמפונים מהיום הראשון ועד היום".
בצד הטענה למה לא דיברתם על החטופים, התגובות ברשת לא איחרו להגיע. בבוקר הפרסום כבר התקבלו בחשבונות האינסטגרם של משתתפות הקמפיין עשרות תגובות: "הקמפיין הזה תלוש לחלוטין, אין הרעבה בעזה. זה לא קיים זה לא קורה", "אני לקוחה ומפסיקה לקנות" "תבדקי עובדות לפני שאת מעלה דבר כזה. לא מתאים שישראלית תיפול לפרופגנדה העולמית ועוד.
גולדפיינר ממשיכה ואומרת: "אני מבינה שזה מסוכן גם מבחינה עסקית, אבל בתור אדם זו חובה בסיסית להתנגד לפגיעה בדור שלם של ילדים שחיים עם הטראומה של הגוף והנפש. זה מבחן מוסרי בתור בני אדם". רק לפני כמה ימים הותקפה בתה תאיר באלות על ידי מתנחלים, נערי גבעות רעולי פנים בכפר קוואוויס בדרום הר חברון בעת שהשתתפה בפעילות של "נוכחות מגינה" (אקטיביסטים במקומות שונים בגדה שמנסים להגן על תושבי הכפרים הפלשתיניים). "הם שברו לה את היד ויש לה סדקים במרפק ובכתף ותפרים בראש".
לדברי סטייליסטית המזון נורית קריב, "כשסיביל פנתה אלי, חשבתי שזו עוד פלטפורמה להביע את הדעה שלי. הבנתי שהרבה מחברי השפים עומדים להשתתף גם, ומאד כאב לי שהם ביטלו מפחד להביע את דעתם, כי אם מביעים דעה שונה מאבדים לקוחות. המגמה היא לתת עבודה למי שכאילו בעד אחדות ולא למי שנגד הרעבה בעזה . כמובן שירדו לי עוקבים בעקבות הפרסום וגם כתבו לי שלא יקנו ממני יותר. חבל שבשביל חלק גדול מהעם, אם אתה לא מביע את מה שהוא חושב -אתה פוגע באחדות. להגיד שלא אכפת לי מהרעב של החטופים – זה לא להתמצא בחומר. אני מפגינה כל שבוע בעד שחרור החטופים, ומבחינתי כאב של כל חף מפשע הוא אסון, כי אני חושבת על המשפחה שלי והילדים שלי. אניי לא פחות אוהבת את הארץ ורוצה חיים טובים פה".
